ג' תמוז: כשהאמונה חודרת בשכל הכל אחרת • הרב גפני

מאת הרב שניאור זלמן גפני

מסקנה שכלית

ראשית יש להבהיר כי ההכרח שבביאת והתגלות מלך המשיח דווקא כעת, אינה עניין השייך רק לאמונה אלא עניין שכלי ביותר. וכך גם ענינו של הרבי כמלך המשיח. כל מי שמתבונן במצב הנוכחי בעולם ובארה”ק בפרט, אם הוא מתבונן בשכל בריא, וכל שכן בשכל דקדושה, בלי להיות לחוץ ומושפע מעניינים חיצוניים וצדדיים, או ממישהו אחר, חייב להגיע למסקנה כי או שאנו בימות המשיח, או שהעולם חוזר לתוהו. מובן וגם פשוט מהי המסקנה המתבקשת.

בקרב הציבור בעולם כולו, ומדובר על האנושות בכלל ולא רק על היהודים, שוררת התחושה שהולכים לקראת משהו גדול; שחייב לבא איזשהו שינוי מהותי, שכן מצב העניינים אינו יכול להימשך בצורה הנוכחית. הרצון והכמיהה לשינוי קיימים וכל אחד מתפלל ומעונין שהשינוי יהיה לטובה; אנשים רוצים לשמוע זאת מפיהם של אנשים מאמינים, כך שאנו יכולים וחייבים לבשר להם על השינוי המיוחל – הגאולה האמיתית והשלימה שקרובה מאד. במצב ענינים שכזה בשורת הגאולה מתקבלת ברצון ובשמחה, כאשר השאלה היחידה שמתעוררת היא ‘נו, מתי כבר תבא הגאולה’?

אם כך הוא בעולם כולו, על אחת כמה וכמה בארה”ק פה הגאולה היא מחויבת המציאות עקב המצב המזעזע. רואים שככל שממשיכים לעשות היפך דברי הרבי, כך מביאים להרג אבדון ולחורבן רח”ל. בכל יום רואים שדברי הרבי צודקים למעלה מדרך הטבע, שכל דבריו דברי אלוקים חיים המאירים כשמש בצהרים. הרבי הרי חזה את כל המתרחש לא רק באופן כללי, אלא עד לפרטי פרטים, ומיום ליום רואים כיצד כל נבואותיו מתממשות. כל זה מובן לא רק בשכל של הנפש האלוקית אלא גם בשכל של נפש השכלית ואפילו של הנפש הבהמית.

לאור כל זאת כולם חייבים להסכים שהרבי הוא נביא, וכמדומה שלפחות בתוך אנ”ש אין מי שיחלוק על כך. ברור גם שהרבי אינו רק מנהיג העם היהודי, אלא שולט בכל מה שקורה בעולם, כגון שבע מצוות בני נח, עניינים סוציאליים שונים וכדו’, כל זה יכול לנבוע רק ממי שתפקידו להנהיג את העולם כולו, הלא הוא מלך המשיח. כך שזהותו של הרבי כמלך המשיח היא מסקנה שכלית ולא רק אמונה שלמעלה מטעם ודעת.

טענת קרח היתה ש”כל העדה כולם קדושים”, ברם התשובה על כך היא “בוקר ויודע ה’”, וכפי שמבאר רש”י שכשם שיש גבולות בעולם, כך יש את הדרגות בעם ישראל עד למשה רבינו. ומסביר על כך הרבי שכל האנושות בנויה על זה שלכל אחד יש תפקיד מיוחד, ורק כאשר הוא ממלא אותו מגיעים לאחדות האמיתית.

האחדות האמיתית והשלימה מגיעה לידי ביטוי בביטול למשה רבינו, משה שבכל דור, נשיא הדור. בכל עניין בעולם לפרטי פרטים הרבי קובע.

אין סיבה לשינוי

לאור כל האמור, כי זהותו של הרבי כמלך המשיח יכולה להתקבל גם כמסקנה שכלית, מה אפוא השתנה מאז ג’ בתמוז תשנ”ד?

