יום הבריא • אחרון חביב

שניאור חביב, בית משיח

זכיתי ונתקיים בי 'והשיב לב אבות על (ידי) בנים', והקאך של הילדים הביא גם אותי לצלול לתוך השיחה המופלאה של פרשת תצווה תשנ"ב. בכלל, הדבר מלכות, כמו התורה, משול  למים. אפשר לשבת על השפה לשכשך בו את הרגלים ולהוציא ווארטים יפים לשולחן השבת, אפשר לשחות להנאתך ולהתרענן, כמו מים קרים על נפש עייפה מהגלות, ואפשר גם לצלול. ובדיוק כמו בים, לגלות אוצרות. דברים נסתרים, רמזים, נבואות, משפטים שפתאום, עשרים שנה אחרי מקבלים משמעות חזקה הרבה יותר, וגם עידודים וקטעי חיזוק שנראה כאילו הוטמנו שם מראש כדי שיתגלו בדיוק ברגע שיצטרכו אותם. כפי שעשה יעקב אבינו עם הארזים שדאג לשתול במצרים.

ולמרות שאת הדברים יש להניח תקראו כבר בפרשת כי תשא, הרשו לשתף אתכם בתובנות שלי מהצלילה החופשית בשיחת פרשת תצווה. בגדול, הרבי מדבר בשיחה על העניין של ז' באדר. הרבי מדבר הרבה על העניין של לידת משה. עכשיו תראו משהו מעניין. כולנו יודעים מה זה חודש אדר. משנכנס אדר – מרבין בשמחה. אדר יש לו מזל בריא עד כדי כך שנפסק להלכה שאם יש ליהודי משפט עם עובד כוכבים, כדאי לו לארגן את זה לחודש אדר. בקיצר, חודש אדר זה ה–חודש.

עכשיו, שואל הרבי, איך ייתכן שכשהמן עשה את הפור הוא לא ראה שום עניין בחודש אדר? הוא ממש לא הצליח לראות שום זכות, ואדרבה. במקום זכויות, הוא ראה חודש של מזל רע. חודש שמת בו משה. כלומר, המן שלפי המדרש, היה לו ידע לא מבוטל במעגל השנה היהודי, לא מצליח למצוא חודש עם מזל יותר רע מאשר חודש אדר. אפילו חודש תמוז שבו נפרצה החומה, וחודש אב שבו נחרב בית המקדש לא עולים אצל המן כאופציה להשמדה. רק חודש אדר שהוא החודש הבריא ביותר, עם המזל הטוב ביותר.

איך המן יכול להגיע לטעות כה דרסטית?

התשובה פשוטה. הגמרא מביאה את זה. "ולא ידע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". מבחינתו, מה שהיה חשוב זה יום המיתה. יום הלידה היה יפה לחייו של משה, אבל מאז שהגיע ז' אדר השני, הוא הפך להיות התאריך הרלוונטי, היום שבו מתכנסים, מתוועדים, היום שבאמת משפיע על העתיד של בני ישראל לדורות.

וזאת הטעות של המן. מסביר הרבי. המחשבה הזו טובה לכל אחד אחר. אצל כל בן אנוש עלי אדמות, הנוהג הוא שיום המיתה מכפר על יום הלידה, אבל אצל משה זה בדיוק הפוך. היום החשוב ביותר, היום המשפיע ביותר – הוא יום הלידה. זהו היום הרלוונטי ביותר, זה התאריך המשפיע על כל הדורות. זה היום בו מזלו של משה גובר ואתו מזלם של ישראל ומזלו של החודש כולו וכשיש חודשיים אז מזלם של כל השישים יום גובר. גם מאות שנים אחרי יום המיתה, עדיין מזלו של הנשיא הוא הכל גובר וגובר וגובר בכל שנה מחדש, ומגביר את המזל של כל בני ישראל. וזה לא רק ווערטאל'ך ופרפראות אלא סעיף בשולחן ערוך!

אז אחרי שהבנו את העיקרון, אחרי שהרבי מחדיר לנו לווריד שמשנכנס אדר מרבין בשמחה, וחג פורים, והמזל הבריא והכל, הכל מגיע ממקור אנרגיה אחד – לידתו של משה. הרבי עובר לקראת סוף השיחה לדבר קצת על הדור שלנו.

הרבי מסביר, שהשיא של חודש אדר – ההשפעה של לידת משה, היה הקמת המשכן בשמונת הימים האחרונים של חודש אדר. אבל חנוכת המשכן עצמה, כלומר גילוי השכינה למטה בתחתונים – זה כבר שייך לחודש ניסן. וכאן מגיעה הנקודה הכי חשובה אלינו זה הלידת משה שלנו, המזל הבריא של הדור שלנו:

"ובכל זה ניתוסף עילוי מיוחד בשנה זו – שבאחד עשר בניסן מסתיימת שנת הצדי"ק הקשורה עם מזמור צדי"ק (שבא לאחרי מזמור פ"ט שבו נאמר "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", עד לסיום וחותם המזמור "ברוך ה' לעולם אמן ואמן"), שסיומו וחותמו ב"ויהי נועם גו' ומעשה ידינו כוננהו", שקאי בשלימות השראת השכינה בביהמ"ק השלישי, ע"י גמר ושלימות מעשינו ועבודתינו בדור זה, דור השביעי, שבו נשלמת פעולתו של משה רבינו ("גואל ראשון הוא גואל אחרון") בהמשכת וגילוי אלקות בעולם, לעשות לו ית' דירה בתחתונים".

יותר מפורש מזה, לא יכול להיות. זה היום הרלוונטי, זה ה–יום של הדור שלנו. אז נכון שנשארו עוד כמעט חודשיים עד היום שבו נתכנס כולנו יחד – חסידים, בנים יחידים, בהיכל 'מנורה מבטחים' בתל אביב. אבל זה הזמן לקנות כרטיסים לכל המשפחה לכנס הקהל הגדול בעולם, שבו ננצל את היום הבהיר והיום הבריא שבו מזלנו גובר, ונתבע כולנו יחד – יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

לתגובות: shneorc@gmail.com