פחד ואי-פחד, וניצחון בדרך • אלישיב הכהן קפלון

הרב אלישיב הכהן קפלון

עם התעבות מצבת הכוחות האמריקניים האימתניים בים התיכון, גם הספקנים שבחבורה מכירים בכך שהסיפור הגדול מתקרב, ולא משנה איך תסבירו את כל הדברים המוזרים והתמוהים שהתחוללו פה בשבוע האחרון. אחרי מבצע ההטעיה ב"עם כלביא" מן הראוי להפסיק להיות תמימים. וד"ל. 

[אגב, אם אינני טועה – שֵם המבצע ה"נוכחי", מכיוונה של ישראל, יהיה משהו בין "עז כנמר" ל"קל כנשר", כמובן על משקל "עם כלביא"..].

מלמדים אותנו כל הזמן – ביטחון בה'. כמדומני שכבר כתבו על כך גדולים וטובים, שהכוונה בכך אינה שאדם יהיה מנותק מהמציאות, ככל שמדובר במציאות, אלא שיסיח את דעתו מהפחד הטבעי המתעורר בלב. וכדברי הרמב"ם ב'הלכות מלכים' [פרק ז' הלכה ט"ו] על הנמצאים בחזית: "וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו – עובר בלא-תעשה, שנאמר "אל ירך לבבכם אל תיראו" . . וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד – מובטח לו שלא ימצא נזק . . ".

הרבי הרש"ב נ"ע מצטט במאמר חסידות [בסוכות תשבו תרס"ו] את הדברים, ומסכם: "דסיבת היראה גם מדבר המזיק הוא מה שמחשב ומהרהר בזה".

כלומר: הביטחון איננו כי המצב שפיר והכל בסדר גמור, שהרי מדובר ב'דבר המזיק' שקיים בעולם [טילים המוכנים לשיגור חלילה, לדוגמא], אבל הפחד אצל האדם נוצר – לא בשל המציאות כשלעצמה, אלא בגלל ההרהור הבלתי-פוסק בנושא. ובזמננו זה אומר: בשל כך שאדם משקיע את עצמו בהיצמדות לדיווחים על הקורֶה, על העתיד לקרות, על מה שנדמה היה למישהו שפורסם איפשהו, וכן לדיווחים שממש לא היו במציאות אך הוכנסו לדיווחים כדי "שלא להשאיר את הנייר חלק" [מכירים את הביטוי?]. כמו כן קיימת לעתים תלותיות והסתמכות גמורה על הניתוח האישי של כתב החדשות, כאשר יכולת השיפוט האישית משתבשת בשל השעה המאוחרת, או בשל הפחד עצמו. 

עם זאת, אדם שאינו מפחד משום שאינו בוגר ואינו מבין את המצב לאשורו – גם הוא טועה, טועה מאד. אדם כזה, גם לא יראה צורך דחוף להוסיף בנתינת צדקה (לדוגמא) במיוחד לזכות עם ישראל ולזכות הלוחמים; הוא גם לא ימצא לנכון לומר פרק תהלים לישועת תושבי ארץ-הקודש, שהרי הכל טוב; "מלחמה? – הלא הובטחנו מפי עליון שהכל יסתדר מאליו, ומה שמוטל עלינו הוא אך ורק להמשיך בשגרה". אבל האם מישהו באמת חושב שלכך היתה הכוונה במלות ההרגעה של הרבי?!

תוצאות המבצע הנסי "עם כלביא" היו מרות מאד עבור משפחות רבות במרכז הארץ. אין ספק שהוספה בנתינת צדקה ובתפלה, בעת התפלה או אמירת פרקי תהלים, הינם נחוצים ודרושים, אמנם – ללא פחד, "אין לפחד ואין להפחיד", כפי שאמר הרבי במלחמת ששת הימים, אבל כל תפלה וכל עשייה טובה נוספת – דרושה ומוכרחת כדי שנזכה לישועה מוחלטת עבור כל אחד ואחת מבני ישראל, שאיש לא ייפגע ח"ו.

כשם שהיה ברור בשנת תשל"ד על פי הוראת הרבי שיש לעסוק ב"מבצע מזוזה" [שבה רמוז "שומר דלתות ישראל"] במקביל לביטחון הגמור בה' שומר ישראל – כך גם היום, יש להוסיף בזה ובכל כיוצא בזה לטובת בטחון עם ישראל בארצנו הק', ולא לשבת בחיבוק ידיים ובדיונים חסרי תועלת על "המצב".
ונזכה ל"מכת בכורות" תשפ"ו מול עינינו מתוך נסים ונפלאות, ובמקום פחד אצל היהודים – יהיה "נפל פחד היהודים עליהם", שהפחד יסור מהיהודים ויעבור אליהם…

*

סימני הגאולה המפורסמים שנאמרו על ידי חז"ל –  "חוצפה יסגי" ושאר הסימנים – מלווים אותנו באופן מבהיל בשנים האחרונות באופן גובר והולך [ולא נפרט]. זה היה עשוי לשמח אותנו אילו היינו רואים מיד את הגאולה, אבל ככל שמתמשך החושך הנוכחי קשה לסבול את המציאות המתסכלת הזאת, ובמיוחד כפי שהיא בישראל ארצנו.

אך למרות שהמצב הינו "באדמה" [אין דער ערד, ובקיצור וביתר דיוק: אינדרערד], אך מה שמסתתר מאחורי כל זאת הוא ענין שבשמים לגמרי – התקרבות הגאולה, הבוקעת – מאיזו סיבה שתהיה שעלתה ברצונו יתברך – דווקא מן החושך ומתוך סימני גאולה (כנ"ל) שלעת-עתה מדכאים ומדכדכים כל נפש יהודית.

אבל כעת, כאשר סימני הגאולה אינם רק נושאים כאובים (כמו הנ"ל), אלא נסים ונפלאות שאירעו ועוד יארעו בעז"ה, בבחינת "הגיע זמן גאולתכם" ומתוך חסד ורחמים – יש להתחזק עוד יותר בהבנת המאורעות במכלול רחב יותר מאשר: איום שהוסר לאחר עשרות שנים, וחזרה לשגרה חלילה. האיום יוסר בעזרת ה', אבל תפלת לבנו היא שתהיה זו פריצת הדרך לגאולה האמיתית והשלימה, וכלשונו של הרבי בסוף מאמר באתי לגני תשכ"ו הנ"ל אודות האוצר האלוקי שניתן ליהודים כדי לנצח את המלחמה נגד הגלות והחושך הרוחני:

"ואוצר זה, אף שנותנים אותו לפקידי [= מפקדי] החיל, הרי הכוונה היא שיגיע לאנשי החיל כדי שיפעלו את נצחון המלחמה, ודווקא על ידם מתמלא רצון המלך, מלכו של עולם, שינצחו את המלחמה, ועד שיפעלו קיום היעוד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר".