הילד המיוחד שלי הוא לא עונש, הוא זכות

זכריה לנדא

קראתי באתר "כיכר השבת" את איומו של הרב ברלנד לפיו מי שמחזיק אייפון "הבנים שלו יהיו כולם אוטיסטים, מונגולים, פגועי מוח, עכשיו בקולומביה נולדו 5,000 ילדים בלי מוח לגמרי מרוב הפגמים, ההורים אין להם מוח מרוב פגמי הברית אז נשרף כל המוח, וכל אחד יהיה לו ילדים מונגולים, אוטיסטים, פגועי מוח, או שיוולדו בלי מוח, מעוותים, בלי אצבעות, ידיים מעוותות, רגליים מעוותות".

כאבא לילד עם צרכים מיוחדים, וכסמנכ"ל עמותת 'יד לילד המיוחד', זה קומם אותי מאוד.

קטונתי מלהביע את דעתי האישית במאבק שמתחולל במגזר החרדי נגד האייפון. אבל דבר אחד אני יכול להגיד: תשאירו את הילדים המיוחדים מחוץ למאבק הזה.

מצב בו רב קהילה משתמש בילדים מיוחדים כדי לאיים על בני קהילתו – הוא מזעזע ומביש.

אף הורה לא בחר לגדל ילד מיוחד, אלא נבחרנו משמיים. אני מאמין כי זו זכות גדולה לגדל נשמות גבוהות כאלו, ושיחד עם כל הקשיים והניסיונות, קיבלנו גם כוחות מיוחדים מלמעלה.

על המשפט הזה אני חוזר שוב ושוב, יום יום, אם זה במסגרת הפעילות שלי בעמותה מול הורים לילדים מיוחדים, או מול כל אדם שמתעניין בילד שלי. וכן, אני אומר את זה בגאווה.

השימוש במילה "עונש" כלפי הילדים הללו הוא מוטעה, פוגע ומכאיב. אז בבקשה מכם, תשאירו את הילדים המיוחדים והוריהם מחוץ למאבק הזה, כי הם גם ככה למודי מאבקים רבים. תנו לנו לגדל אותם בשקט, כי אנחנו אוהבים אותם ומאמינים בהם.

הכותב הוא אבא לילד מיוחד וסמנכ"ל עמותת 'יד לילד המיוחד' המסייעת לאלפי משפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים ברחבי הארץ