"אחרי החגים" – האם אתם מתקשרים עם צוות הישיבה?

הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת itt, מפתח מודל גשר להצלחה – לתקשורת בין־אישית בונה להורים וצוותי חינוך

הורים יקרים, אם תקראו את השורות הבאות – אל תהיו מופתעים לשינוי שתחוו עם הילדים בבית ובישיבות.

"אחרי החגים" – מילות הקסם שגורמות לנו להישאר בפוקוס, להרגיש שאנחנו בשליטה. ברגע הנכון נטפל בבעיה…

כך גם ביצירת קשר עם צוות ההוראה של הילדים שלנו. שאלתי אברך חסידי האם הוא כבר דיבר עם מגיד השיעור או המשגיח של בנו. הוא ענה: "לא יצא לי".

להצעתי לנצל את החגים להתקשר – לאחל שנה טובה, חג שמח, להכיר, להודות ולבנות את הקשר – נשלפה התשובה הקבועה של כל פעולה אקטיבית שדורשת אומץ: "אחרי החגים".

בפרשת בראשית, איתה התחלנו מחדש את התורה בשבת האחרונה, התורה מספרת על בריאת העולם.

הרבי במכתב ליהודי כותב: 'ומה שכותב אשר רובץ תחת משאו. הנה לא יפלא הדבר וכמ"ש אשר ברא אלקים לעשות – לתקן. ונאמר וייצר ה"א את האדם בשני יודי"ן – ביצר טוב וביצר הרע'.

התמודדות זו – המלחמה בין היצרים ותורתה – היא בכל תחום.

כל דבר טוב שנרצה לעשות ולתקן – קול פנימי יזהיר אותנו לא להיכנס למקום שבו אולי נחווה כאב.

כל פעולה שתת־המודע שלנו יקשר לחוויית כישלון, שלילה, בדידות או אכזבה – תגרום לנו לדחות את הפעולה ל"אחרי החגים".

אנחנו לא דחיינים – אנחנו נזהרים.

נחפש תמיד עיתוי מתאים כדי לא להיכשל.

אפשר לנהל חברות ענק עם אלפי עובדים, אבל שיחה פשוטה עם האשה נדחית "לאחרי החגים"…

מה כבר יכול לאיים על מנהל שמחליט, מפטר, מקבל החלטות גורליות?

ומה כבר מאיימת עליו שיחה עם אשתו – שהוא דוחה בידיעה שהחגים הם רק תירוץ?

ומה כבר יכול לאיים עליך – לעשות שיחת היכרות עם מגיד השיעור או המשגיח – שאתה דוחה ודוחה?

הרבי באותו מכתב מביא את דברי הבעש"ט ומסביר: "כי תראה חמור – כשתסתכל בחומר שלך שהוא הגוף, תראה שונאך – הוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלוקות. ועוד תראה שהוא רובץ תחת משאו – שנתן הקב"ה לגוף כדי שיזדכך על ידי תורה ומצוות. אך הגוף מתעצל בקיומם. אומר הבעש"ט: אל תשבור את הגוף – עזוב תעזוב עימו."

אפשר לעמוד מול המראה ולומר לעצמך: דחיין.

ואפילו דחיין כרוני.

ולעשות רשימה של כל הדברים שנדחים לאחרי החגים – אבל לא זו השיטה.

תתבונן פנימה. תכיר את הקושי. תבין מה מאיים עליך – ושחרר את זה.

תעבוד עימו, לא נגדו. תקן אותו – אל תשבור.

יצר הטוב הוא המודע שאומר לנו מה נכון ומה צריך.

יצר הרע – הוא הגוף, הנפש הבהמית, התת־מודע – שמזהיר אותנו: תברח ממקום סכנה, תברח מחוויה לא נעימה.

המטרה היא להבין, לפעול, לשחרר ולתקן.

נסו להתבונן – מה מפחיד אותך בשיחה עם צוות הישיבה?

כשתגלו את הפחד, תשאלו את עצמכם: "ואם כן – אז מה יקרה?"

התשובה תעלה מבפנים.

אל תבהלו ממנה. תשאלו שוב.

כשתגיעו לתשובה שחוזרת על עצמה – תראו שיהיה לכם יותר קל לעשות את השיחה.

אל תחכו לחגים הבאים.

תרימו טלפון.

תודו על חודש אלול שבו הבן שלכם פרח בישיבה.

תביעו הערכה, תביעו הוקרה, תאחלו הצלחה, ותחליטו על שיחה נוספת בעיתוי טוב.

אני בטוח שהשיחה תסתיים בחיוך, עם טעם של עוד.

והכי חשוב – הבן שלכם ירגיש שייך.

ויעקב הלך לדרכו.

גם אנחנו, ההורים, ממשיכים ללכת בדרכנו – ולפעמים, הדרך דורשת מאיתנו לעצור, להקשיב, ולחזור לדבר.

תרצו לעשות שינוי? תנסו. תפעלו. תצליחו – באחריות.