מי מתנגד לחוק להנצחת מורשת הרבי, ומדוע?

הרב משה שילת

הדיון הפומבי שפרץ השבוע בעניין הצעת החוק להקמת מרכז מורשת הרבי לווה בטונים צורמים ובלתי נעימים ובמידה גדושה של ההפך הגמור והמוחלט מכבודה של ליובאוויטש ושמו הגדול והקדוש של הרבי, שאמור להיות יקר לנו יותר מכול.

העימות שנוצר מחייב לשים את הדברים על השולחן ולהסביר לחסידי חב"ד את פשר העניין ולהציג את ההזדמנות הגדולה והגורלית; וחלילה וחס – גם ההחמצה הגדולה אם ידם של המהרסים והמחריבים תצליח.

למה דווקא חוק?

אפתח תחילה בדברי רקע. בשנה האחרונה עברו בישראל חוקים להקמת מרכז מורשת הרב עובדיה יוסף ומרכז מורשת הרב חיים דרוקמן. אנו, שפתחנו בתהליך ארוך של השגת תקציבי ממשלה להקמת מרכז מורשת הרבי כבר לפני שלוש שנים – הלכנו וביררנו הדק היטב את משמעות הדברים ועסקנו בליבון חשיבות הדבר שהקמת מרכז כזה תהיה דווקא באמצעות חוק.

בדקנו ומצאנו שהמשמעות של חוק היא דרמטית ומהותית. חוק מחייב את מדינת ישראל ואין אפשרות להתעלם ממנו ולא להותירו תלוי בחסדים או בשלטון כזה או אחר. חשוב להבין: מרכז המורשת הוא עולם שלם, גדול ורחב יותר מאשר הקמת בניין. זהו מרכז שעל בסיס תשתיתו יהיה פיתוח תוכניות לימודים על הדמות שעליה מחוקקים את החוק ובחסותו ניתן יהיה להוציא אל הפועל שורה של פעולות מכוננות.

את החוק הנוכחי מוביל הרב עמיחי אליהו, כשר המורשת, שהקמת מרכזי מורשת היא בתחום אחריותו. הוא הוצג בכנסת על ידי שורה ארוכה של חברי הכנסת ואמור לעבור את אישורה של ועדת החינוך בכנסת בראשות ח"כ הרב יוסף טייב מש"ס, ואת ה הסכמה של משרד האוצר ועוד משרדי ממשלה.

בדקנו היטב את לשון החוק ואת סמכויות השר בתוך החוק הזה. בהתייעצות אינטנסיבית, מקצועית ומעמיקה ביותר עם שורה של ברי סמכא הבנו שיש כאן הזדמנות בלתי חוזרת לקידוש שמו של הרבי באופן הכי רשמי והכי רחב ובד בבד אפשרות הנגשת תורתו הקדושה למאות אלפי יהודים בישראל באורח חסר תקדים ובניהול חב"די מובהק.

מדהים היה להיווכח כי ביום שבו החוק עלה בפעם הראשונה, בקריאה טרומית במליאת הכנסת – התייצבו לימינו כל חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד. איש לא התנגד. לא היה כדבר הזה. גם יאיר לפיד דיבר על הרבי והבהיר ברורות כי לא יביע כל התנגדות לחוק על כל המשתמע מכך. הדבר הזה כשלעצמו הוא הצלחה היסטורית וקידוש ה' גדול.

בנוסף, פעלו מאחורי הקלעים השרים עמיחי אליהו וראש סיעתו השר איתמר בן גביר, השר בצלאל סמוטריץ אשר כשר האוצר מאשר תקציבים כאלו, וכן יו"ר תנועת ש"ס, הרב אריה דרעי, שהשפעתו רבה, והוא התגייס לעניין והאמין בו בכל ליבו. על הטוב ייזכר ר' יוסי גולדברגר, עסקן חב"די נמרץ ונעים הליכות שנתן את כל כולו להצלחת החוק.

לפנינו קונצנזוס מושלם ואפשרות אמיתית לחולל מהפך בתחום הנחלת מורשתו של הרבי.

