עיגולים ויושר • מה בין מנורת המקדש, הציץ ומערות קומראן?

הרב מנחם ששון, שליח ורב ביהכ"נ הגדול – 770 ראשון לציון 

עיגולים ויושר 

פרשיות תרומה-תצווה נכנסו לפתחנו ועימם הפולמוס המרתק אודות צורת קני המנורה המתעורר לתחייה בשבועות אלו בכל שנה מחדש. 

מעבר להסברים והטיעונים, ההוכחות והממצאים הרבים לכאן ולכאן, ניצב לו יסוד איתן בבסיס הסוגיא היסודית הזו שסולל לנו דרך בחיים בעומדנו על סף הגאולה: זה לא ויכוח על צורה אלא על מהות. זה לא קרב על הנִראוּת אלא על הזהות. זה לא מלחמה על ההיסטוריה הרחוקה אלא דרך נכונה להווה ולעתיד אמיתי. 

ובשורה אחת שמסכמת הכל: אמת התורה מכוונת את חיינו, גם בשעה שהיא נוגדת את תכתיבי העולם הנראים לעין!

*

ננסה לתאר חסיד שניצב בלב רומא, למרגלות 'שער טיטוס' המפורסם. סביבו עומדים המוני תיירים שמצלמים בהתלהבות ובסקרנות את תבליטי האבן העתיקים המספרים את הסיפור הכואב והקשה ביותר של עם ישראל בחורבן בית המקדש השני. 

עין העדשה, איך לא, תופסת במיוחד את תבליט המנורה העגולה הנישאת על כתפי הרומאים בשיירת הניצחון השחצני של טיטוס. ברקע, נשמע הסברו הרהוט של מדריך קבוצת בני-הנוער היהודית אודות תבליט המנורה הנראית מול עינינו המהווה תעתיק מדויק של מנורת המקדש… 

לרגע, הרהור נוגע בליבו: זו המציאות, זהו התבליט, זוהי ההוכחה הארכיאולוגית החותכת, אולי הגיע הזמן "לעגל פינות"?…

אבל אז, בתוך שאון התיירים וההיסטוריה המאובקת, עולה במוחו של החסיד קולו המהדהד של הרבי מלך המשיח משבת פרשת מטות-מסעי משנת ה'קבוצה' שלו – תשמ"ב. הוא לא שכח את זעקות הרבי החדות על קני המנורה הישרים, בטח לא אחרי שהתפרסם ה'ליקוט' מהשיחה הזו בכל העולם כולו לקראת שבת פרשת 'תרומה' שנה לאחר מכן. 

מול שער טיטוס הוא שומע את הקול הקדוש שאינו מתפעל מחומות רומא ואינו כורע ברך בפני "הוכחות" של גויים. את הקול שלא מתקפל בפני הוכחות ארכיאולוגיות וממצאים עתיקים העומדים נגד שיטת רש"י וציור הרמב"ם. את הקול היציב שמוכן לעמוד מול מציאות-אבן מוכחת שהפכה לנכס ברזל בקרב מעצמות וחוקרי עולם, ולומר את האמת: זה שקר, זה גלות, האמת עם התורה, האמת היא דברי רש"י בפרשת תרומה (כ"ה, ל"ב), האמת היא ציור הרמב"ם, האמת היא עדותו של רבי אברהם בן הרמב"ם בפרשת תרומה. 

אותו קול איתן שלא זז מאומה – המשיך להשמיע בעקביות את דעת התורה בדבר הקנים הישרים, גם ברגעי מציאת המטבעות עם המנורה העגולה, וחשיפת התבליטים בעיר העתיקה בירושלים עם המנורה העגולה, ותגלית הפסיפס בבית הכנסת העתיק עם המנורה העגולה – – – ולמרות הכל…מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה! כי ממצאים ארכיאולוגים, רבים ועתיקים ככל שיהיו, אין בכוחם לכופף את דעת התורה הקדושה!

