לראות את הטוב שבהורות שלנו • אהרן שמידט

מאת הרב אהרן שמידט, מאמן זוגי ואישי 

שאלה:

אני אב גאה לשמונה ילדים, את כולם אני אוהב מאוד. למרבה הצער, מחצית מהם בחרו לנטוש את הדרך של חב״ד, וחלקם שומרים תורה ומצוות ברמה גבולית במקרה הטוב.

כתוצאה מכך – ותוך מודעות מלאה לכך שגם אני עשיתי לא מעט טעויות כהורה – אני מרגיש לעיתים קרובות שנכשלתי כישלון חרוץ כהורה. הייתי רוצה לדעת כיצד אתה רואה את מצבי.

תשובה:

ראשית, אתה חובש יותר מדי כובעים: תובע, חבר מושבעים ושופט. בנית לעצמך תיק שנראה בעיניך “בלתי ניתן להפרכה וללא סדקים”, הרשעת את עצמך בכל הסעיפים (כדבריך: “נכשלתי כישלון חרוץ”), וגזרת על עצמך מאסר עולם של אשמה, ביקורת עצמית וסבל.

הרב ג׳ונתן זקס, לשעבר הרב הראשי של אנגליה, שיתף פעם לקח עוצמתי. כשהחזיק דף נייר ועליו נקודה שחורה אחת, שאל את הקהל מה הם רואים. רובם ענו: “נקודה שחורה”. הרב זקס אתגר אותם: מדוע להתמקד רק בנקודה, כאשר השטח הלבן מהווה 99% מהדף?

לא “נכשלת כישלון חרוץ כהורה”. מחצית מילדיך הולכים בדרך חב"ד, שנראה כי זו העדפתך. האחרים שומרים בדרגות שונות של קיום מצוות, ועדיין מצויים במסגרת של חיבור כלשהו. גם אם זה היה מדד ההצלחה היחיד לשפוט לפיו את הורותך, כל מתבונן סביר ואובייקטיבי היה מתקשה מאוד להגדיר אותך ככישלון.

מה שבאמת בולט, עם זאת, הוא משפט הפתיחה שלך: “אני אב גאה לשמונה ילדים, את כולם אני אוהב מאוד.” בלי קשר לדרכים שילדיך בחרו בהן, אתה נשאר אב גאה שאוהב כל ילד לעומק. זה יפה — וזה אומר הרבה על הצלחתך כהורה. אהבתך אינה מותנית בכך שילדיך יעשו את מה שאתה רוצה; אתה אוהב אותם על מי שהם. כל הכבוד. לא כל הורה הגיע לרמה שלך.

"מֵה׳ מִצְעֲדֵי גֶּבֶר כּוֹנָנוּ" (תהילים ל״ז:כ״ג). מקומנו בחיים, כולל האתגרים שלנו, באים מהקב״ה. האם ה׳ רוצה שנחיה שקועים באשמה ובסבל, או שנלמד מן העבר ונמשיך קדימה בשמחה ובמטרה? כולנו מועדים; זה טבעי וחלק מתהליך הצמיחה והלמידה. המפתח הוא לקום מחדש — להשתמש בנפילה כדי להגיע לגבהים גדולים עוד יותר. וצעד מרכזי קדימה הוא להכיר ולהעריך את הטוב שעשינו ואת הברכות שה׳ העניק לנו.

לתגובות: aharonschmidt@gmail.com