מי עושה ומי מפריע?

חשוב להדגיש ולהבהיר: אין מדובר בהנצחה. מדובר על החיים עצמם, חיי הצדיק שממשיכים "גדל והולך גידולי גידולים", כפי שאנו יודעים, מאמינים ורואים בעינינו איך שענייני הרבי ממשיכים ופועלים בעולם כולו ולכלל ענייניו ופועליו יש צימאון עצום. זו בדיוק מטרת הקמת המרכז הזה.

כאמור את כל המהלך שנקטנו לא עשינו בחופזה אלא בשיקול דעת תוך היוועצות מתמדת עם ברי סמכא מהשורה הראשונה כולל רבנים שחלקם חברים בבי"ד רבני חב"ד, משפיעים ועסקנים. עליי לציין כי במסגרת ההכנה של החוק הועלו שמות ייעודיים לוועדה שתתווה את הדרך ותהיה הנהלת מרכז המורשת – ובהם: הגה"ח הרב חיים שלמה דיסקין, הרב מנחם ברוד, הרבנית ד"ר שרה זילברשטרום ועוד אנשים שקולים ואחראיים ; וכן נציגים משלושת ארגוני הנוער של חב"ד המוכרים על ידי משרד החינוך: ארגון נוער חב"ד (הפנסאים ובנות חב"ד), ארגון הנוער צבאות ה' וארגון הנוער חב"ד סיטין ישראל (של חב"ד לנוער). עניין הזה של אירגוני הנוער קשור במיוחד למרכז מורשת על פי חוק מרכזי מורשת, ונציגי משרד החינוך התלהבו לשמוע על האפשרות ששלושת אירגוני הנוער של חב"ד יהיו קשורים לחזון הגדול.

הכול נעשה בצורה השקולה והעניינית ביותר שתכבד את שמו הגדול והקדוש של הרבי.

הטענה שבה מנופפים כנגד כל המהלך, שנרקם ועשוי לתלפיות, היא שהדבר "לא נעשה בתיאום עם אגו"ח ("אגודת חסידי חב"ד")". כאילו מפני שכל זה לא נבנה דרך אגו"ח אין לזה מקום. זהו אבסורד אירוני שאין שני לו. כל בר דעת יודע שלדאבוננו הרב, אגו"ח באה"ק, המוסד הקדוש שהוקם על ידי הרבי, הוא מוסד שמחמת ניהול כושל של מנהליו נעשה כמעט בלתי פעיל לחלוטין זה עשרות שנים. הפעילות הבולטת של המתיימרים לנהל את המוסד הקדוש הזה היא התגלגלותם בין בתי משפט הנדרשים שוב ושוב לעצם קיומו וגורלו.

וכי הדבר היחיד שאנשים מסוגלים לעשות עם שמו של מוסד קדוש הזה הוא לנסות ולהזיק ולגדוע באיבה אפשרות היסטורית של הנחלת מורשת הרבי?! ריבונו של עולם! לא זו בלבד שהביאו את המוסד הזה למצב בלתי פעיל כידוע לכולם בלי יוצא מן הכלל – עתה הם גם רוצים להשתמש בו כקרדום וכשור מזיק לענייני הרבי שמתנהלים על ידי אנשים אחרים?

ברור לגמרי שזו אינה אלא בדיחה עצובה וזריית חול בעיני הציבור החב"די.

אין מנוס מהמשוואה המתבקשת: יש פה אנשים שמתמסרים בכל כוחם להצלחת ענייני חב"ד בארץ הקודש. ואל מולם יש אנשים שמתמסרים בכל כוחם להפריע לענייני חב"ד בארץ הקודש.

אותם לוחמים באותה מטרה

כאן המקום להעלות נושא שעד כה מעולם לא דיברתי אודותיו פומבית.

