איך התהפכו היוצרות בחדר המנכ"ל? • הרב יהודה גינזבורג

השבוע נפגשתי עם מנכ"ל עיריית חיפה. זה לא סוד שיש בעירייה מי שחושב אחרת מאיתנו וגם כאלו שמתנגדים להנחת תפילין, ולכן כשביקשתי להיפגש עם המנכ"ל החדש לקח זמן עד שזה קרה.

לשמחתי הגעתי עם תפילין ותמונה של הרבי, ובתחילת הפגישה הצעתי לו להניח תפילין.

לצערי הוא סירב, אבל בהמשך, כשסיפרתי על השליחות של הרבי, הפגישה הפכה לבבית יותר, העוזר שלו הבטיח להניח מיד אחרי הפגישה, מה שכמובן קרה, ואחרי שהוא הניח גם כל צוות המשרד התחיל לדבר בשבח פעילות חב"ד, מה שהוביל לקידום עוד כמה דברים חשובים..

למה סיפרתי את זה? תקראו ותדעו מה הכוח שלכם.

*

השבוע אנו קוראים בפרשה על הסיפור עם הסנה הבוער, משה רבינו רואה את הסנה בוער ואיננו נשרף, ואז ה' נגלה אליו ומצווה עליו להיות השליח להוציא את בני ישראל ממצרים, משה 'מתחמק' ואומר "שלח נא ביד תשלח", וגם "כבד פה וכבד לשון אני" משה גמגם מגיל צעיר (כפי שהמדרש מספר, שבעקבות כך שנגע בגחלים שהיו על שולחנו של פרעה והכניס את ידיו הרותחות אל פיו), ולכן איננו מתאים להיות מנהיג.

ה' עונה לו "מי שם פה לאדם, או מי ישום אילם… ואנכי אהיה עם פיך".

מה פשר הדו-שיח בין משה לה'? בוודאי ה' יודע שמשה הוא כבד פה ובכל זאת ביקשו להיות מנהיג. מדוע הוא לא מעונין? ומה גרמה לו תשובתו של ה' להסכים לצאת לדרך? מרתק לקרוא כבכל פעם את הביאור של החסידות, בספר 'תורה אור'.

*

התורה אומרת לנו, ששמו של משה ניתן לו בעקבות הצלתו ממי היאור – "כי מן המים משיתיהו".

על פי תורת הסוד והקבלה, לפני בריאת העולם היתה 'שמיטה נוספת' כלומר היה עולם רוחני קדום, משם נמשכה נשמתו של משה רבינו לתוך העולם הזה.

העולם הקדום נקרא גם בלשון התורה "והארץ היתה תוהו ובוהו".

מהו עולם התוהו? בעולם וגם באדם יש מידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד.

ההבדל בין ילד למבוגר הוא, שהמידות אצל הילד הם בתוקפם (כשהילד רוצה משהו קשה לו להבין הסברים מדוע לא יקבל והוא עלול לבכות/להתעצבן בקלות), ואילו אצל מבוגר המידות הם 'מאוזנות' לפי השכל, מה שמאפשר להבין מדוע לא לתת לילד את הסכין למרות שהוא ממש מבקש…

זהו עולם ה'תיקון' בו המידות מתוקנות, יש איזון וחיבור ביניהם וגם אפשר להבין את הצורך בכל אחת מהם.

לכן בעולם שלנו אפשר להבין את מעלת הרגל על הראש. למרות שבראש יש את הראיה השמיעה וגם את המוח וההבנה, הרי שללא הרגל הראש לא יוכל לנוע, לכן לרגל יש מעלה מסויימת אפילו לעומת הראש.

כך הוא בכל דבר, בכל אדם ובכל פרט בעולם, יש 'התכללות' שזה אומר שכל אחד צריך את חבירו ולכן העולם יכול להתקיים.

בעולם ה'תוהו' כל המידות היו בתוקפן.

החסד לא יכל להתמודד עם הגבורה ולהיפך, ולכן לא היה אפשר לברוא שם עולם מתוקן ומסודר והיה נדרש לברוא עולם חדש.

*

וכעת נוכל להבין על פי זה את ה'דו שיח' בין משה לה' משה שאל, איך הוא כנשמה מעולם ה'תוהו' (מן המים משיתיהו), יכול להיות שליח כאן לעולם הזה, להתמודד עם האתגרים ולנצח?

כבדות הפה והלשון של משה מצד הטבע היו בגלל פרעה, אך בפנימיות, היה זה מאחר והוא היה נעלה מהעולם הזה ומהתמודדות איתו לכן מרוב 'אורות' היה קשה לו לבטא זאת בדיבור.

וכפי שמוסבר שדרגת משה היתה "ראייה" (כנאמר 'וירא ראשית לו') שלמעלה משמיעה, דיבור או עשייה, משה מבקש מהקב"ה לשלוח מישהו 'נמוך' יותר, מהעולם שלנו, שיוכל להביא לאיזון ולהתמודד עם האתגרים של העולם התחתון, עולם התיקון.

אבל ה' עונה לו "מי שם פה לאדם", בדיוק כמו שאדם כאן למטה, על ידי שהוא מברך בפיו על המים "שהכל נהיה בדברו", ממשיך שפע רוחני גבוה מהעולמות עליונים, למרות שהוא נמצא בעולם נמוך, והסיבה לכך היא "הלא אנכי ה'", מאחר שהוא מחובר עם ה' יתברך שלמעלה לגמרי מההגבלות של מעלה ומטה,

כך יוכל משה לקבל את הכוח מהאין-סוף להתמודד עם פרעה, ולנצח.

*

לפעמים נדמה לנו שיש דברים ש'גדולים עלינו', או 'קטנים מידי בשבילנו', 'מי אני שיבקש מהשכן שיניח תפילין?'

או להיפך, 'למה עליי להשקיע שעה בשבוע לחלק נרות שבת, למי שעדיין איננה מדליקה?' או בחיי היום יום, 'איך אצליח להתמודד למשרה בכירה יותר', או 'למה אני צריך לעזור למישהו שלא עובד ורק מבקש טובות', עלינו לזכור שכאשר הולכים עם כוח המשלח, הקב"ה והרבי, אנו מקבלים כוחות אין סופיים לבצע את השליחות.

*

השבוע יחול כ"ד בטבת, יום הסתלקותו של אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד ומי שכתב את הספר 'תורה אור'. בחייו ואחרי חייו הגשמיים, ברור מכל שמטרתו היתה לחבר את הרוחניות עם הגשמיות.

להצליח להתמודד כאן למטה עם האתגרים של הנפש ה'בהמית' והעולם הזה, וביחד עם זה להיות מחובר אל האין סוף.

ואת הכוח הזה הוא נותן לכל אחד ואחת מאיתנו, אם רק נרצה ונתחבר ונתקשר אליו, להצליח לפעול את משימתנו כאן בעולם, ולהביא רגע אחד קודם להתגלות הרבי מלך המשיח, תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורך