הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת itt, מפתח מודל גשר להצלחה – לתקשורת בין־אישית בונה להורים וצוותי חינוך
סיפור ששמעתי בהשגחה פרטית – אבא שלי עלה לישראל וביקש להתקבל לעבודה. אני זוכרת שהגיעו אליו נציגי המפלגה וביקשו ממנו להירשם כחבר ולקבל את הפנקס האדום.
הוא סירב.
יום־יום הוא היה הולך למשרד התעסוקה , והיו אומרים לו: "תבוא מחר".
עד שחבר טוב הסביר לו שכדי לקבל עבודה הוא חייב להיות חבר — וכך לקבל את כל הזכויות, וכמובן את הפנקס האדום שמקנה לו מעמד של כבוד, שייכות.
אני זוכרת איך שהוא היה מדביק את הבולים על הפנקס — ויורק בבוז.
בפרשת השבוע, פרשת בא, התורה מספרת על מכת ארבה, חושך ובכורות.
רש״י מסביר על מכת חושך: "למה הביא עליהם חושך ? שהיו בישראל רשעים שלא היו רוצים לצאת — ומתו בשלושת ימי אפלה."
שמונים אחוז מבני ישראל לא יצאו ממצרים.
בהרצאה לצוות חינוכי. הצגתי את נתוני הנשירה הסמויה התהליכים ומאפיינים לזיהוי של בחורים שפיזית נמצאים בישיבה, אבל בפנים הם כבר לא שם.
המאפיינים ברורים, התהליכים מוכרים – אבל לרוב לבחור יש פחד לומר: ״אני רוצה לעזוב, אין לי כח להמשיך הלאה…״
בשיח פתוח עם המשתתפים היה מי שהסתייג מהקביעה, וטען הבחור כן רוצה להישאר במסלול הישיבה עד הסוף; יש לו קושי, ואנחנו, הצוות, צריכים לעזור לו להישאר.
מעניין שנתוני האחוזים של הנושרים במצרים — שמונים אחוז — מקבילים בדיוק למה שאני שומע היום מאנשי חינוך.
אז מי באמת צודק?
הבעש״ט אמר: "במקום שמחשבתו של אדם – שם הוא נמצא".
אשתמש בציטוט שמתרגם את תורת הבעש"ט: תעשיין מאוד מצליח אמר: "בין אם אתה חושב שאתה יכול, ובין אם אתה חושב שאתה לא יכול – אתה צודק".
המחשבה שלנו קובעת את המציאות.
בגאולה העתידה נאמר: "לא יידח ממנו נידח" – הקב״ה ייקח כל אחד בידו.
היום אנחנו – הורים, צוות הוראה וחינוך. בליבנו, במחשבתנו ובמעשינו — נחרוץ את עתידו של התלמיד.
האם נכוון אותו פנימה – או חלילה החוצה?
וגם אם כיוונו אותו פנימה, השאלה האמיתית היא: האם גרמנו לו להיות באמת שייך, או רק בעל "פנקס אדום" – תרתי משמע?
את הגשר בונים בין הורים לצוות. בין צוות לתלמידים. וחוזר להורים – הגשר המשולש.
נסו להקשיב לאיפה הרוח נושבת. חפשו את המשמעות אצל התלמיד, תעצימו אותה. תגרמו לו להיות בפנים – באמת.
רוצים שינוי? תנסו. תפעלו. תצליחו — באחריות.