‏הוא חשב שאם הוא יתגרש הוא יהיה מאושר • מרדכי רוט

מרדכי רוט, מטפל רגשי

כששמעתי השנה בקריאת המגילה את הפסוק שהמן אמר: "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך", נזכרתי בסיפור קורע לב, אבל כזה שיש בו גם הרבה מאוד מוסר השכל לחיים, ובעצם לכל אחד מאיתנו.

היה זה לפני כשלוש שנים. פגשתי יהודי יקר וכך סיפר לי. יש לי אישה טובה ושישה ילדים מתוקים. אבל יש משהו אחד שמפריע לי אצל אשתי. כל ניסיונותיי לשנות את המצב, להסביר, לדבר, לבקש, שום דבר לא עלה בחכתי

אני מעדיף לא לכתוב כאן מה בדיוק הפריע לו. רק אומר שזה מסוג הדברים שיכולים באמת להפריע. אבל כמו בכל דבר ובכל זוגיות לומדים להכיל ולקבל את החסרונות והמעלות של אחד של השני. ואם לא לומדים אז אוכלים מרורים. ולא רק בפסח.

בקיצור אותו יהודי החליט להתגרש.אני לא מוכן יותר. אני בטוח שאצל אישה חדשה סוף סוף אמצא מנוח לנפשי.

ככל אשר ניסיתי להסביר לו שלא כדאי לו להתגרש, שלדעתי זו טעות, שזה לא נכון מכל הבחינות להתגרש בגלל דבר כזה, ושיחשוב טוב טוב לפני שהוא עושה צעד כזה, הוא אמר לי: מרדכי רוט, לא הגעתי אליך כדי שתעזור לי להחליט אם להתגרש. אני כבר החלטתי. אני סופית רוצה להתגרש. הגעתי אליך כדי שתעזור לי בתהליך של הגירושין ובתמיכה נפשית.

ואז הוא חזר ואמר לי. נכון כבר עשרה מטפלים שונים אמרו לי שיש לי אישה טובה ויש לי שישה ילדים ושלא מתגרשים בגלל דבר כזה. בישרתי לו בעדינות שאני חושב שלעזור לו להתגרש ולתמוך במהלך כזה זה לא דבר שאני עוסק בו, בפרט כאשר אני רואה מול עיניי שזה עלול לעשות לו רק רע.

הוא סיים איתי את הפגישה ואמר תודה על ההקשבה. איחלתי לו מכל ליבי הצלחה. הסיפור לאט לאט נשכח ממני. לאחר תקופה שמעתי שהוא אכן התגרש, אבל מעבר לכך לא ידעתי יותר.

ואז ממש עכשיו לפני פורים אני מקבל טלפון. מרדכי, אתה זוכר אותי. זה אני. אותו יהודי שאמרת לו לא להתגרש.

ואז הוא אמר לי משפט שלא אשכח לעולם. אתה לא מבין כמה צדקת. חיי אינם חיים. טוב מותי מחיי. הוא שתק רגע בטלפון, ואני שמעתי את הכאב שלו בין המילים.

הוא המשיך ואמר. חשבתי שאני מבין. אבל האמת היא שבחרתי לשרוף את מה שיש בגלל מה שאין. הייתה לי אישה טובה ומתוקה. ילדים מחונכים. בית חם. ומה היום. היום אני רואה את הילדים רק פעם או פעמיים בשבוע. אני רואה אותם קמלים בנפשם.

ובשבתות ובימים טובים אני יושב לבד. בודד. עזוב. ואני מרגיש שעשיתי את טעות חיי. טעות שנולדה מטיפשות. אולי מעקשנות. אולי מזה שחשבתי שאני חכם מכולם. אולי מזה שלא ידעתי להתמודד עם הרגשות שלי ועם הרצונות שלי.

ואז הוא הוסיף ואמר לי עוד משפט כואב. חשבתי שאם אתגרש ואתחתן עם אישה אחרת, אישה שיש לה את מה שהיה חסר לי אצל אשתי, אז סוף סוף אהיה מאושר. חשבתי ששם מחכים לי החיים הטובים. אבל היום אני מבין שלא רק שלא מצאתי אושר, אלא איבדתי את מה שהיה לי.

ואז הוא אמר לי בשקט משפט ששבר לי את הלב. היום אני מבין שלא הייתה לי בעיה באשתי. הייתה לי בעיה בעיניים שלי. לא ידעתי לראות את הטוב שהיה לי.

ואז נזכרתי בפסוק מהמגילה. המן. האיש שהיה לו כמעט הכול. כבוד. עושר. מעמד. כוח. במגילה מובא איך המן יצא מאותו משתה שמח וטוב לב. המלך מכבד אותו. כולם משתחווים לו. כל שרי המלך יראים ממנו.

אבל אז הוא רואה יהודי אחד שיושב בשער המלך ואינו משתחווה. וברגע אחד כל השמחה נעלמת. פתאום הכול מאבד ערך. והוא אומר. וכל זה איננו שווה לי.