*

ליבו לא יודע מנוחה. רוח פנימית פועמת בתוכו לצלול למים העמוקים יותר בסוגיא המרתקת הניצבת חיה מול עיניו למרגלות שער הגלות ההיסטורי; לאחר תהייה וחיפוש, הוא מוצא את עצמו בבית חב"ד הקרוב רכון בעיון על הכרך של 'לקוטי שיחות' חלק כ"א (שיחה ג' לפרשת תרומה) ומעיין בה ככל האפשר למצוא מזור לנפשו ולהיזכר בדברי הקודש המאירים. 

ממנה הוא ממשיך בלהט לחפש את שיחת "ההמשך" לשיחה זו (שנמצאת בלקוטי שיחות חלק כ"ו, שיחה ב' לפרשת תצווה), ושם הוא כבר מפנים שמדובר פה בתורה שלימה שמהווה אבן יסוד ותשתית חסידית-עמוקה לכל חסיד בדור השביעי:

גם במחלוקת חכמים עם ר' אליעזר (שבת סג, ב) התנהלה המערכה סביב אותו יסוד: חכמים טענו על פי המסורת שהציץ של הכהן הגדול נכתב בשתי שורות "קודש לה'", ואילו "אמר ר' אליעזר בר' יוסי: אני ראיתיו ברומי וכתוב קודש לה' בשיטה אחת”! 

וההלכה נפסקה כדעת חכמים – על אף שזהו נגד "עדות ראיה" ברורה שראה רבי אליעזר ברומי את הציץ בשורה אחת! מדוע? מצטט הרבי את דברי ה'מאירי': "אף על פי שמגדולי החכמים העידו אני ראיתיו ברומי… לא הכחישו את הידוע אצלם – אף בעדות ראיה”. כי אין זה משנה מה ראינו, העיקר הוא מה התורה אומרת, ומה מקובל במוסרת חכמי ישראל!

שם, הוא כבר מרגיש שמיצה את הנושא, אך לקראת סוף השיחה הרבי מביא דוגמא נוספת שמייצבת לו שוב פעם את היסוד האיתן: "בתקופה האחרונה התגלו גניזות של מגילות העוסקות בענייני התנ"ך, ויש בהן מספר הבדלים בהשוואה למסורה שבידינו . . יש לדעת, שאמנם "גניזות" אלו נראות כ"עדות ראיה", אך למרות זאת אין הן כלל כמסורת שבידינו".

כן, גם התגלית המרעישה שסחפה את כל העולם בחשיפת מגילות קומראן ('מגילות ים המלח') – והציבה סתירות לתנ"ך שבידינו, לא ערערה את היסוד שהניח הרבי: התורה היא האמת! מה שהתגלה, מה שנראה, מה שנחשף, מה שהעולם מראה, אל דאגה – יש הרבה דרכים להסביר זאת (כפי שמסביר בשיחה בהגיון פשוט) אך המנגנון הוא – להסביר את העולם, ולא להסביר את התורה! כי התורה היא אמת נצחית, והתגלית היא כרעשן חד פעמי. 

בפעם הבאה שהוא חזר לשער טיטוס, הוא כבר לא הצליח לעמוד מהצד, הוא קם ואמר בקול את דבריו הקדושים של הרבי מלך המשיח בחדות ובאמונה יוקדת!

*

חסידים, כשאנחנו מקפידים לצייר את המנורה בקווים ישרים ואלכסוניים, אנחנו לא רק מתקנים טעות היסטורית – אנחנו מכריזים על ה'ביטול' שלנו לדעת התורה ועל האמונה המוחלטת שלנו בדברי הרבי גם כשהעולם מראה אחרת. 

אותו עולם שמראה את מנורת 'שער טיטוס' הוא אותו עולם שמביא לנו את ההעלם והסתר על רבינו משיחנו, ואותו עולם שמנסה לכוון את מבטנו לגלות הקיימת ולהרכיב לנו עיניים גלותיות בכל סיטואציה, ואותו עולם שנמסה לקרר אותנו מהאמונה הלוהטת סביב בשורתו ונבואתו הנצחית של נביא דורנו. 

אנחנו עם הרבי, עם התורה, לא עם העיניים שלנו אלא עם "עיני העדה" שמכוון אותנו לאמת – מעבר למה שנראה לעין. 

כן, "עיגולים ויושר" זה לא רק 'מושג' בחסידות, זה 'דרך' בחסידות!