עמדתי ממש לפני דלפק הצ'ק־אין. לימיני עמד יהודי נחמד וניהל שיחה עם דיילת הקרקע. כולו נרגש, הוא ביקש רק לשאול שאלה: האם המזוודה תמשיך ליעד הסופי, או שהוא צריך לאסוף אותה בנחיתת הביניים ושוב לעשות צ'ק־אין במדינה הזרה.
הדיילת השיבה שאין צורך — המזוודה תעשה את דרכה עד ליעד הסופי. הנוסע, נרגש כולו, הודה לה. היה נראה שהוא ממש מוקיר תודה, וגם משתדל להיות נחמד, שמא אחרת היא לא תהיה כל כך נחמדה וההסדר איתו יתבטל… והוא ייאלץ לאסוף ולטרוח עם המזוודה.
מכירים את זה? שאתם משתדלים להיות סופר־נחמדים כדי לא לפספס את טוב ליבו של נותן השירות.
בפרשת וישלח שקראנו השבת, התורה מספרת לנו על יעקב ששלח מלאכים אל עשיו. יעקב אומר לו: “גרתי” מפרש רש"י "לא נעשיתי שר וחשוב, אלא גר… אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך… שלא נתקיימו בי".
עוד נאמר: “ויהי לי שור וחמור”, ומפרש רש"י: “אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ – וזו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ”. לכאורה – יעקב מפייס ומרצה את עשיו.
חסידות מבארת שכוונת יעקב ב“עם לבן גרתי” היא לדרגות גבוהות שיעקב השיג כשהיה אצל לבן בחרן. ו“ויהי לי שור וחמור” — הוא סיפר לעשיו שהוא כבר בירר את חלקו, שהחומריות שלו כבר מתוקנת והוא מוכן לגאולה, וכעת הוא מבקש לבדוק: האם גם עשיו מוכן לגאולה?
אך עשיו עדיין לא היה מוכן.
אותן מילים – אך משמעות שונה. אמירה ברורה ואחרת לגמרי.
השבוע חל י״ט בכסלו – יום ההילולא של הרב המגיד ממזריטש, וחג גאולתו של אדמו״ר הזקן, בעל התניא והשו״ע.
ראש השנה לחסידות. ביום זה זכינו. והחסידות מגלה את האמת הפנימית.
אפשר לבוא מתוך חשש – ואפשר גם להביט פנימה ולגלות את העוצמה, את האמת. “קטונתי מכל החסדים ומכל האמת” – אינה שפלות של שקר, אלא ענווה והכרה בקרבת אלוקים. צניעות ולא חולשה — מאפשרת לנו להיות נעימים אך תקיפים.
חפשו היכן אתם יכולים להשפיע בסביבתכם הקרובה. תרגלו שיחה מכבדת אך לא מתרפסת. חפשו את הטוב והחזק אצל הזולת (גם אם הוא מאוד קרוב אליכם) – הוא אינו מאיים על הטוב שבכם.
צרו קשר עם הצוות בישיבה – הצוות הכי משפיע על ילדיכם בישיבה. השתמשו בכל הכלים שכבר תירגלתם, השתמשו בצניעות, בתוקף אך בנעימות, ואל תשכחו הודיה. אתם תיווכחו שיש לכם יכולת להשפיע — בלי להתרפס ובלי לאיים.
תתאמנו על זה. תשנו את סגנון השיחה.
רוצים שינוי? תנסו. תפעלו. תצליחו. — באחריות.