איך לא חשבנו על זה?! • 40 שנה לזעקת הרבי

הרב מנחם ששון, שליח ורב בית הכנסת הגדול – 770 ראשל"צ

חשבון לנפש

סביר להניח שרוב הקוראים פגשו מספר פעמים את המציאות הזו. ומי שעדיין לא, הרבי דאג 'להפגיש' לנו את המציאות הזו בשבת הנוכחית – פרשת משפטים תשמ"ו – לפני 40 שנה בדיוק: 

ניצב חסיד ומדבר בלהט ובחיות נרגשת על הגאולה כמציאות ממשית שעתידה להתגשם בכל רגע. בדיבורו החם ניכרת האמת הפנימית הפועמת בקרבו; אך מנגד, עומדים השומעים, ומגיבים בליבם באדישות ואטימות-לב במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע יותר – בזלזול מה ובאשמת 'ניתוק מהמציאות' של החסיד ה"נאיבי" העומד מולם. 

כיצד הוא מדבר בבהירות על הגאולה כוודאות זריחת השמש? האין זה ניתוק מהקרקע? איך הוא מעלה את נושא התגלות משיח בקנה אחד עם שאר הנושאים הטבעיים שמסובבים את סדר יומנו? האין זו תמימות ילדותית? 

"יושב לו יהודי ומדבר באדישות גמורה אודות ביאת משיח צדקנו כדבר מציאותי העומד להתרחש בפועל ממש ברגעים הקרובים, בה בשעה שכל אחד – הן המדבר והן קהל השומעים – עשה כבר תכניות מפורטות בקשר להנהגתו ומעשיו ביום ראשון, ביום שני וכו', ולאו דווקא שכולם לקחו בחשבון את האפשרות של ביאת המשיח … ולפתע, מדברים בסגנון כזה כאילו משיח צדקנו באמת עומד לבוא עוד לפני ר"ח אדר ראשון?!"…

הרבי מלך המשיח ביאר לאורך השיחה את האמונה בעכשוויות הגאולה על פי דברי הרמב"ם ופרס את ההוכחות המרכזיות מהתורה לכך, ומיד כיון את השאלה אל הצד הקוטבי: 

"השאלה היא לאידך גיסא: מהי הסיבה שהדיבור בסגנון האמור – דיבור על הגאולה כדבר מציאותי העומד להתרחש תיכף ומיד – נשמע מוזר, ומעורר תמהון?! הרי בודאי שכל אחד ואחד מאמין באמונה פשוטה בכל פרטי ההלכות האמורות לעיל, אשר תוכנם מכריח באופן ברור ומוחלט שמשיח צדקנו יכול לבוא בפועל תיכף ומיד ממש!?". 

על מה התמיהה? מדוע הדיבור הלוהט וספוג-האמונה הזה נתפס כמו-זר? למה הסגנון הזה חורג משורות הרציונל וההגיון בקרב עם ישראל? הרי אלו הם דברי-אלוקים-חיים של אלוקינו, זו אמת תורתנו, אלו הן הבטחות נביאנו, וזו הפסיקה ההלכתית שנסללה עבורנו?… 

את הסיבה הברורה שהרבי נעץ בחדות ובבהירות בשיחה זו – עלינו לקחת לתשומת ליבנו, כמצפן תמידי וכאבן יסוד בתקופה הגורלית בה אנו חיים כיום;

יודע מחשבות – הושיעה נא!

הרבי לא רק זעק את הזעקה והשמיע בקול את הכאב הפנימי על האדישות המכרסמת כלפי "העניין הכי כללי ביהדות", הרבי הפנה את האצבע למקור הבעיה: 

"סיבת התמהון אינה מפני שהעניין עצמו תמוה, חס ושלום, כי אם, מפני שלא רגילים לחשוב על זה כלל! . . כל אחד ואחד עסוק בענייניו הוא – ענינים כשרים וטובים, "גלאַט־כשר", אבל עניינים שאין להם שייכות עם ענין הגאולה, ובאופן כזה הולך ומתרגל . . ובמילא, כאשר לפתע פתאום מזכירים את עניין הגאולה – הרי מכיון שאינו רגיל לחשוב על זה כלל, אזי נשמע הדבר מוזר ותמוה, ועד כדי כך, שנדמה לו כאילו אין הדבר שייך אליו כלל, לא בעבר, לא בהווה, וגם לא בעתיד, חס ושלום!".

קור הרוח, האדישות, הקרירות והזרות אינם נובעים מהתנגדות לנושא הגאולה חס ושלום, אלא מתוך עומס מטלות החיים והלו"ז היומי שלא מעניק 'פינת מחשבה' זעירה לנושא הבוער ביותר ביהדות. או אז, כאשר גלגל החיים צובר ותק של מנגנון גלותי הפועל ללא הפרעות קשב וריכוז של 'רעיונות גאולתיים', כל אזכור משיחי הנשמע כמציאות ממשית-ודאית מצטייר כמנותק מן הקרקע…

בדיוק עבור כך, פיתח הרבי בשיחה זו 'תרופה' מדוייקת שבכוחה לעזור לכולנו: 

"יעשה כל אחד ואחד חשבון־צדק בנפשו, מתי היתה הפעם האחרונה שחשב אודות משיח צדקנו אליבא דנפשיה?… שהקב"ה – על ידי משיח צדקנו – יוציא אותו מגלות זו בפועל ממש, והוא, ביחד עם משיח צדקנו, ילכו ויבואו לארץ ישראל!… יכנס בחדר לפנים מחדר, במקום שאין איש רואהו, ושם יעשה חשבון־צדק בנפשו"…

זוהי הדרך הסלולה לחמימות על בשורת הגאולה: לשבת עם עצמי, לבד, בחשבון נפש פנימי ואישי, ולצייר את רגע הגאולה כמציאות ממשית המתרחשת איתי, לצידי, בגופי ובנפשי, ולעורר את האמונה שבכל רגע ורגע המציאות הזו צריכה להתרחש כשאני נמצא בתמונה הזו! 

[לדרשנים שבינינו: הרבי לא פסח וקישר זאת אף לשמה של פרשת השבוע: "ברור הדבר, שכאשר יעשה חשבון־צדק בנפשו, וישפוט – "משפטים" – את מעמדו ומצבו בקשר למחשבה על דבר הגאולה, הרי בודאי יבוא לידי הרהור תשובה"…]

כעת, בשבת הזו, בה אנו עומדים 40 שנה בדיוק מאז אמירת המילים המרעידות הללו מפיו קודשו, זהו הזמן לעמוד על דעתו של רבינו משיחנו – "לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין" – ולבצע את רצון קודשו המהווה 'מפתח' לכל עיסוקנו בנושא הגאולה: 

להקדיש מחשבה אישית ופנימית אודות הגאולה! לתת 'פינה חמה' לגאולה במטרה שתזלוג ותשפיע לכל סדר יומנו! לחשוב ולצייר את עצמי ברגע הגאולה, ולטפטף אט אט למוח וללב את החיבור האישי שלי לגאולה, שיפורר את חומת האבן כלפי הבעירה המשיחית, וימוסס את קיר האדישות כלפי אמונת הגאולה האמיתית.

נו, אז איך לא חשבנו על זה?.. על הגאולה.