תשנ"ב, תשנ"ג, תשפ"ז: אותה שליחות, אותה משימה!

הרב מענדי ליפש, בית חב"ד לב העיר בית שמש

מתי באמת מתחיל כינוס השלוחים?

בשיחה המפורסמת של הרבי מכינוס השלוחים העולמי תשנ"ב, יש מילה בתחילת השיחה שלא כ"כ שמים לב אליה. בכותרת השיחה כתוב: "התוועדות שבת פרשת חיי שרה תשנ"ב, פתיחת כינוס השלוחים העולמי".

וכך גם השיחה עצמה מתחילה במילים "בעומדנו בהתחלתו ובפתיחתו של כינוס השלוחים העולמי".

כשנמצאים בפועל בכינוס השלוחים, ומכירים את הלו"ז של האירוע, המשפט הזה יכול להישמע לא מובן. למה ההתוועדות של הרבי בשבת נחשבת פתיחת כינוס השלוחים? הרי ההתוועדות הזאת מתקיימת כבר אחרי יומיים וחצי של סדנאות, שיעורים, מפגשים והתוועדויות. נמצאים כבר עמוק בתוך האווירה של הכינוס. אז למה כאן זה נחשב ההתחלה?

לכאורה אדרבה, ההתוועדות הזאת קרובה הרבה יותר לסיום הכינוס (שמסתיים ביום ראשון בערב) מאשר להתחלה…

אך ברור שהעניין הוא פשוט: המטרה העיקרית של כינוס השלוחים היא לא הסדנאות וההרצאות, אלא לבוא שוב למשלח ולקבל ממנו את הדגשים והיעדים החדשים לשנה הבאה. במה הרבי רוצה שתתמקד בעבודתך כשליח בשנה הקרובה.

ולכן ההתוועדות של הרבי בשבת כינוס השלוחים, בה הוא מוסר את היעדים החדשים לשנה הקרובה, זו ההתחלה האמיתית של הכינוס.

הדבר היחיד שנשאר לעשות להבאת הגאולה

ומה היעד החדש שהגדיר הרבי בהתוועדות כינוס השלוחים תשנ"ב? – האחרון לעת עתה בו זכינו לשמוע שיחה מהרבי לכבוד הכינוס.

הרבי דיבר על כך שהשלוחים סיימו עבודתם להפיץ תורה וחסידות בכל העולם כדי שהעולם יהיה זכאי לקבל את הגאולה השלימה. הכל מוכן לגאולה, ולכן כעת הקב"ה נתן לנשיא דורנו, שהוא המשיח היחיד בדורנו, את המשימה והשליחות להביא את הגאולה.

ולכן – המשיך הרבי – הדבר היחיד שנשאר עכשיו לעשות להבאת הגאולה, הוא לקבל את פני משיח צדקנו, כדי שהמשיח יוכל לקיים בפועל את שליחותו ולהביא את הגאולה.

חסידים מבינים שפירוש הדברים בפשטות, שהמשיח שאותו צריך לקבל הוא נשיא דורנו, הרבי שליט"א בעצמו (כפי שמודגש שם בשיחה, שמשיח צדקנו זה לא מישהו עלום שם, אלא הכוונה לנשיא דורנו, שהוא "המשיח היחיד בדורנו").

וצריך להביא את העם להכיר במלכותו של הרבי מלך המשיח ולקבל אותו עליהם כמלך, להחליט ללכת אחריו ולשמוע בקולו. וכאשר הציבור יקבל עליו את עולו של המלך, אז המלך באמת יתגלה ויופיע, וימלוך עליהם ויביא את הגאולה.

תשנ"ג: המסר של הרבי ללא מילים

ושוב עברה שנה, ושוב התאספו להם השלוחים לכינוס השלוחים השנתי בחצר הרבי מלך המשיח בניו יורק.

הייתה זו שנת תשנ"ג, כאשר כבר חלפה מעל חצי שנה מאז האירוע הבריאותי אצל הרבי בכ"ז אדר ראשון תשנ"ב, מאז הפסיק הרבי לשאת שיחות בפני החסידים.

באותה שנה לא זכו השלוחים לשמוע שיחה מהרבי, אך לקבל מהרבי את המסר השנתי, עימו הם צריכים לחזור למקום שליחותם – זכו גם זכו, ובאופן הכי מחודד, ברור ומזוקק.

היה זה עת יצא הרבי להשתתף בבאנקעט החגיגי של כינוס השלוחים. הכל זינקו ממקומותיהם ורצו בחרדת קודש לחזות בפני המלך. ומה המלך עשה? ישב בהדרת מלכות ועודד את השירה / הזעקה של שלוחיו: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

זה היה המסר והנקודה היחידה שנתן הרבי לשלוחים שלו בכינוס באותה שנה: להיות בוערים בהכרזת הקודש יחי אדוננו.

כשהרבי מסתכל לך בעיניים – אתה לא יכול לשקר!

בבאנקעט כינוס השלוחים החגיגי (בשנה זו, תשפ"ז), סיפר הרב חיים שלמה כהן, שליח הרבי במונטריאול שבקנדה, שנכח בעצמו בבאנקעט ההיסטורי בתשנ"ג, שהרבי לא רק עודד באותו מעמד את שירת יחי אדוננו, אלא הרבי גם הסתכל אישית בעיניים של כל שליח ושליח שנכח באירוע (כמו שהיה, כידוע, בהתוועדויות אצל הרבי, שהרבי הסתכל לאנשים באופן אישי בעיניים ואמר להם לחיים).

כשהרבי מסתכל לך בעיניים, ואתה מסתכל לו בעיניים – זהו רגע שאתה לא יכול לשקר. אתה מוכרח לתת את כל האמת שלך! כשהשלוחים הסתכלו לרבי בעיניים וצעקו יחי אדוננו, הם התכוונו עם כל האמת הפנימית שלהם: רבי אנחנו נתמסר! רבי אנחנו מקבלים את מלכותך באמת, נעשה את רצונך 'עד הסוף'!

(עד כאן מנאומו של הרב חיים שלמה כהן)

המסר לא השתנה – ולא ישתנה!

זה המסר שהרבי נתן לנו בכינוסי השלוחים האחרונים שראינו את הרבי, והמסר הזה לא השתנה ולא ישתנה עד שהרבי יתגלה, ועם המסר הזה אנחנו יוצאים מכינוס השלוחים תשפ"ז, כשהוא חדור עמוק בתודעתנו:

עליכם, השלוחים, הוטלה המשימה לפעול את הדבר היחיד והאחרון שצריך לעשות כדי להביא את הגאולה: להביא את כל העם להכיר ברבי מלך המשיח ולקבל את מלכותו, ובכך להביא את התגלותו ואת הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש.