רבי, לא ניפרד ממך!

משיח פרידמן, בית משיח

1.

"להיקהל ולעמוד על נפשם" זהו הפסוק המבטא יותר מכל את הדחף הפנימי שהניע מאות אנ"ש, תמימים ושלוחים להשתתף בשתי התכנסויות מיוחדות שהתקיימו במהלך השבוע שחלף: כנס כ"ז אדר של מרכז ההפצה ממ"ש וקונגרס משיח הארצי ביום ראשון ג' אדר, שנערך ע"י 'האגודה למען הגאולה'.

בצמד כנסי ה'הקהל' הללו התקבצו ובאו (חלק מ)אותם חסידים שאכפת להם, שנוגע להם, שמעניין אותם משהו שעליו הם לא מתכוונים לוותר ולהתפשר ולמענו הם מוכנים להקדיש זמן וכסף וכוחות גוף ונפש. אלו אנשים שיש להם סיבה טובה לקום בבוקר, יש להם חזון ויעד ברור המנווט אותם, יש להם תפקיד ואחריות המופקדת בידיהם.

הם לא שוכחים לרגע את מקור-חוצבם וחשים את כוחות המשלח המניעים אותם. יחד עם זאת, הם זוכרים כי עליהם למלא את המצברים ולהטעין את הסוללות בכל יום מחדש – בהתקשרות למשלח, בקיום הוראותיו ובלימוד שיחותיו.

נקודות אלו היטיב לבטא הרה"ח זמרוני ציק שליח הרבי לבת-ים ומנהל 'האגודה', בנאומיו הסוחפים שנישאו בהתכנסויות אלו. "מדוע לכאורה, מז"ך אדר ואילך לא זכינו לראות חיוך על פניו הקדושות של הרבי?" שאל הרב זמרוני והשיב "רגע הלידה הוא נעלה ביותר, מתרחש בו גילוי העצם והוא משמח את כל המשפחה והידידים, אך על פניה של היולדת באותו רגע, לא נראה כל חיוך…

מז"ך אדר הרבי כביכול 'הוליד' אותנו, מאז הוא הותיר בידינו את ביצוע המשימה. מרגע זה ואילך אנו ממשיכים לפעול בכוחו של הרבי, אך בעבודת ויגיעת עצמנו – מבלי שנראה בעינינו את הרבי עומד ואומר לנו בדיוק מה לעשות, אך למרות זאת נקיים ונפעל את העניינים שאנו יודעים שאותם רוצה הרבי שנעשה".

"עלינו להיות שרויים בתורתו של הרבי" קרא הרב זמרוני מעל במת קונגרס משיח הארצי "מחובתנו לשקוע בלימוד השיחות, המאמרים ואגרות-הקודש כדי שנהיה מלאים וגדושים באמת האלוקית, שתתפרץ מתוכנו בכל מפגש עם סביבתנו". ומי כמוהו יכול לומר זאת? חסיד הפותח את יומו בכל בוקר במסירת שיעור במאמרי הרבי לקהל המתפללים בבית חב"ד. נאה דורש ונאה מקיים.

2.

התנועה הזו, של אכפתיות, רצינות והתמסרות למען המטרה – אפיינה גם את אסתר המלכה, כדברי הרבי בהתוועדות שושן-פורים תשי"ד: "בשעה שאסתר שמעה שיש גזירה על בני ישראל – אזי "ותתחלחל המלכה", וזאת – למרות שהגזירה לא היתה נוגעת אליה אישית, שהרי היתה בבית המלך, ואחשורוש לא ידע כלל שמוצאה מבני ישראל (עד המשתה השני), ואעפ"כ, בשמעה שיש גזירה על בנ"י, אזי "ותתחלחל המלכה"; הענין נגע לה ("עס האָט איר דערנומען")!

ולכן הלכה לעצור את הגזירה מתוך מסירת נפש – דכיון ש"כל איש ואשה גו' אשר לא יקרא אחת דתו גו' ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום", הרי הליכתה אל אחשורוש היתה קשורה בסכנת נפשות ודאית, וע"פ דין היה אסור לה להעמיד את עצמה בסכנה, כיון שע"פ דין אסור לאדם למסור נפשו בשביל אדם אחר!

