למה כל דבר טוב מגיע בקושי?

מאת מנחם זיגלבוים

הקושי, הו הקושי. למה כל דבר טוב מגיע בקושי? כל התקדמות וכל פסיעה בדרך אל ההצלחה דורשת כל כך הרבה מאמץ אישי, זמן והקרבה. למה?

האמת היא שזה די מתסכל. אנשים רוצים סוף סוף 'לקחת את עצמם בידיים', רוצים לבנות את עצמם מבחינת קריירה, עסקים, או מבחינה זוגית או אישית, אבל כל התקדמות כרוכה בלימוד, בפגישות ממושכות, במאמץ, בהיכרות עם מקומות חדשים, שלא לדבר על השקעה כספית.

פעם שוחחתי על כך עם בני דוד. היה זה לאחר שהרסו את הבניין הישן, ממש מתחת לחלון כתתו. הילדים קיבלו אישור מהמורה לראות איך 'שופל' עם כף ענקית הורס בניין.

"כמה זמן לקח עד שהבניין נהרס?" התעניינתי.

"מהר מאד", הוא השיב, "שלוש או ארבע שעות, והכל היה איי חרבות".

"מעניין מאד", הגבתי. "וכמה זמן לדעתך לבנות את הבית הזה?"

הוא משך בכתפיו. זה קרה הרבה לפני שהוא נולד. סיפרתי לו על תמונות ילדות שמלוות אותי, כאשר בנו את הבניין ברחוב האורים 4 בפתח תקווה, הבניין הצמוד לבית בו גדלתי כילד. ימים ארוכים ישבתי על סורגי החלון והתבוננתי בעבודתם של הפועלים העמלים.

כשנה וחצי נמשכה הבנייה בזכות עשרות פועלים שבראשם עמדו מהנדס, אדריכל, קבלן בניה, קבלן אינסטלציה, קבלן חשמל, ועוד. סיפרתי לו שכל אחד מהמקצועות הללו דורש לימודים ארוכים וממושכים כולל מבחנים מפרכים. "והנה בא פועל צעיר אחד שיושב על טרקטור, והורס בתוך שעות ספורות מה שנבנה בעמל כה רב על ידי צוות אנשים חכמים ומנוסים".

"למה לדעתך קל להרוס וקשה כל כך לבנות?" שאלתי אותו.

זו הייתה שאלה מאתגרת עבור ילד, אבל באמצעותה ביקשתי להביא אותו לחשיבה בונה נוכח התמודדויות החיים שעוד נכונו לו, להפנים בו את המסר שכל בניה דורשת מאמץ והשקעה, ולהיפך.

ההישגים שבדרך

באחת משיחותיו בפני החסידים שאל הרבי מה"מ, מדוע ברא ה' את העולם באופן כזה שאדם צריך להתייגע ולהזיע כדי להגיע להצלחה? למה צריך לעבוד קשה בדרך להשגת מטרות חיוביות (בעוד שהדרך ההפוכה, היא קלה ומהירה) והדברים הטובים לא מגיעים בקלות?

מסתבר שההשקעה בתהליך בניה, היא חלק בלתי נפרד מהבניה. לא רק התוצאה בונה, אלא גם הדרך אליה; הניסיונות והמבוכות, הקשיים והנפילות – הם חלק מתהליך ההעצמה שעל אדם לעבור בדרך לפסגה.

כאשר הישגים מגיעים בקלות וללא מאמץ, ייתכן והתוצאה תהיה משגשגת, אך חסרות היתרונות שאפשר לאסוף בדרך אל ההישג. העמל וההשקעה, החשיבה המאומצת, הטורח הפיזי והנפשי, הניסיון והידע שנרכש עם הזמן, הם כשלעצמם בונים את אישיותו של האדם ויוצקים את קומתו ומגביהים אותה.

