למה חסיד חב”ד חילק ורדים בשוק מחנה יהודה?

הרב שמואל גולדשטיין

ביום שישי האחרון, בזמן שערכתי קניות בשוק מחנה יהודה בירושלים, עצרתי לרגע כדי לעזור בדוכן התפילין של חב”ד. הגעתי לארץ ישראל כדי להוביל משלחת של “תגלית” מטעם Birthright.

מוקדם יותר באותו יום עלתה בי מחשבה פשוטה אך מרגשת: לקנות זר ורדים קטן ולחלק לחיילים – כמחווה של תודה על השירות שלהם. דמיינתי אולי חמישה ורדים – רק כדי להעלות חיוך על פני כמה מהם.

אבל בתוך כל הלחץ של היום – שכחתי. כשהגעתי לדוכן התפילין, הבחנתי שדוכן פרחים נמצא ממש ליד. מושלם! יכולתי גם לעזור לאנשים להניח תפילין וגם לחלק ורדים בו-זמנית. אז קניתי זר והתחלתי לחפש חיילים – וגם כל מי שיהיה מוכן להניח תפילין.

בהתחלה זה לא הלך כל כך מהר. הבחור שעמד בדוכן סיפר שכבר יותר משעה אף אחד לא הסכים – או שכבר הניחו תפילין או שהם פשוט לא היו מעוניינים. למרות זאת, הצלחתי למצוא ארבעה חיילים. נתתי לכל אחד מהם ורד, איחלתי להם “שבת שלום” והבעתי תודה מכל הלב.

נותר לי ורד אחד אחרון. ביחד איתו הייתה גם קצת קישוט ירוק שהפרחנים מוסיפים. המשכתי לסרוק את האנשים שעברו ליד הדוכן – אולי אמצא עוד חייל, או מישהו שיהיה מוכן להניח תפילין.

ואז ראיתי אותם – זוג צעיר מתקרב לדוכן. שאלתי את הבחור, נועם, אם ירצה להניח תפילין. בהתחלה הוא היה די נחרץ: “לא,” אמר.

חייכתי והושטתי את הורד. “אם תניח תפילין – תוכל לתת לה את זה.” הוא הסתכל עליה, והיא חייכה ואמרה, “יאללה, תעשה את זה.”

נועם השתכנע!

מוקדם יותר קניתי מתנות לאשתי ולילדים שלי בבית – כולל כיפה חדשה לבן שלי, יוסף. שלפתי אותה והצעתי לנועם לחבוש אותה בזמן שהוא מניח תפילין.

אחרי שאמר “שמע ישראל”, צילמנו סרטון ברכה מיוחד מנועם – כשהוא חובש את הכיפה החדשה – לבן שלי, יוסף.

ורד אחד. כיפה אחת. מצווה אחת. וקצת מירושלים לקחת איתי הביתה.

⸻

לעילוי נשמת מרת צביה בת הרב שלום ישעיה