אנחנו רק נראים נורמלים…

הרב חיים ועקנין, בית משיח

1.

יצא לי להיפגש עם אחד מהוגי הדעות בציבור החרדי, שסיפרו לו שהרוב הדומם בחב"ד בכלל לא בסיפור הזה שהרבי משיח…

אמרתי לו, שלמרות שאני לא אוהב לאכזב אנשים אבל אני מוכן לתת לו את ספר הטלפונים של חב"ד, ואם מתוך עשר טלפונים הוא ימצא יותר מאחד "שפוי" – הוא יקבל מאה דולר.

ואז פתאום מהצד אני שומע:

"זה מה שמפליא אצלם, אתה לא מדבר עם רחפנים. אתה מדבר לכאורה עם אנשים נורמלים, אבל פתאום אחרי כמה זמן אתה מגלה את ה'שריטה'…"

אורו עיני.

זה הזכיר לי בדיוק את השיחה בה הרבי אומר שהדרך הטובה ביותר להשפיע על יהודי שמשיח מגיע היא כאשר יבוא אדם כמוהו, לבוש נורמלי, עם חליפה ועניבה, מדבר נורמלי, אבל צועק בסוף 'משיח נאו!'

זה מה שפועל הכי חזק.

טוב, חליפות כבר קיבלנו מר' שלום בער דריזין הצדיק, אז מה חסר? עניבה, ולשחק 'נורמלים'.

אבל נראה לי שהסיפור קצת יותר מורכב.

2.

כל מקום והנורמלי שלו.

אולי כדי לפעול על היהודי האמריקאי הממוצע זה פחות או יותר מה שצריך: חליפה, עניבה, לדבר נורמלי ו'יחי'.

בארץ ישראל, נורמלי כמוהו זה גם יכול להיות סנדלים ועוד שלל בגדי קיץ.

אבל נעזוב לרגע את הביגוד. זה החלק הקל בסיפור.

אם אתה נמצא בקהילה חרדית, אז נורמלי זה לקום להתפלל בזמן, לרוץ אחרי האוטובוס לצעוק 'מעריב מעריב' גם אחרי שיש שני מניינים, וכמובן לקנות פופקורן לכבוד שבת, ודגל משיח על הבית…

כל קהילה והנורמלי שלה. אבל הכי חשוב להגיע מבפנים. מהמקום הבטוח והמוגן, ואז פתאום לפרוץ.

3.

ולענין שהזמן גרמא.

בשבת האחרונה החלו בארץ הקודש ללמוד פרקי אבות. וחלק מהענין של להיות נורמלי, זה פשוט לעבוד על עצמנו, על המידות. על הכעס. על הגאווה. 'יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך'.

לפעמים קל לנו 'לדלג' על כל העבודה הזאת, ולהגיע ישר לנקודה של 'משיח נאו' וזהו. לנפש הבהמית שלנו אין כח לעבוד על המידות, להשתנות, לכבד. היא מנסה לשכנע, שהעיקר שעמדנו בניסיון העיקרי, וכל השאר פחות חשוב.

חוץ מהעניין שאנחנו פוגעים בעצמנו, וזה בוודאי לא הרצון של הרבי, אנחנו פוגעים גם בשליחות.

כי העולם מחכה לראות חסיד נורמלי שהולך כמו חסיד, מתנהג כמו חסיד, עובד על המידות כמו חסיד, עושה חשבון נפש כמו חסיד. אבל בסוף יוצא לו נ"א נ"ב  ….

בשיחה של 'עשו כל אשר ביכולתכם' הרבי מדבר על כך שצועקים 'עד מתי' רק מפני הציווי. ונמצאים עדיין בגלות פנימית בעבודת ה'. כשחסיד לא מדלג ישר אל המקום שנוח לו אלא מתחיל בסדר מסודר שכולל עבודת המידות, לימוד עניני גאולה ומשיח, אז כשמגיעה הצעקה, זה עוטף את כל מציאות האדם, זה פועל בנו ובסובבים אותנו.

לחיים לחיים חסידים! בואו נעבוד על עצמנו, נהפוך את עצמנו, ואז נהפוך את העולם!