מכת סנוורים – גרסת דור השביעי • טור לשלוחים

הרב מנחם ששון, שליח ורב בית הכנסת הגדול 770 ראשל"צ

מכת סנוורים

חצות הלילה. יום נוסף חלף. עומס מטלות היום הגיע לקיצו. רשימה מלאה בהישגים עומדת לרשותו של השליח על יום נוסף של מסירות אין קץ, של יגיעת נפש ויגיעת בשר, למען הגשמת המטרה הנכספת – הגאולה האמיתית והשלימה. 

אך בחשבון נפש היומי מתחוללת בקרבו סערה של ממש. הפרדוקס הוותיק מתעורר לחיים ומציף את גליו הסוערים אל חוף המבטחים הזמני של השליח. הנסיונות לנשום עמוק ולהוריד את הראש מתחת למים כבר לא אפקטיביים לנוכח עוצמת הגל המתמשך. עֵד הַגַּל הַזֶּה. 

והוא ממשיך להכות בו. לרדוף אותו. ולערער את יציבותו. 

מצד אחד ניצבת מול עיניו דמותו הקדושה של רבינו משיחנו הקורא את קריאת הדור לממש את מטרת הדור "להביא לימות המשיח בפועל ממש"; להגשים את מטרת העל הכללית-העולמית-ההיסטורית בהכרעת הכף לגאולה שלימה. לא גאולה זמנית, לא גאולה מקומית, לא גאולה אישית, אלא גאולה שתסחוף הכל, שתשתנה הכל, שתחדור בכל מכל כל, בכל העולם כולו על ראשו כרעיו וקרבו.  

מצד שני הוא מסכם נתונים במשבצת השליחות הזעירה שלו ומגיע שוב לתמיהת הטמיעות: איך? מה לשמיטה אצל הר סיני? אני בסך הכל משבצת. בסך הכל תחום ההשפעה שלי מצומצם, מזוקק, ממוקד למקום ספציפי, אנשים ספציפיים, סגנון ספציפי, שפה ספציפית, וכיצד יוולד לו השינוי הגלובלי ההיסטורי הזה מאוסף הפרטים הזעירים שברשותי? 

מחשבותיו לא מרפות. סוכני העמלק הגלותיים עובדים דקות נוספות לתעתע את לב הבשר הגאולתי המשווע בתוככי נפשו; גם אם נניח והצלחתי לסחוף את מקום שליחותי ולהכינם לקבלת פני משיח, ההצלחה לא משכנעת אותי דיו ("הצלחה מסחררת") שהגאולה אוטוטו פה. הרי ישנו עוד עולם מלא שעומד מהצד ומכוון את מבטו אל הכיוון ההפוך?… 

הרי עוד מיליארדים לא נכנסו תחת כנפי שבע המצוות, ועוד מיליונים לא מוכנים פנימית לקבלת פני משיח בקיום הוראותיו ורצונו, ועוד עשרות בניינים ניצבים סביבי ללא מוכנות נפשית לרגע הנכסף, ועוד אלפי משרדים עדיין לא אירחו שיעור גאומ"ש בשעות החלון שברשותם, אז מה אני ומה חיי? ככבשה בין שבעים זאבים הקוראת לשלום עולמי כשהללו לא מבינים את שפתה…

ניצב לו השליח בטבורו של המעגל העולמי, המעגל שלא מוכן, המעגל שלא מעגל פינות עם הגאולה, המעגל שלא מזדרז להחליף גלגל לבלאי הגלות, ואט אט מסגרת שליחותו בקודש בהכנת עירו ומקומו לקבלת פני משיח – הולכת וקטנה בעיניו לנוכח העולם הגדול שעדיין לא מוכן סביבו. 

שם, בעיצומו של הרהור הוא מקבל ערעור. הוא מבקש מהרבי שינחהו "במעגלי צדק" בתוך טבעת החנק של מעגלי העולם הגלותי, וידריכהו באמיתו כיצד לבטוח בעבודתו האישית ולא להסתנוור מהמיליארדים ומהמיליונים שעדיין לא כיוונו את הוויז' לבית המקדש השלישי. 

