נשות הכותל ואנשי הכורסאות

ברוך מרזל, חברון

לעיתים נדמה, כי אין עוד שפל שיכולים להגיע אליו נציגי הציבור החרדי בישראל, אלו האמורים לייצג את נאמני התורה, אלו האמורים לעמוד על קוצו של יו"ד ולדאוג לצביונה היהודי של המדינה. אולם כעת נשברו כל השיאים, שעה שהיועץ המשפטי החדש, נאמנו של נתניהו אביחי מנדלבליט, ניסח "מתווה" (כמה שהם אוהבים את המילה הזו) בו תינתן הכרה ממשלתית רשמית לכתות הכופרות במעמד הר סיני, כאשר הביטוי החיצוני של זה יהיה קיום מנינים מעורבים ומתריסים ברחבת הכותל המערבי, מקום אשר אמור היה לאחד את עם ישראל לאור היותו מוקד של תפילות מזה מאות בשנים, כשיהודים שפכו שם את דמעותיהם ויחלו לבנין בית המקדש.

כעת יוקצה מקום באותה רחבה לאלו אשר עבורם אין הכותל אלא מקום לעורר בו פרובוקציות. הם הרי לא מעוניינים בבנין הבית ובחידוש עבודת הקרבנות, הם גם לא מאמינים שיש א-ל חי שאכפת לו מה אנו אוכלים וכיצד אנו מנהלים את חיי האישות ויורד לפרטים הקטנים ביותר, ושהוא באמת מקשיב לתפילות שלנו ומכריע את גורלנו כשופט ודיין. לא, זהו מושג מיושן, אשר אינו ערב לטעמם המתקדם של הרפורמים והקונסרבטיבים, ואכן למעט בכותל רוב הנשים כלל אינם מתפללות –
אז על מה המאבק, אם כן? כמובן, לשם הפרובוקציה, לשם ה"זכות" שלהם להתפלל לא-ל שאינם מאמינים בו.

אבל הפושעים האמיתיים כאן אינם הרפורמים ותומכיהם. טבעי ומובן שכמה נשים אמריקאיות בודדות ומתוסכלות, אשר לא זכו לשמחת החיים הטמונה בגידול משפחה יהודית שורשית, אשר מעולם לא חשו חדוה של שולחן שבת עם משפחה ברוכה המחונכת על אדני התורה והיראה – טבעי ומובן שאותן נשים משועממות מחפשות קצת יחס ותשומת לב. אולי יש להן טעם רע, אבל זה עדיין בגדר האנושי. אולם מה שמקומם כאן באמת זו ההשלמה של המפלגות הנקראות "חרדיות" עם הבזיון הנורא. מ"הבית היהודי" לא הייתי מצפה ליותר מדי. בנט עצמו לא רחוק בהשקפת עולמו מאותם רפורמים. אבל מהמפלגות החרדיות ניתן היה לצפות ליותר. אלא שהם חושבים שיצאו ידי חובתם בהתנגדותם הפורמלית. אולם לפרוש מהממשלה על רקע אידיאולוגי? הס מלהזכיר, זה לא ג'ובים או תקציבים.

בעבר, היו המפלגות החרדיות נאבקות על ערכים. לצערי, הן לא הבינו את חשיבות הערך של ארץ-ישראל, אולם על אותם ערכים שהבינו את חשיבותם – הן נאבקו והיו מוכנות לשלם מחיר עבורם. על גזרת גיוס בנות אף היו מוכנים לצאת לעימותים מול המשטרה ולשבת בכלא. אולם כיום, שם המשחק הוא פרקטיקה, כדאיות. כבר לא הולכים "ראש בקיר", הפכו למתוחכמים, לממולחים. ליצמן לא יפרוש מהממשלה בגלל ההכרה ברפורמים, דרעי ודאי שלא (עד ש-2 אלה נהיו שרים), והשר אזולאי, השר השני מטעם ש"ס, עוד אמור לאשר בחתימתו את המתווה.

אני רואה כל זאת וחושב לעצמי, לשם מה הצביעו אנשים למפלגות הללו בבחירות? בשביל שגפני יסדר עוד איזה תקציב? זה המסר שנציגי התורה באים איתו לעולם? לסדר ג'ובים למקורבים וכמה פרוטות לקצבאות הילדים? בשביל זה צריך מפלגות חרדיות? האם אין בין כל המצביעים של אותן מפלגות מי שסובר, כי תפקידו של נציג ציבור חרדי הוא לומר את דבר ה' בלא מורא בשר ודם ולהיות מוכן לשלם את המחיר כאשר זה נדרש? האם אין מי שסובר, כי האמת יקרה יותר מהכורסא המרופדת ליד שולחן הממשלה? עצוב, עצוב מאד לראות להיכן יכולים להתדרדר אותם עסקנים. אילו השכיל ציבור היראים בבחירות האחרונות לבחור במי שהערכים חשובים לו יותר מהכסף והכבוד, לפחות היה ניתן לראות בכנסת אלטרנטיבה.