כולם מכירים את "צמאה" – האירוע בבנייני האומה שבמהלכו על פני שבוע ימים נוהרים מדי שנה בשנה למעלה מ80- אלף איש. המפעל הכביר הזה כבש את ארץ הקודש בסערה של חיות חסידית, קדושה אלוקית והפצת חסידות בקנה מידה שאין ולא היה לו אח ורע. אגלה לכם סוד: אותם אנשים שהיום מנסים להפריע לחוק – הם אותם אנשים שלפני ארבע-עשרה שנה עשו ככל יכולתם, וב"ה שאין להם הרבה יכולות, לבלום את "צמאה" ולבטל את קיומו.

ב"ה, בכוחות הרבי, זממם לא עלה בידם ומאז "צמאה" פרח וגדל והתעצם והפך לאימפריה של תחייה חסידית חב"דית בהפצת המעיינות חסרת תקדים בארץ הקודש וכך ימשיך בע"ה.

האם החוק למורשת הרבי יצליח גם הוא? ימים יגידו. ייתכן מאוד שאלו שמנסים לחבל בו עכשיו יצליחו. בל נשכח: מדובר במהלך רגיש. העברת חוק איננה עניין של מה בכך. יועצים משפטיים אינם ששים להעברת חוקים. וכבר יש הששים כמוצאי שלל רב על כך שכביכול מתוך חב"ד יש לכך התנגדות, ויעשו הכול על מנת לטרפד את החוק.

אם זה מה שיקרה – ההפסד הגדול יהיה אך ורק שלנו חסידי חב"ד. לתעסוקה שלי אני לא דואג, אמשיך להשקיע בע"ה בכל אותם תחומים שבהם אני שקוע עד צוואר להגברת הפצת המעיינות והאדרת שמו הגדול והקדוש של הרבי – אבל גניזת החוק הזה תהיה רשומה על שם אנשים מסוימים מאוד, חסרי אחריות ובעיקר צרי עין. אנשים שאומרים לעצמם ולזולתם: אם אנחנו לא מנהלים את זה – נעשה הכול על מנת שדבר מבורך כזה לא יקום ולא יהיה.

לדאבוננו כל חברי הכנסת ואנשי הוועדה שישבו השבוע בכנסת והיו עדים למחול השדים שהתרוצץ שם, התבטאו ואמרו כי מחזה מביש כזה לא ראו מעולם. אל מול לסתותיהם השמוטות, ניצבו אנשים שטענו שהינם מייצגים את תנועת חב"ד שמתנגדת לחוק, חוק שהוא אך ורק לטובתה ולטובת הרבי ולטובת כלל ישראל שמורשת הרבי חשובה לו. ומי הם המתנגדים לכך בראש חוצות ובלי שמץ של טקטיקה ומינימום של כבוד? מהרסייך ומחריבייך שממך יצאו.

את אותם מפריעים הרסניים הגיע הזמן לשאול גלויות: מדוע אינכם עושים דבר וחצי דבר בתחום הבאת תקציבים לחב"ד? מדוע אתם זורים חול בעיני הציבור החב"די על חשש שאינו קיים, ולפיו המדינה עלולה לנהל את זה בצורה לא אחראית, בשעה שהאנשים הכי אחראים עוסקים ומטפלים בכך ביסודיות רבה ומבלי לתת מקום לשום אבק של חשש כזה?

הכי קל לומר לעצור. הכי קל לנסות להפריע. הרבה יותר קשה זה לבנות משהו במשך שנים ולוודא ששום מכשול לא יהיה כרוך בו.

הכי קל להפיץ שנאה, לזרוע פירוד ולהפיץ מדון. הרבה יותר קשה לבנות אהבה, לגייס תומכים ולהביא לכך שכל חלקי העם יצדיעו לרבי.

אי אפשר שלא להיזכר באותו סיפור עממי על האנשים שהתנכלו לגבאי בית הכנסת על כל צעד ושעל וכל אשר אמר קמו והכריזו את ההפך הגמור. פעם אחת, בתפילת ראש חודש, כשהגבאי היכה בבימה והכריז "יעלה ויבוא", לא היסס אחד מאותם לוחמים נעדרי חושים והכריז בקול גדול: לא יעלה ולא יבוא. ומסיימים בטוב.