זה לא עובר לנו

יש אמרה אמריקאית מפורסמת שאומרת שכל הצעירים שמאלנים והמבוגרים שהספיקו קצת להירגע ולהתיישב, הם כולם רפובליקנים, ימנים.

את האמרה הזאת ודומיה לה אוהבים להגיד זקני העדה לצעירים שמתלהבים, בתוספת: "אל תדאגו, זה יעבור לכם".

וגם אצלנו זכינו שיש ישיבה, הגדולה ביותר בחב"ד, שמלאה באמונה והתלהבות בנושא משיח ו'יחי', קבלת המלכות, לצד לימוד נגלה וחסידות. והרבה בזכות זה לבחור היום הניסיון של האמונה קצת יותר קל.

אבל אז, כשאתה קצת מתבגר, מקים בית ונכנס לעניני העולם הזה, צצים המשפטים האלה, כמו "נכון, יחי זה נכון אבל זה…בהתוועדות אחרי 'לחיים' גם אני יגיד איתך… במציאות זה מרחיק…".

הייתי עד לויכוח בין בחור 'תמים' לשליח. השליח טען 'אני גם בעד 'יחי', רק אני חושב שזה צריך להיות בסדר והדרגה'. ענה לו הבחור – 'אוקי, אז מה זה סדר והדרגה? כמה זמן זה יקח? עשר, חמש עשרה שנה?' מיותר לציין שכבר עברו חמש עשרה שנה ועדיין…

ובשביל זה, ורק בשביל זה, יש את הכינוסים הגדולים, אליהם אנחנו מגיעים אנשים, נשים וטף, להכריז לכל העולם ובעיקר לעצמנו ש'יחי' זה לא איזו ענין של בחורים עד שהם נרגעים אחרי החתונה, אלא משהו פנימי ועצמי לכל החיים.

זה ההזדמנות שלנו.

שלנו האברכים השקועים בעולמה של תורה וחסידות.

שלנו העסוקים בעסק ובמשכנתות.

וגם שלנו השלוחים

להוכיח לדור הצעיר שלנו שגם אנחנו עדיין חמים בענין, כמו פעם, בישיבה.

לפני חמש עשרה שנה הרב מארלאוו נסע לכינוס הקהל, ב' ניסן ביד אליהו, אמר כמה מילים, הכריז 'יחי' וחזר למקום. הרב שדיבר אחריו, שלא היה חב"די, ובמשך שנים לא התייחס לענין של 'יחי' אמר לאחר מכן 'אם הרב נסע לפה מניו יורק רק כדי להכריז 'יחי אדוננו', זה מוכיח את הנצחיות של המשפט'.

אברך יקר, אמא יקרה,

יש לכם ילדים שלומדים בישיבות, בנות שלומדות בסמינר, והם מחכים חוץ מלשמוע את הדיבורים בענין, גם להראות מה חשוב לנו.

אז אם נסענו עד 'אושר עד' מרחק של 20 קילומטר רק בשביל ה'שתיים ב10' או עד לחנות מסוימת בבני ברק 'כי שם הפירמה של הכובע הכי מוצלחת', הגיע הזמן "להרחיק נדוד" עד יד אליהו בתל אביב ביום ראשון הקרוב, ולהראות להם וגם לעצמנו עד כמה זה חשוב.

אחד המארגנים של הכינוס סיפר לי שהם לא מפסיקים לפתוח יציעים חדשים מרוב ביקוש לכרטיסים. חבר'ה, אסור שאף כיסא ישאר ריק! ונכריז לכל העולם שזה לא עובר לנו ולא יעבור לנו.

עד ההתגלות.