דרושים – דורשים • טור דעה

הרב מנחם מענדל ששון, באדיבות מגזין 'בית משיח'

דורש טוב לעמו 

מה אתה דורש? מה אני דורש? מה כולנו דורשים? מה כולנו רוצים?

כל אחד והדרישות שלו מהקב"ה; האחד דורש דירה, השני דורש פרנסה, השלישי דורש חינוך ילדים, והרביעי דורש דרשות. "דור דור ודורשיו" – איש איש ודרישותיו. 

לצד הקשת הרחבה של מגוון צבעי הדרישות של בני האדם, מגיע משה רבינו בפרשתנו ומלמד אותנו פרק חשוב בחיים. פרק שמגביה אותנו לרף הדרישה הגבוה ביותר מהקב"ה. ללא פשרות, ללא עיגולי פינות, עד הסוף, על כל הקופה. 

משה רבינו דרש, התפלל, השתוקק וזעק לה' על דבר אחד: הכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה. כובד משקל תפילותיו של משה רבינו לא הונח על הרצון לפצח את סוד המורכבות הניהולית של העם או לקבל סיוע לצרכיו האישיים, הגשמיים והחומריים; זרקור הדרישה של הרועה הנאמן כוון למקום אחד: גאולת עם ישראל בשלמותה, בטהרתה. 

לא עשר תפילות, לא עשרים, לא מאה ולא מאתיים, 515 תפילות (!) משקיע משה רבינו בזעקה לה' על גאולת עם ישראל המושלמת בארץ הקודש. מהמסירות האופיינית של משה רבינו לגאולת העם לומד הרבי מלך המשיח כך (דבר מלכות ש"פ דברים תנש"א, סעיף ח): "מזה ישנו גם הלימוד לדורות . . שמבלי הבט על התפלות והבקשות שהיו עד עתה, צריכים עוד פעם, ושוב פעם, להתפלל ולבקש מהקב"ה – עד מתי""…

במילים אחרות: לדרוש משיח!

הצרכים האישיים מול המטרה הכללית

אם נרצה להבין בעומק, בפנימיות, בתוכן שיחדור לנו לרגש הלב, כיצד עלינו לדרוש משיח באמת, ולא רק למלא את כרסינו ופינו בדרישות אישיות, פרטניות, חומריות וגשמיות, עלינו להקדים את הסיפור שעליו התבטא הרבי הריי"צ שסיפור זה – "צריך להיות חקוק בלב כל אחד ואחד . .  ותמיד יהיה לנגד עיניו":

באגרת מיוחדת (מתאריך י"א תשרי תרצ"ו) מספר הרבי הריי"צ את הסיפור הידוע, אודות החסיד הגביר שאיבד את כל נכסיו באחת, והלך ובכה בפני אדמו"ר הזקן אודות נפילתו בעסקיו וקשייו הרבים בתכנון חתונות בנותיו שעמדו על פרק הנישואין.

וכך מתאר הרבי הריי"צ את תגובת אדמו"ר הזקן: "כבוד קדושת רבינו הגדול היה נשען על אצילי ידיו הקדושות בדבקות עצומה ושמע תחנוניו ובכיותיו, כעבור זמן נכון הרים כ"ק רבינו הגדול ראשו הקדוש, ואמר בדבקות עצומה: "דו זאגסט אלץ וואס דו דארפסט, אויף וואס מי דארף דיך זאגסטו גאר ניט (=אתה אומר רק מה אתה צריך, ועל מה צריכים אותך אין אתה אומר)". כשמוע החסיד דברי כ"ק רבינו הגדול נכנסו הדברים בעומק פנימית נקודת לבבו ויפול מלוא קומתו ויתעלף".

