בערקה, האיש והאגדה: לזכרו של החסיד שקידש שם ליובאוויטש

הרב יעקב גלויברמן

זה לא יאומן, אבל 25 שנים מלאו לפטירתו של חברי וידיד נפשי הרב בערק'ה וולף ע"ה, מי שפתח את התקשורת האלקטרונית והכתובה לעולם החב"די, בימים שהוואצאפ, האימיילים והפקס, היו בגדר חלום רחוק. את הכל עשה במסירות נפש עילאית למען הרבי.

האמת היא שעד היום לא כתבתי דברים לזכרו של בערקה וולף ע"ה, כי בכל פעם שישבתי לכתוב לעצמי כמה מילים, נזכרתי בו ודמעות מילאו את עיניי ולא יכולתי להמשיך לכתוב.

הפעם אני מנסה להעלות כמה מילים על גבי הכתב אודות חברי בערקה. בערקה היה איש גדול שחשב בגדול, אדם של אמת, חבר קרוב, סמל ודוגמה לחסיד נאמן, וראוי הוא שנעשה מאמץ עבור זכרו.

זכיתי לעבוד צמוד אל אדם שהיה איש מיוחד בנוף החב"די, בערקה עם החיוך הנצחי, בערקה הצנוע ורך הלב, בערקה האיש שכולם אהבו אותו, כל העיתונאים – משמאל ומימין, דתיים ולא דתיים. בערקה עם הרגש המיוחד שבתוכו, רגש שגלש גם אל העומד מולו.

בערקה הדובר שלא חיפש איך ליחצן את עצמו, אלא דאג אך ורק לשמו וכבודו של הרבי במשך 24/7. בערקה שאכפת לו כל פרט שנוגע לליובאוויטש. וזה ורק זה מה שעמד מול עיניו – הכבוד של הרבי, הכבוד של ליובאוויטש.

לא ידעתי אז להעריך את הזכות הגדולה שהיתה לי לעבוד לצידו. אני נזכר בבערקה שהיה מתקשר אליי לפעמים בשעה אחת-עשרה בלילה ומחכה מתחת לביתי, בכדי לספר לי על החוויות והעבודה הקשה בכנסת ישראל. אני נזכר גם בבערקה שכל פעם דאג לשאול לשלומי.

רבים אולי לא יודעים, אבל בערקה הוא זה שבזכותו התמנו רבנים חב"דים ראשיים בערים שונות בארץ, וכל זאת שלא על מנת לקבל פרס ובלי פרסום וצלצולים. הוא עשה זאת כי הוא היה אדם שאכפת לו שבעוד עיר יכהן רב חב"די, שעוד בית חב"ד יפתח בעיר נוספת, שהממלכה של הרבי תתפשט ימה וקדמה צפונה ונגבה. מה שהיה חשוב לו – זה לשאת בגאון את שמו הרבי מליובאוויטש. שלרבי יהיה נחת מהנעשה בארץ הקודש.

בערקה היה אדם שדאג ופיתח תקציבים לרשת מוסדות החינוך בארץ, בערקה היה מי שכל עיתונאי מכל קצוות הקשת העיתונאית פתחו את דלתם, ליבם ונפשם בשבילו, והעיתונים כתבו על כל מבצע של הרבי, הן בעיתון 'דבר' ובעיתון 'על המשמר', וכל זאת מבלי לשלם אף לא שקל מיותר למערכות העיתונים. בערקה יצר קשרים מיוחדים עם כל ראשי ושרי הממשלה, עם נשיאי המדינה וחברי הכנסת, וכמובן שכל עסקני הציבור החילוני והחרדי הכירו אותו לטובה.

ברקה היה מורה דרך בשבילי בכל התחומים. בעולם נטול אמצעים טכנולוגיים, בערקה היה הופך עולמות להעביר תמונות מהפעילות החב"דית לעיתונות. אני זוכר כיצד היינו מתפצלים ונוסעים לכל מערכות העיתונים, כשמערכות העיתונים וערוצי התקשורת מצידן מקבלות אותנו בסבר פנים יפות. גם אם נסעתי לבדי, תמיד היו אומרים לי העיתונאים והעורכים: "תמסור ד"ש חם לבערקה וולף…".

בערקה היה אמן ביחסי ציבור, כי בערקה ידע בתוך תוכו והקרין זאת גם החוצה, שהוא מייצג רק את הרבי מליובאוויטש, ולכן היה אומר לי תמיד כי זו סוד ההצלחה שלו. וכך למדתי מוסר השכל ממנו, שאנחנו רק חיילים של המפקד הגדול – של הרבי מליובאוויטש.

פרט מעניין הוא, שבערקה מעולם הוא לא התראיין לכלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית. הוא ידע למשוך בחוטים מאחורי הקלעים ולשלוח לכל נושא שעמד על הפרק, אדם שידע להתבטא יפה בעניין. הוא נתן במה לכולם להתראיין כשהוא עצמו עומד מהצד. כזה היה בערקה הצנוע. סיפר לי העיתונאי אמנון לוי שאהב את האמרה הקבועה של בערקה שהשפיעה עליו, "תתחזק ביראת שמים". הגישה של בערקה היתה לכבד כל אדם באשר הוא אדם מבלי להתייחס לדעותיו הפוליטיות, בדיוק כפי שהרבי מליובאוויטש כיבד את כולם.

בפעם הראשונה שהתראיינתי לטלוויזיה בג' תמוז תשנ"ד, שאלתי אותו: "בערקה, אתה הרי הדובר, למה אתה לא מתראיין?". הוא ענה לי שהוא לא מתראיין, אך שכנע אותי להתראיין. כזה היה בערקה, האיש שנטע בי עוצמות של אהבת האדם, האיש שתמיד התייעצתי איתו ותמיד ידע לכוון ולתת עצות נבונות ונכונות.

ועוד לא דיברתי על בערקה האיש שעבד לצדו של אביו הגדול, איש אמונו של הרבי וראש מוסדות חב"ד באה"ק, הרב אפרים וולף ע"ה. איש שהיה סמל של מסירות לרבי, ששם את עצמו בצד בכדי להתמסר לרצונותיו של הרבי. הוא היה דמות של חסיד אמיתי, ובערקה עבד לצידו שנים רבות מתוך כבוד וביטול מעוררי התפעלות.

אני נזכר איך ברקה תמיד היה אומר לי באידיש: "וואס וועט טאטע זאגן?" – מה אבא יגיד? הוא ידע שאצל אביו הרב אפרים ע"ה, אמת היא אמת עד הסוף, וצדק ויושר הם עד הקצה האחרון, הם לא רק מילים אלא דרך חיים.

אוי בערקה, כמה אתה חסר לחסידי חב"ד בארץ ובעולם כולו.