יתוקן מה שפגמתי בספירת מלכות שבתפארת • דעה

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין 'בית משיח'

יתוקן מה שפגמתי בספירת מלכות שבתפארת 

לפני מספר שנים, ישבנו קבוצת תמימים כמידי ליל שישי לפארבריינגען חסידי בבית משיח – 770. אין צורך לתאר את האווירה המיוחדת השוררת בחלל 770 בהתוועדויות ליל שישי הקבועות הפרוסות בכל רחבי הזאל הגדול, בהם יושבים תלמידי התמימים ומתוועדים באמת ובכנות על שעבר בשבוע האחרון.

אך את מה שאירע באותו פארבריינגען לא אשכח לעולם: ההתוועדות המצומצמת הזו נועדה מלכתחילה עבורנו, כקבוצת 'התלמידים השלוחים' מישיבות תות"ל שהגיעו "לבקר בהיכלו" בד' אמות קודש; אך ב-770 אין הגדרה של 'התוועדות מצומצמת', ואכן אט אט חברו לפארבריינגען באחוות חסידים אמיתית סגנון נרחב של תמימים ואנ"ש. 

עם התעמקות הפארבריינגען לשעות המאוחרות וכטוב ליבנו במשקה (לצד שמירת התקנה הידועה), הגיע לפתחה של ההתוועדות תמים אמריקאי בן גילנו, בבקשה למלאות את ארסנל ה'משקה' שאזל באחת מעשרות ההתוועדויות הפזורות בה הוא משתתף. 

הוא הגיע אמנם 'רק לקחת משקה', אך הוא נשאר איתנו לכמה שעות טובות…

כטבע החסידים בעיצומו של פארבריינגען חסידי, כל ההבדלים בינינו בדעה ובכיפה נשארו ממנו והלאה הרחק כמטחווי קשת, ובמהרה מצאנו שפה חסידית משותפת ולבבית שהתפתחה לדיון אמיתי ופנימי בענין הכי עיקרי שהזמן גרמא – ההתגלות של הרבי מלך המשיח והבאת הגאולה.

[זהו המנגנון החסידי הפעיל כבר מימות אבותינו, כאשר מישהו יבקש בהתוועדות "הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ", מיד יאמר החסיד השני "שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה", וכתוצאה מכך נוצר פארבריינגען חדש שמתכונתו היא בירור וליבון האמת, כפי שמתואר בהמשך הפסוקים – "וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי . . וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל"].

אט אט התברר שאף הוא עבר כבר את שנות בחרותו בתור תמים מן המניין בישיבות תות"ל, וגם הוא משמש בשנה זו כחלק מקבוצת 'התלמידים השלוחים' באחת מהישיבות הגדולות ברחבי אמריקה. מני אז, השיח הפך למשותף שבעתיים וכל אחד שיתף בנעשה והנשמע בישיבתו בניצוח התלמידים השלוחים, מבצעים, סדרי לימוד, הוצאת קבצים וחוברות, חברותות עם התמימים ועוד. 

ואז, שאלנו אותו בטבעיות ובלבביות – כמה שיעורי גאולה ומשיח ישנם במהלך השבוע בישיבתם? לתדהמתנו הרבה, הוא ענה בפשטות; 'יש איזה שיעור אחד זנוח שלא מאוייש כל כך, אבל יש משהו'. 

האמת, שבהתחלה הוא לא הבין את תדהמתנו (תדהמה שמכפילה ומשלשת את עצמה בעיצומו של פארבריינגען), עד שהוא בעצמו הרחיב את כליו וביקש להבין מדוע באמת זו הנקודה שהכי צריכה לבעור בישיבה? למה מבין שלל הדברים הקדושים הקמת שיעורי גאולה ומשיח עולה על כולנה?…

'הזית שכותשין אותו מוציא שמנו', ואכן הסיטואציה הזו הצליחה להניב שמן זך למאור ולהאיר בתשובה שענינו לו (כל אחד כמובן השלים את השני כדרכו של פארבריינגען חי): בא ותצייר לעצמך כעת, שההתוועדות שלנו עכשיו כאן היא בליל שישי של כ"ח ניסן תנש"א. 3-4 שעות אחרי אמירת השיחה המרעישה. תצייר שהרבי עמד כאן ממש, על הבימה של התפילות, מטרים ספורים מהיכן שאנו יושבים כעת, וזעק מקירות ליבו הטהור על האדישות שלנו כלפי הבאת הגאולה, ובד בבד מסר את העבודה לידינו.