אילו היתה אסתר שואלת "רב מתנגד" האם מותר לה ללכת אל אחשורוש – היה בודאי פוסק לה שהדבר אסור, כיון שע"פ שולחן ערוך חייב אדם לשמור את רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, כפי שנצטווינו "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם";

ה"מזל" היחידי ("דער איינציקער גליק") היה – שאסתר לא הלכה לשאול, ולא חשבה כלל אם מותר או אסור לעשות זאת, אלא בשעה שהי' מדובר אודות גזירה על בנ"י – התנהגה באופן של מסירת נפש.

מהיכן נבעה הנהגה כזו אצל אסתר? מהחינוך שקיבלה בביתו של מרדכי, שהיה יהודי של מסירות נפש. מרדכי היה חסיד, שהרי הוא תיקן את הענין ד"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע", ומי היה מעלה על דעתו לתקן תקנה לדורות שצריך להיות ענין של "עד דלא ידע", אם לא חסיד?!…

[כדי שתהיה נתינת-מקום גם ל"מתנגדים" – ישנה עצה בשו"ע לקיים את הענין ד"עד דלא ידע" ע"י שינה… אבל אמיתית הענין הוא – יציאה מהגבלות].

מקודם לכן לא היה שום מקום בשו"ע לענין של "עד דלא ידע", שכן, אפילו שמחת יום טוב צריכה להיות במדידה והגבלה. אלא שאצל חסיד ישנו הענין של יציאה ממדידה והגבלה, ולכן, מרדכי שהיה חסיד, תיקן לדורות את הענין ד"עד דלא ידע".

3.

כאן פתח הרבי 'מאמר המוסגר' בשיחה והחל לספר: "בבית חסידי – אין מתפעלים מהעובדה שאומרים "לחיים" גם באמצע השבוע ("אין אַ פשוט'ן מיטוואָך")… ובפרט בסעודת "מלוה מלכה", ומכ"ש – בפורים. בעיר שבה כיהן אאמו"ר ז"ל ברבנות, היו לו מנגדים רבים, כיון שהיה נוהג לחזור חסידות, והנהיג בעיר חומרות והידורים שונים.

פעם אחת הלשין אחד המנגדים בפני מושל המחוז ("גובערנאַטאָר"), על כך שהתאספו כמה יהודים ובחרו להם רב – אדם שמשתכר וקורע בגדים מעל אנשים!… מפקד המשטרה התפלא מאד על כך שרוב יהודי העיר בחרו רב שכזה, ושלח אחד מפקידיו לבית אאמו"ר, כדי לבדוק מה מתרחש שם.

כשהגיע הפקיד לבית אאמו"ר – ראהו יושב ולומד תורה, בלי שום "משקה" על השולחן, והכל בסדר… הפקיד התפלא עוד יותר לפשר הענין ("וואָס פאַר אַ מעשה דאָס איז") וסיפר לאאמו"ר על ה"מסירה", ואאמו"ר ענה שאינו יודע כלל במה מדובר ("ער ווייס ניט פון קיינע מעשיות").

לבסוף התברר, שאכן היה לסיפור זה יסוד. ומעשה שהיה כך היה: בי"ט כסלו התקיימה התוועדות, והנוכחים התוועדו היטב ("מען האָט זייער גוט פאַרבראַכט"). אאמו"ר חזר הרבה חסידות, הכל היו במצב-רוח מרומם ("אויפגעלייגט"), וההתוועדות נמשכה עד לשעות הלילה המאוחרות. פעם היה סדר בהתוועדויות של חסידים, שלפנות-בוקר היו פושטים את הבגדים העליונים ("די זופּיצעס"), ויוצאים בריקוד ללא הבגד העליון. וכך נהגו גם באותו י"ט כסלו. כנראה שאחד המשתתפים לא רצה לפשוט את בגדו העליון מיד, ואאמו"ר – שלא היה אז מוטרד מ"דאגות הפרנסה", זמן לא רב קודם לכן הגיע מליובאַוויטש, והיה במצב-רוח מרומם… – "סייע" לו להפשיט את ה"סירטוק", כך שהשרוול נשאר בידיו של אאמו"ר, וה"סירטוק" – אצל אותו אדם…

ונחזור לעניננו: מרדכי חינך את אסתר באופן כזה, שכאשר מדובר אודות יהודים – אין לחשוב על שום ענינים אחרים, וצריך ללכת במסירת נפש. בשעת הגזירה אמרו מרדכי ואסתר: צומו יהודים בעיצומו של חג הפסח!… שכן, כאשר ישנה גזירה על בנ"י, אין להתחשב בענין הפסח. וכך נהגה אסתר עצמה, שהעמידה את חייה בסכנה והלכה אל אחשורוש.

