הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת itt, מפתח מודל גשר להצלחה – לתקשורת בין־אישית בונה להורים וצוותי חינוך
זה היה לפני שנים. נסיעה לכותל המערבי. ירדנו מהמונית.
סבתא שלי שילמה, בלי להתמקח, ואמרה לנהג: "תודה רבה".
אנחנו, הילדים, הסתכלנו עליה במבט ירושלמי טיפוסי: שילמנו. על מה תודה?
זה היה שיעור לחיים.
אישה שנולדה בכפר סבא, חיה בכפר חב״ד, היא חשבה קצת אחרת.
התשלום הוא על השירות. אבל הקשר האנושי – הוא התודה.
יש תן וקח. ויש קשר אחר. קשר שגורם לך להודות.
בפרשת משפטים, אותה קראנו השבת, התורה מספרת לנו על הציווי למשה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי".
אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע, רבי שניאור זלמן מליאדי, שואל: למה "כי תקנה" בלשון יחיד ? היה צריך לומר "כי תקנו".
והוא מסביר: הלשון יחיד מכוונת למשה רבנו, על מה שכתוב קודם – "אשר תשים".
תפקידו של משה היה להשפיע דעת בעם ישראל.
מה זו דעת ?
יש חכמה – רעיון, שכל. יש בינה – פיתוח והבנה. ויש דעת – חיבור. הרגשה.
"כי תקנה" – תפקידו של משה לגלות בבני ישראל את הדעת. לא רק להבין – אלא להרגיש ולהתחבר.
אפשר להבין הכל. להסכים עם הכל. אבל בלי הרגשה וחיבור – הכל נשאר בשכל. נכון, הגיוני, אפילו ראוי – אבל מנותק.
גם בדינים שבין אדם לחברו התורה מלמדת: בלי דעת – אין הרגשה, אין חיבור…
"אם כסף תלווה את עמי" – הציווי שבפרשתנו הוא הבסיס למוסד הצדקה הגמ״ח היהודי.
הרבי עודד מוסדות חינוך להקים קרן גמ״ח פנימית. היו שנים שמשכורות איחרו או לא הספיקו. והרבי הציע שההנהלה תלווה למורים עד קבלת המשכורת.
למה? כי מורה לא יכול להתמסר באמת אם אין מי שמרגיש אותו.
הגמ"ח היה כלי לחיבור וליחס של ההנהלה למורה – מישהו חושב עליו ועל מה שהוא צריך.
חינוך איננו עסקה. הוא קשר של הרגשה וחיבור.
וזה הבסיס של הטור הזה. להעלות מודעות. ליצור שינוי. לבנות יחס אחר וחיבור אמיתי בין הורה לצוות בישיבה.
לא "שילמתי וקיבלתי שירות". אלא חיבור שמאפשר לצוות להתמסר, ולילד לקבל לא רק ידע – אלא יחס.
גם בעולם הכלכלי מבינים זאת. חברות לא רוצות לקוח שמשלם והולך. הן מחפשות חיבור. שהחוויה תהיה: באתי, התחברתי, ואחזור.
חצי שנה עברה מתחילת שנת הלימודים. אם אתם מרגישים שהחיבור ביניכם לבין הצוות – או להיפך – עדיין לא מספיק, אל תמתינו. צרו את החיבור.
רוצים שינוי? תנסו. תפעלו. תצליחו – באחריות.