אפשר לשאול שאלה פשוטה. המן הרי היה האדם הכי חזק בממלכה. כולם משתחווים לו. המלך מכבד אותו. הוא עשיר. הוא בעל כוח. אז איך ייתכן שאדם אחד שיושב בשער המלך מצליח להרוס לו את כל החיים.

התשובה היא שהמן עשה טעות אחת גדולה. הוא נתן לאדם אחד להפוך למרכז החיים שלו. ברגע שמרדכי נהיה מרכז המחשבות שלו, כל שאר הטוב נעלם.

וזה קורה גם לנו לפעמים. לפעמים אדם נותן לדבר אחד קטן להשתלט לו על הלב. חיסרון קטן. פגיעה קטנה. מילה אחת. ופתאום כל הטוב שיש לו בחיים נעלם מהעיניים.

לפעמים לא מה שחסר לנו הורס לנו את החיים. אלא המקום שאנחנו נותנים למה שחסר לנו.

יש לנו לפעמים בחיים הכול. אבל דבר אחד חסר. זה אחד הכוחות המסוכנים בנפש האדם. לפעמים התודעה שלנו מתמקדת רק בדבר שחסר לנו, וכל הטוב שיש לנו מסביב פשוט נעלם מהעיניים.

ובגלל אותו דבר שאין לנו אנחנו לפעמים מוכנים לשרוף את כל מה שיש לנו. קשרים. זוגיות. משפחה. עבודה. לפעמים אפילו חיים שלמים.

ראה ערך סדאם חוסיין. איראן. סוריה. קדאפי. היה להם כוח, כסף וארמונות. יש שיגידו שזה בשם הדת או האידיאולוגיה. אולי. אבל עמוק בפנים עומד אותו רעיון מסוכן מהמגילה. כל זה איננו שווה לי. וכשזה נכנס ללב גם הכול לא מספיק.

ואז שורפים את הכול. את כל מה שסביבם ואת עצמם.

ובזוגיות ובחיים בכלל אנחנו יכולים להתלונן על בן הזוג שלנו, על החברים שלנו, על עצמנו ועל הילדים שלנו. לפעמים אנחנו מסתכלים על החיים שלנו ורואים בית מלא ברכה. משפחה. ילדים. קשרים טובים. אנשים שאוהבים אותנו.

אבל דבר אחד קטן חסר לנו. ופתאום אותו חיסרון קטן תופס לנו את כל המבט. ואז אנחנו מפסיקים לראות את האור שיש לנו בחיים.

ולפעמים אנחנו אפילו שורפים את החיים שלנו. רק בגלל מה שאין לנו.

לפעמים אדם מאבד חיים שלמים לא בגלל מה שיש לו. אלא בגלל מה שחסר לו.

והמן במגילה מלמד אותנו עד כמה זה מסוכן. אדם יכול לקבל הכול. אבל אם הוא לא יודע להעריך את מה שיש לו גם כל העולם לא יספיק לו.

חז"ל כבר אמרו לפני אלפי שנים משפט פשוט אבל עמוק. איזהו עשיר. השמח בחלקו.

אדם יכול להיות מוקף בשפע. בכסף. במשפחה. בכבוד. אבל אם הוא לא יודע לשמוח במה שיש לו גם כל העולם לא יספיק לו.

לפעמים הבעיה היא לא במה שיש לנו בחיים. הבעיה היא במה שהעיניים שלנו בוחרות לראות.

יש אנשים שיש להם מעט והם מרגישים עשירים. ויש אנשים שיש להם הכול והם מרגישים שחסר להם הכול.

כשהקשבתי לאותו יהודי בטלפון חשבתי לעצמי דבר כואב. אלפיים שנה עברו מאז מגילת אסתר, אבל הסיפור של המן עדיין חי בתוך הנפש האנושית.

בכל זוגיות יש דברים שחסרים. אין זוגיות מושלמת. השאלה הגדולה היא לא מה חסר. השאלה הגדולה היא לא אם חסר משהו, אלא מה אנחנו בוחרים לראות יותר  את מה שיש או את מה שאין.

לפעמים אדם לא מאבד את מה שיש לו בגלל בעיה גדולה. לפעמים הוא מאבד את הכול בגלל דבר אחד קטן שהוא לא הצליח לקבל.

וזה בדיוק הסיפור של המן. וזה גם הסיפור של החיים. וזה אולי אחד המסרים הגדולים של פורים. ללמוד לראות את הטוב שהשם כן נותן לנו. ולהבין שגם מה שאין לנו לפעמים הוא לטובה. ואם נאמין באמת שהכול לטובה, נזכה בעזרת השם לראות בעיני בשר שגם מה שלא הבנו אז  היה לטובה.

מאחל לכם ולי שתמיד נזכה לראות אור, אהבה ושפע אצלנו ואצל אחרים. כי זה סוד האמונה, וזה גם סוד החיים.