ונוסף לזה שמרדכי ואסתר לא חשבו על עצמם, והתנהגו במס"נ – אספו גם עשרים ושנים אלף ילדי ישראל, ועוררו אותם שילמדו תורה במס"נ, וע"י תשב"ר עוררו את כח המס"נ אצל כל בנ"י (גם אלו ש"השתחוו לצלם" דנבוכדנצר, ו"נהנו מסעודתו של אותו רשע" – אחשורוש), ש"לא עלה על דעת שום אחד מהם מחשבת חוץ ח"ו" במשך כל השנה, ודוקא עי"ז ביטלו את הגזירה". עד כאן דברי הרב.

4.

את תולדות ומאורעות הכינוס הגדול שקיים מרדכי היהודי בהשתתפות כ"ב אלף ילדים, ובזכותו התבטלה הגזירה – כבר האריך לספר א. אברהם (ב'הגות וואך' הנפלא והמומלץ לקריאה, שפורסם בבמה זו לקראת פורים תשע"ד) על כל פרטי-פרטיו ודקדוקי מקורותיו ומדרשיו.

אבל, הידעתם כי גם בזמננו התרחשה סיטואציה דומה, בה הכריזו ילדי ישראל "לא ניפרד ממך" למרדכי שבדורנו? בואו ונאזין יחד להקלטה מכינוס צבאות ה' שנערך ב-770 בי' אדר ב' תשד"מ. הטו אוזניכם לדברי הסיום של המנחה המיתולוגי, החסיד ר' יעקב יהודה העכט ע"ה – דברים שנאמרו במעמד הרבי שליט"א.

בתרגום מאנגלית: "ילדים, ברצוני לעשות אתכם היום משהו מיוחד. הקשיבו, הקשיבו אלי, אבל אתם מוכרחים להקשיב בתשומת לב. כולכם – כל הילדים, הבנים והבנות. תנו לי לומר לכם משהו, זה יקח לכם דקה אך אני מוכרח לעשות זאת. אני רוצה את ההקשבה של כולכם.

הסכיתו, בזמנו של המן – כנזכר לעיל – כל הילדים התאחדו והתמודדו איתו. איך הם עשו את זה, היות ומרדכי הצדיק קיבץ את כל הילדים וכשהם נאספו יחד עם מרדכי, ומרדכי סיפר להם מה קרה ומה המן מתכנן לעשות, הם הבטיחו הבטחה מסוימת למרדכי הצדיק. וההבטחה הייתה כשהם אמרו: אנחנו לא הולכים לעזוב אותך, איננו נפרדים ממך, והם אמרו שאנחנו איתך. ובכח זה הייתה למרדכי הצדיק האפשרות להפר את מזימתו של המן הרשע, והנס הגדול של פורים קרה.

כעת, אני רוצה שהילדים כאן יבהירו לרבי, כפי שעשינו למרדכי הצדיק. עמדו על רגליכם ולוו את מה שאומר לכם עכשיו: כולכם עמדו כמו בימים ההם של מרדכי הצדיק, גם לנו יש מרדכי הצדיק בדורנו.

הקשיבו, אנו נגיד את זה לרבי שלושה פעמים. זה הולך להיות רק חמשה מילים, ראשית אני יאמר זאת ואזי נחזור ע"ז כולנו יחד. חמשת המילים הם "לא ניפרד ממך, אנו עמך"! ומשמעותן היא – אנחנו לא נפרדים ממך רבי, אנחנו איתך, והרבי ייקח אותנו מהגלות בקרוב, לא עוד משחקים, אנו חייבים לסיים את זה וזה מה שאנו עומדים לעשות.

אם כן ילדים בואו כולנו יחד נאמר: "לא ניפרד ממך, אנו עמך!" שוב: "לא ניפרד ממך, אנו עמך!" ובפעם השלישית כדי לתת לכך תוקף של 'חזקה' כפי שהרבי דיבר על כך היום "לא ניפרד ממך, אנו עמך!".

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628