מבואר בהמשך תרס”ו, כי אצל כל אדם קיימת הנחה שכלית שקובעת איך הוא רואה את הדברים. אצל בעל תשובה, לדוגמא, ההנחה השכלית משתנה באופן מהותי, כך שההסתכלות שלו על העולם משתנה לגמרי. לפני ג’ תמוז היה ברור לכל אנ”ש שהרבי הוא מלך המשיח והוא קובע את מה שקורה בעולם, איך ייתכן שהנחה זו תשתנה אחרי ג’ בתמוז? הרי גם לשיטתם של אלה המעוניינים משום מה לטעון כי היה עניין של הסתלקות ח”ו, זה לא אמור לשנות את העניין שהרבי הוא מלך המשיח, שהרי במקורות ישנה התייחסות גם למצב כזה, כך שלא זו הסיבה שיכול שינוי כלשהו באמונה ובידיעה שהרבי הוא מלך המשיח.

ההנחה השתנתה מטעמים חיצוניים, מה יאמרו על כך אחרים, “כבוד ליובאוויטש” וכיו”ב. טעמים אלו גורמים להנחה השכלית להתבלבל, אך חשבונות אלו, שאין בהם ממש כפי שאסביר בהמשך, אינם מתאימים לחסידים של הרבי שתמיד נצמדים לנקודת האמת ואינם מגלים תלות בשום חשבון של כדאיות או פופולאריות.

על זה צריך לעשות תשובה בשעתא חדא וברגעא חדא, ובמקום להתעסק בכרוזים וכו’ שיסבירו איך לנהוג בג’ תמוז, צריך להתמקד בהכרזת “יחי המלך”, שזה הדבר אותו תבע הרבי, ואשר כולל גם את ההכרזה “עד מתי”.

אם היינו מתאחדים סביב נקודה זו, שזה מה שהרבי רצה וכל שיחותיו מלאים בדבר זה -אפילו צעקת “עד מתי” (שגם ממנה יש משום מה כאלה שנרתעים), הייתה באופן נעלה יותר. אם היינו מתאחדים בעניין זה שהשכל מחייבו, היינו שוללים את טענת המרגלים וטענת קורח.

אלו שדואגים משאלות, צריכים לדעת שרוב העולם אינו עוסק בעניני משיח וגאולה, כולל ובמיוחד החוגים החרדיים. לנו, לעומת זאת, נתן הרבי את הידיעה וההשגה המפורטת בעניני גאולה ומשיח כפי שלא קיימת בשום מקום. מי שמתנגד, אין לו את פרטי הידיעה וההשגה שאותם מבאר הרבי בלי סוף.

אין טעם לחשוש מהפופולאריות של חב”ד שתרד כביכול. ליובאוויטש לא תמיד היתה פופולארית, ואלו שמתנגדים, התנגדו מאז ומתמיד ורק נתלים בעניני משיח, בתור תירוץ. מי שמוכן לבחון את הדברים, מי שאינו משוחד, מקבל את הדברים כדבעי, שהרי בסופו של דבר זה מה שהעולם רוצה.

האמונה והשכל משלימים

ובאשר לשאלה של השכל מול האמונה – יש לדעת שהשכל והאמונה בחסידות תמיד משלימים זה את זה. חסידות דורשת שיהיה ענין שכלי, אך השכל מרים אותנו לרמה גבוהה יותר של אמונה; שהרי בעצמותו ומהותו יתברך אין השגה וחייבים להבין את מה שאפשר, אך לדעת שמעל הכל יש את האמונה.

אדמו”ר נ”ע אמר שלפעמים סגר עצמו בחדר ומשיג עצמות א”ס, עניין של השגה, שמעלה את האמונה לדרגא נעלית יותר. אדמו”ר המהר”ש מביא את מאמר החכם “תכלית הידיעה שלא נדע”, ומבאר שהתכלית של הידיעה שיש לא נודע, חייבים שיהיה את שניהם. וכך בעניין משיח וגאולה, מה שהיה בגדר של אמונה יהיה מובן אחר הלימוד בכמה וכמה הסברים, וכך עולים לרמה גבוהה יותר.

