הרב יצחק אייזיק לנדא
המעמד הגדול הזה של התוועדות חסידים, נותן לנו כוחות, ואנחנו צריכים לשאוב מכאן כוחות. בצבא נהוג שלפני שיוצאים למלחמה עושים מסדר, במסדר נהוג שכל החיילים עומדים במקום אחד, עושים תרגילי סדר, ימין שמאל, להרים ולהוריד את הנשק, כל מיני פעולות – עומדים כולם בפני המפקד ועושים תרגילי סדר. מה הענין בזה? צריך להילחם – ישנו קרב, צריך להילחם ולנצח במלחמה! למה לבזבז זמן בתרגילים האלו, למה לבזבז זמן על מסדר? הרי נמצאים במסדר במקום שאין אויב, לא נלחמים עם אף אחד, חבל על הזמן והכוחות.
אך ההסבר פשוט מאוד: בזמן הקרב – לא נמצאים כל החיילים יחד, כל חייל נמצא בעמדה ובתפקיד שלו, החיילים מתפזרים בשטח, ואז כשחייל עומד במלחמה והוא צריך להתמודד מול אויב, לפעמים הוא נופל ברוחו, הוא מרגיש את עצמו בודד במערכה, הוא מרגיש שאין לו את הכוח לנצח במלחמה, איך הוא יכול לבד להלחם ולנצח? כשהוא נזכר במעמד הזה של המסדר שהוא לא לבד, הוא חלק מצבא גדול כל כך, הוא חייל של המצביא העליון, שמכוחו הוא נלחם בעמדה הפרטית שלו, זה נותן לו כוח, זה מעודד אותו ומחזק אותו ונותן לו תעצומות נפש להתגבר על האויב.
זהו בדיוק המצב שלנו, ההתוועדות הזו, כנס שבו כולנו נמצאים יחד, אנחנו רואים את עצמנו כחלק אחד מתוך כל הכלל הגדול הזה, כחיילים של המצביא העליון – של הרבי שנמצא אתנו ומכוחו אנחנו נלחמים. ההתוועדות הזו נותנת כוח לחייל הבודד בשעת המלחמה הפרטית, בסביבה הפרטית שלו, בקשיים שבהם הוא מתמודד – נותן לו כוח לעשות את העבודה ולנצח במלחמה הכללית לחיות משיח ולהחיות משיח ולהביא לגילוי המשיח בפועל ממש.