הגיע הזמן לשוב הביתה • יוסי סולומון

יוסי סולומון, חב"ד אינפו

בכל קיץ, כשמתיישבים שוב לצפות בתמונות מגוש קטיף, הלב מצטמרר אל מול המראות הקשות – פינוי משפחות יהודיות מבתיהן, בתי כנסת ננטשים, חבל ארץ פורח שנחרב – לא בידי אויב, אלא על ידי ממשלה יהודית.

למרות שחלפו כבר שני עשורים, הכאב לא נחלש, וזה כאב של עם שלם שצפה באחיו נעקרים מבתיהם, ובמקומם נכנסו מחבלים שרצחו את אותם אחים ממש.

אין דבר שפוצע עמוק יותר מזה.

תושבי גוש קטיף לא היו מתיישבים "קיצוניים", הם היו החלוצים של דורנו, חקלאים, אנשי חינוך, מתיישבים ואנשים מאירי פנים.

ואז, בקיץ תשס"ה, קמה ממשלה יהודית והחריבה את הכול בשם תקווה נאיבית ל"שקט".

ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, קרא לזה "התנתקות חד צדדית".

בפועל – זה היה ניתוק: ניתוק מהמציאות, מההבנה של מי נלחמים בנו ומה מטרתם – מחבלים שרק רוצים בהשמדת העם היהודי.

וההשלכות? כולנו חיים אותן. שיאן היה בטבח שמחת תורה – היום הקשה בתולדות העם היהודי מאז השואה.

1,400 יהודים נטבחו, נחטפו ונשרפו – חלקם ממש על חורבות היישובים שממשלת ישראל עצמה הרסה והביאה לפלסטינים.

ובכל זאת, גם אחרי כל זה, קמים בישראל מי שממשיכים לדבר על "הסכמות", "פינויים", ויוזמות שלום ערביות – בהן נדרש לגרש יהודים מיהודה, שומרון ובקעת הירדן, תמורת הבטחות ריקות מתוכן.

כבר אמר הרבי מלך המשיח בשיחותיו הקדושות: הדיבורים הללו לא רק שאינם מביאים שלום – אלא גורמים להיפך הגמור רחמנא ליצלן.

אנחנו רואים זאת בעיניים: ככל שדנים על ויתור שטחי ארץ הקודש – הדם ממשיך להישפך.

היום, כעשרים שנה אחרי הגירוש – דבר אחד מוסכם על כולם (אפילו על נשיא ארה"ב): הגירוש מגוש קטיף הייתה טעות קשה. טעות שמחירה גבוה מאוד.

הגיע העת לתקן, לא רק לעצור את שיח הוויתורים – אלא להחיל ריבונות מלאה ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן, ולשוב הביתה – אל גוש קטיף.