הוא ניגש לארון הספרים, שולף את ספר השיחות תשמ"ז ומדפדף קלות בשיחת השבוע לפרשת וישלח, שם גלי הים נרגעו, וסערות הנפש נדומו, שם מצא את שחיפשה נפשו: 

"שליח ששלחוהו למקום מסוים לעסוק בענין מסויים – צריך להיות מונח בכל מציאותו בשליחותו הפרטית, ללא כל נפקא מינה מה נעשה במקומות אחרים ובעניינים אחרים כו'. היינו, שאין בעולמו אלא השליחות שלו, עד כדי כך, שכאשר גומר ומסיים את שליחותו הפרטית, אזי, תיכף ומיד באה הגאולה – לא רק הגאולה הפרטית שלו, אלא גם הגאולה דכלל ישראל, עד לגאולת העולם כולו". 

הוא קורא שוב ושוב את המילים ומחדיר למוחו היטב את מילות גלגל ההצלה שהגיעו לו מהשמיים בעיצומה של הסערה – "צריך להיות מונח בכל מציאותו בשליחותו הפרטית"! כן, רק בשליחות שלי, במשבצת שלי, "ללא כל נפקא מינה מה נעשה במקומות אחרים"! ללא הסתנוורות, ללא פזילה, עד לרמת ההכרה הפנימית "שאין בעולמו אלא השליחות שלו"!

ואם אני סיימתי, ואם אני הצלחתי להכין את המשבצת שלי – אז זהו זה. מגיעה הגאולה! "כאשר גומר ומסיים את שליחותו הפרטית, אזי, תיכף ומיד באה הגאולה". למרות שישנם חלקים נרחבים בעולם שעדיין לא נעים על מסלול ההמראה למלך המשיח, לא עליהם הפוקוס ולא עליך המלאכה לגמור. 

הדוגמא שמביא רבינו משיחנו בשיחה נותנת לו לצלול למהות הדברים: יעקב אבינו שולח מלאכים לעשיו ומוכן ללכת איתו יחד לגאולה. הוא עדיין לא בדק האם עשיו מוכן, האם עשיו התברר, והוא רואה בדרכו מחרן עוד אלפים שעובדים עבודה זרה ומציגים את מצג הגלות העמוק ביותר, אך כל זה לא מונע מיעקב ללכת אל הגאולה. 

ליעקב היה מונח בפשטות שמכיוון שהוא סיים את שליחותו המוטלת עליו בחרן, לאחר שהשלים את המשבצת האישית שלו בבירור ניצוצי חרון אף של מקום, והכין את מקומו ועירו לקבלת פני משיח – כעת הגיעה עת הגאולה! ועל כך אומר הרבי "מכאן למדים הוראה נפלאה בעניין השליחות", של אי פזילה מתבנית השליחות האישית, מהמטרה הספציפית, ומהמשבצת הפרטית, כי ממנה תצמח הישועה. 

אט אט מפנים השליח בנפשו את האמת הפנימית: לא העולם שסביבי יחליט מתי תמומש מטרת שליחותי, אלא אני אחליט לעולם שסביבי מתי תמומש מטרת קיומו. 

הוא מזכיר לעצמו את מכת הסנוורים שאירעה לאנשי סדום בפתח ביתו של לוט (בראשית יט,יא) – המשמשת כדוגמא לאנשים שלא הוכהו בעיוורון מלא (לחלק מהדעות) אלא רק ב'סנוור', בהסתכלות על מקום אחר שאיננו פתח הבית, על מטרה אחרת, על עניין אחר שלא שייך למימוש כוונתם, וסופם ידוע, בדיוק כמו סופם של חיילי צבא ארם שהוכהו בסנוורים על ידי אלישע בשומרון (מלכים-ב, ו,יח). 

המסקנה ברורה: די להסתנוור. הגאולה בידיי! מושכות הגאולה נתונות בידי המשבצת האישית שלי, בחינוך, בשליחות ובבית. כך, על ידי מיצוי מלא של משבצת שליחותי הפרטית-האישית-המזערית והכנתה לקבלת פני משיח – אני מביא גאולה שלימה לעולם כולו. כפשוטו.