כך גם בעניין זהותו של הרבי כמלך המשיח. מי שמתעמק בעניינו של מה”מ, מבין שזה מה ששייך לרבי בראיה שכלית – נוסף לכל הראיות בשיחות וכו’ – ואז הוא בא לאמונה בדרגה הרבה יותר גבוהה עמוקה ונעלית, אחרי שהפרטים כבר ידועים לו בהשגה שכלית.

בכל הענינים שבחסידות ‘יש’ מאין’, אחדות ה’ וכדו’, מה שניתן חייבים להבין אך יש לדעת שהאמונה היא למעלה מזה. לכן קורא אדמו”ר הזקן לספרו ‘שער היחוד והאמונה’, דהיינו אחרי כל הייחוד, צריכה לבא האמונה. הספירות נקראות רזא דמהימנותא, למרות שכל דרושי החסידות מלאים בהסברים שכליים אודותן.

כך בנוגע לרבי מה”מ ותפקידו, הידיעה השכלית תוביל אותנו לאמונה העמוקה והנעלית ביותר, אך כמובן שאף אחת מהן לא באה ‘על חשבון’ השניה, אלא השכל והאמונה משלימים זה את זו.

שכל של גאולה

בכלל, ביחס לשכל, הרי אנחנו בתור חסידים של הרבי שהולכים בדרכיו, הרבי תובע, בפרט בשנים האחרונות, שכל החשיבה תהיה באופן אחר לגמרי, באופן של גאולה.

במאמר ד”ה “אל תצר את מואב” מבואר שלפני התגלות המשיח יהיה הבירור באופן אחר. הרבי התייחס לזה כמה פעמים, שהבירור כעת הוא באופן כזה ששייך לעצם המוחין. צריך להתחיל לחשוב באופן אחר, לא בצורה גלותית. הרבי לימד אותנו כיצד להתייחס לגאולה כמציאות עכשווית. כך גם אומר הרבי בהתוועדויות שישנם כאלה שישנים כרגע ויתעוררו על ענני שמיא כאשר משיח יבא תיכף ומיד; וכן ביטויים נוספים ש”נמצאים תיכף ומיד בביהמ”ק השלישי” וכו’. הרבי יודע מה חושבים בעולם, אך מכל מקום תובע מאתנו לחשוב באופן אחר.

זוהי המשמעות של “לפקוח את העיניים” – לחשוב לגמרי אחרת. העובדה שיש העלם והסתר בעולם, זה כי אנחנו עדיין שבויים בחשיבה של הגלות.

על כן נדרשת מאתנו חשיבה אחרת בה השכל מתעלה הרבה יותר. רוב דברי הרבי שכליים, ולכן צריך להביט על העולם באופן אחר. כעת זהו הבירור של כתר חכמה ובינה דקליפה, ע”י פנימיות חב”ד דקדושה, זהו שכל וחשיבה אחרים לגמרי. כשמסתכלים בשכל כזה, הרי שעניני גאולה הם בפשיטות, כמו שהרבי הזכיר כמה פעמים, והם אינם מהווים חידוש ושינוי השכל.

זו הסיבה שאין כל מקום להעלמות והסתרים על ההשגה ועל האמונה במשיח, וברבי כמלך המשיח.

רש”י מסביר את מאמר רז”ל “יעקב אבינו לא מת” כפשוטו. יכולים להיות כל מיני פלפולים וביאורים שונים ומשונים, אולם העובדה שרש”י מסביר את הפשט כפי שהוא, שיעקב אבינו לא מת, הרי זה הפשט המובן לבן חמש למקרא. כך זה כאשר מתבוננים בשכל כפי שצריך להיות. צריך להשתחרר מהחשיבה הגלותית.

שום דבר אינו יכול להעלים ולהסתיר על הידיעה והאמונה שהרבי חי וקיים, יבא ויגאלנו כמשיח צדקנו תיכף ומיד ממש,

והעיקר: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.