תצייר שהרגעים הללו לא אירעו לפני שלושים שנה, אלא לפני שלוש שעות (!), והד הזעקה עדיין מפלח את חלל האוויר ב-770. בטח ובטח שליבך מתעורר מתרדמתו ואתה מוכן להתמסר כעת כליל לכל מה שיידרש…

עכשיו, כאן, באורות הללו, באש המתלקחת הזו, בקולות ובברקים העוצמתיים האלו הממלאים את ליבך, תחבר לכך את הדרישה הברורה שהרבי אמר שבוע לאחר מכן בשבת-קודש פרשת תזריע-מצורע תנש"א, שמבין כל הדרכים להבאת הגאולה יש דרך אחת שהיא "הישרה" לפעול את ביאת המשיח, והיא – לימוד עניני גאולה ומשיח.

[אמנם בכ"ח ניסן לא נאמר שזו הדרך הישרה, אבל בעומדנו בפועל שנים אחרי, כולל אחרי 'חשיפת הדרך הישרה' שבוע לאחר מכן, ניתן רטרואקטיבית לעמוד בכ"ח ניסן ולהבין שזו אחת מהדרישות העיקריות של זעקת הזעקות].

הדברים נאמרו והורחבו בפארבריינגען בצורה חיה ותוססת, שהצליחה לצייר בפניו ובפנינו את ההתוועדות שלנו כעת, כאל שמתרחשת באותו ליל שישי של כ"ח ניסן, דקות או שעות אחרי אמירת השיחה המזעיקה, כאשר ברקע מהדהדת הדרישה לצעוד בדרך הישרה באמצעות לימוד עניני גאולה ומשיח!

מיותר לציין שאותו 'תלמיד שליח' החליט להקים מערך שיעורים חדש ומהפכני בישיבתו, וגם אנו החלטנו להרחיב את שורת הפעילות שלנו בצורה מעמיקה יותר בלימוד עניני הגאולה בקרב תלמידי הישיבה, לא רק מפני שדיברנו בלבביות חסידית-אותנטית שחוצה את כל גבולות הגלות הפנימית, 

אלא גם ובעיקר בזכות שהצלחנו יחד להתחבר למשותף בינינו, אל דרישת הרבי מלך המשיח באופן – "כאילו בעל השמועה עומד כנגדו", וההרגשה הייתה שכעת ממש נאמרו הדברים מסיני, ואז בדרך ממילא "עם היות שזהו עניין החוזר ונשנה ריבוי פעמים "כל זמן משך הגלות", מכל מקום יהיה זה בכל תוקף החיות כאילו שומע זאת בפעם הראשונה" (שיחת ש"פ שמיני תשמ"ח, סעיף ט), והתוצאה נראית בהתאם.

*

בכל יום מימי ספירת העומר, אנו מתפללים לתקן את הפגם שפגמנו בספירת אותו היום – "יתוקן מה שפגמתי בספירת" אותו היום. ישנם ימים שבהם אנו מצליחים יותר לכוון מהו 'הפגם' שיש לנו בספירה הזו וממילא מהו 'התיקון' שעלינו לבצע (וכפי שמבואר בארוכה במאמרי חסידות בנושא, ומהם ד"ה 'וספרתם לכם' תשי"א).

אך ישנו יום אחד, שבו ברור לרובנו שיש 'פגם'. שאנחנו לא מספיק בסדר ביחס לדרישתו, והיא ספירת 'מלכות שבתפארת'; על מהות ספירת יום זה דיבר הרבי בארוכה בשבת הנוכחית בשנת תנש"א, ש"מלכות שבתפארת" הוא ענין לימוד התורה (תפארת) בעניני גאולה ומשיח (מלכות). 

כאן ברור לרובנו שיש 'פגם' מסויים, שאנחנו לא מספיק לומדים, לא מספיק מעמיקים, לא מספיק מתבוננים, לא מספיק מקדישים זמן במהלך היום לכך, לא מספיק נותנים את הדעת להקמת שיעורים עבור כך, ולכן האמירה הזו נזעקת מאליה "יהי רצון . . שיתוקן מה שפגמתי בספירת מלכות שבתפארת"…

תקנת הפגם היא עצם המודעות לפגם, והרצון להתעורר ממנו ולקיים את הדרישה לאמיתתה. אולי, אולי הסיפור שסיפרנו, בכוחו לעזור לנו מעט כיצד עושים חשבון נפש על כך. לצייר את עצמנו באותם רגעי דרישה, ואזי התנועה תהיה בהתאם לעוצמת הדרישה.