הפתגם החד הזה הוא ללא ספק "מאמר המעורר את כל נפש החי" (כלשון הרבי הריי"צ במכתב). המילים הללו חודרות ונוגעות לרגש הלב, ומעמידות אותנו מול שאלת השאלות בתוככי פנימיות נפשנו: האם כל דרישתנו, וכל פסגת מאווינו, זה רצוננו האישי, צרכינו הגשמיים, ופתרון בעיותינו, או שעומד לנגד עינינו "על מה צריכים אותנו" – מה הרבי רוצה מאיתנו, הבאת הגאולה ודרישת הגאולה האמיתית והשלימה?!…

עלינו להעמיד את החשבון נפש הממוקד הזה מול עינינו בסיום כל תפילה, ובסיום כל בקשה מהקב"ה: האם התפילות והדרישות שלנו מהקב"ה מסתכמים בבקשת צרכינו האישיים גרידא או שאנחנו על מסלול "ואתחנן אל השם" של משה רבינו? האם הדרישה שלנו בתפילה בברכת "את צמח דוד עבדך" היא באותו חוזק וכוונה של ברכת "רפאנו ה' ונרפא", או שהיא מתנגנת אצלנו על ווליום נמוך יותר?…

האם כל פ"נ שלנו לרבי מלך המשיח מסתכם בכתיבת צרור בעיותינו בחיי היום יום ותו לא, או שאיננו יכולים לחתום פ"נ ללא בקשה, תביעה וזעקה להתגלותו באופן מושלם לעין כל?…

החשבון נפש הקצרצר הזה בסיום כל תפילה ימקד אותנו לדרישה אמיתית על משיח. הוא יניח בפנינו את העובדה הכואבת (והלגיטימית לבני אנוש) שמרבית בקשתנו מופנות לצרכינו האישיים ולא עבור "מה צריכים אותנו", עבור הצורך שהכי נצרך לקב"ה – שיהיה לו יתברך דירה בתחתונים – התלוי בדרישתנו העיקשת שיתגשם ויתממש בעולם נאו ממש. 

[להשלמת התמונה, ראוי לציין את דבריו של הרבי הריי"צ במקום אחר אודות סיפור זה, המבאר בטוב טעם, אשר דווקא ההתעסקות בצורך של הקב"ה היא זו שפוטרת את האדם מהתעסקות בבעיות בצרכיו האישיים, וכלשון קודשו (אגרת מתאריך ט"ז סיון תרצ"ד): 

"דברי קודש הקדשים הללו אין צריכים לא ביאור ולא פירוש. מפורשים ומבוארים המה. רבנו אומר "אתה דואג על מה שדרוש לך – ואינך דואג בשביל מה אתה דרוש" . . בשביל מה אתה דרוש ומה שדרוש לך הם אחוזים וקשורים זה בזה. אם תקיים אותו הדבר למה שאתה דרוש, יהיו לך אותם הדברים הדרושים לך".

וכך גם מסכם זאת הרבי מלך המשיח (אגרות קודש, חלק י"א ע' קכו): "אין זה ענין של הטפת מוסר, כי . . כאשר תיקן חסידו של רבנו הזקן הנהגתו בהתאם לההוראה, הרי הוטב מצבו ועוד יותר טוב מבתחלה"]. 

דרוש וקבל שכר

לסיכומה של דרשת הדרישה הזו, ראוי להזכיר כאן אפיזודה מעוררת ומרגשת, המסכמת בצורה הטובה ביותר את כל התוכן שנכתב עד כה:

בחלוקת לעקאח בהושענא רבה בשנת תשמ"ח, עבר ילד קטן מול פני קודשו של הרבי מלך המשיח ואמר בקול: "וואי וואנט משיח נאו". הרבי ענה "אמן ואמן". הילד המשיך ושאל את הרבי: "למה משיח עוד לא בא"?… 

על כך ענה לו הרבי: "כי רק אתה שואל ומבקש את זה. הנה כל אלו (והרבי הצביע על האנשים שעמדו בתור) מבקשים לעקאח וחושבים על פרנסה ועל בריאות ועל כל הדברים הטובים. אף אחד לא חושב, כמוך, לבקש ברכה שמשיח יבוא. אם תשתדל שכולם ירצו ויבקשו שמשיח יבוא כמו שאתה רוצה ומבקש – משיח מיד יבוא". 

מצמרר. מעורר. ודורש. כל מילה נוספת מיותרת.