מכאן, שגם כאשר אדם יאבד יום אחד את הישגיו מסיבות שונות, הוא לא יאבד את קנייני הנפש שנחקקו בו באמצעות הדרך הקשה, שכן הם יהיו חלק בלתי נפרד מאישיותו ומהישגיו.

זה בדיוק היה היתרון של נתן, איש עסקים שעסקיו חבקו כמה מדינות. הוא בא אלי לאימון כשנתיים וחצי לאחר נפילה אדירה שבמהלכה איבד את כל הונו. הוא השקיע את כספו בהשקעה שהייתה אמורה לשלש את הונו. היה בכך סיכון עצום, אך מחושב. בסופו של דבר, העסקה הגדולה לא הצליחה להמריא, והוא נשאר חסר כל. אפילו הדירה בה התגורר, לא הייתה שלו, אלא שכורה.

הרבה זמן חלף עד שהתאושש. הוא היה רק בן 42, וידע כי עליו להמשיך את החיים, ויהי מה. כאיש עסקים ממולח, כבר ידע לעטות על עצמו 'עור של פיל', ולא היה אכפת לו מה יחשבו עליו. בשלב הזה שהוא הגיע אלי לתהליך אימון, הוא רק ביקש להתפרנס בכבוד.

אחרי תהליך אימון של כמה מפגשים, הבנו כי הוא לא יוכל לחזור לעסקיו. קרנות האשראי, הבנקים, האימון העסקי, הנפילה – כולם היו נגדו וזה עמד בעוכריו. אבל הניסיון העסקי הרב שרכש במשך השנים, ה'פלפל החריף' שהיה חלק מאישיותו, איש לא יכול היה לקחת זאת ממנו, ובהכוונה שלי, החל אט אט לעסוק ביעוץ לעסקים. הניסיון שצבר היה שווה זהב.

הוא התחיל עם אנשי עסקים קטנים, בראשית דרכם, ששילמו לו בהתאם, אך עם הזמן הם צמחו ופרנסתו צמחה בהתאם. שמו עבר מפה לאוזן, והוא הולך היום עם תג של יועץ עסקי מוצלח. מה שעמד לו בימי רעתו, זה הידע והניסיון שרכש בדרך לפסגת הצלחתו. זו התאיידה, אך קנייני הנפש שרכש בעמל – הצילו אותו.

* * *

אבא עליו השלום היה אומר: "כשקשה לך, סימן שאתה בעליה".

"על זה כתוב 'אדם לעמל יולד, שמיד כשנולד האדם מתחיל אצלו עניין העלייה; בהתחלה זה בא על ידי עזרת הזולת, המחנך או המדריך או אביו ואמו המחנכים והמדריכים אותו, ואחר על ידי מורו ורבו, ואחר כך הוא בא למצב שהוא מלמד ומחנך את עצמו והולך מחיל אל חיל.

וזוהי סיבת העלייה הגדולה שבא אליה, משום שעבודתו באה על ידי עמל ויגיעה; זה עצמו הוא גם כן עניין של ירידה המביאה לידי עליה. שעל ידי שהאדם אינו מתחשב בכל הקשיים והמניעות והעיכובים, ומתייגע מעבודתו למלא שליחותו ומשימתו, על ידי זה בא לעליה גדולה ביותר, כיתרון האור מתוך החושך, וכמאמר חכמים "לפום צערא – אגרא".

לכאורה לא מובן, מדוע צריך האדם ליגיעה רבה בעבודתו, והרי יש בעל הבית לעולם, ואם כן, מדוע עשה ה' ככה? ותמוה ביותר מדוע יש עניינים המונעים ומעכבים עד שצריך ליגיעה ועמל בעבודת האדם?

אלא העניין מובן על פי האמור, כיוון שהעלייה באה על ידי הירידה דווקא, ויתרון האור והחכמה בא מתוך החושך, לפיכך אדם לעמל יולד". (התוועדויות תשמ"ג, כרך ד' עמוד 1730).