כל יומא ויומא כ"ח ניסן • טור דעה

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין 'בית משיח'

כל יומא ויומא כ"ח ניסן

כ"ח ניסן שוב מגיע לפתחנו, ולצערנו עדיין עם הכותרת הכואבת 'שיחה ממתינה'. ליבו של כל חסיד אינו נותר אדיש למול קול זעקת הקודש של מלכנו משיחנו – לעשות כל שביכולתנו להביא משיח. זו קריאה פנימית ועצמית "היוצאת מקרב נפשו פנימה" (כלשון הרבי על קריאת הרבי הריי"צ) ומטלטלת את כולנו.

דיו רב נשפך על שיחה זו בשלושה העשורים האחרונים; דרכי הבנה, הליכי מחשבה, אופני פעולה, אמצעי ביצוע ועוד, ועדיין המשימה טרם הושלמה. היא מחכה. ממתינה ומשוועת לכל אחד מאיתנו להגשימה ולהשלים את מבוקשה. 

שיחה זו מלכתחילה ניתנה לפרשנותו של כל חסיד ("שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות"), ולכן ננסה בשורות הבאות להביא נקודת מבט נוספת שתעזור לנו לבצע את המשימה שהוטלה על שמכנו. 

[בדיוק בתחילת פרשתנו נעמד רש"י על המילים "קרב אל המזבח", ומסביר מדוע נצרך משה לומר אותן לאהרון: "שֶׁהָיָה אַהֲרֹן בּוֹשׁ וְיָרֵא לָגֶשֶׁת. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לָמָּה אַתָּה בּוֹשׁ? לְכָךְ נִבְחַרְתָּ"; וכן בעניינו – כל אחד מאיתנו נבחר מאת המלך לטכס עצה ולהביע את מחשבתו בנידון וכך עלינו לעשות. די לביישנות המהולה בעוונה של שקר, קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ!].

"יום ליום יביע" כ"ח ניסן

אין זה סוד שהרבה מאיתנו מונעים לפעולה ומתעוררים לעשייה להבאת משיח – דווקא ברדיוס הקרוב לתאריך כ"ח ניסן, או כל תאריך אחר הקשור לדרישה המשיחית המנער אותנו מתרדמת הגלות האיומה [כ"ז אדר, ג' תמוז, ועוד] שאינו מאפשר לנו מצפונית ורגשית לשקוט על שמרינו.  

ולכאורה מהלך השינוי המהותי יכול להתחיל בצעד די פשוט: להפוך את שיחת כ"ח ניסן תנש"א לשיחה יום-יומית! במילים ברורות יותר ובדרישה מעשית: ללמוד בכל יום ויום ללא יוצא מן הכלל, ובכל פעם מחדש, את המילים המרעידות בשיחת כ"ח ניסן! לא פעם בשנה, לא פעם בחודש, ולא פעם בשבוע, אלא כל יום מחדש!

במכתב מיוחד (ספר שערי צדקה ע' קלג) מבאר הרבי מלך המשיח מדוע נתינת הצדקה צריכה להיות "בכל יום ויום" ולא רק פעם בשבוע או פעם בחודש: "כשם שאי אפשר לשבוע היום מסעודה שאכלו מלפני שבוע – כך גם במזון הנשמה, שאף שישנם דברים שאפשר לעשות פעם אחת המועילים למשך זמן, ובמשל באדם – הרי זה בית, לבושים, אך מזון צריך לאכול בכל יום ויום ולא ניתן להסתפק מיום אחד למשנהו".

הדרישה בשיחת כ"ח ניסן היא ה'מזון' והאוכל שאותו חסידי הדור השביעי צריכים לאכול יום יום עדי ההתגלות, ולכן לא ניתן להסתפק באוכל של אתמול ושל שלשום, בטח ובטח לא באוכל של לפני חודש או שנה… 

וכפי שהתבטא בהתפעלות הרבי הריי"צ בפני הרב שלמה אהרן קזרנובסקי ע"ה כשקיבל לידיו את לוח היום יום: "הלוח הזה הוא מזון רוחני יום-יומי"!, הפתגם היומי, כל יום מחדש, ולא רק פעם בתקופה הופך את היום ליום מואר לאור הדרישה הכתובה בו; ובלשון רבינו משיחנו לרב חודקוב ע"ה (התפרסם בשבעוננו גיליון 394 עמוד 38) "היום -יום! דער טאג איז טאג!" [=היום הוא יום]…

בכללות 'לוח היום יום' יכול לשמש עבורנו דוגמא טובה כיצד כל יום מקבל משמעות פרטית וקובע ברכה לעצמו במהותו כיום שונה מקודמו, וכתיאור הרבי הריי"צ על יצירת המופת הזו (אג"ק ח"ז ע' רלא): "השי"ת חנן, בלי עין-הרע, את חתני הרב הגאון ר' מנחם מענדיל שליט"א שיוכל לבנות היכל פאר חסידי זה על 383 חדריו, באופן שיום יום יביע אומר – כל יום אומר משהו. זהו היום במובנו האמיתי, היום יום, שכל יום – יום הוא".

כך הוא בנוגע לענייננו: דווקא בגלל שהדרישה בשיחת כ"ח ניסן היא דינמית ובלתי מקובעת, בכל יום הדרישה ממנה יכולה להגיע באופן שונה לכל חסיד, לפי מיקומו, לפי עבודתו ולפי עיסוקיו היומיים, ולכן הכרחי ששיחת כ"ח ניסן תעמוד מול עיניו כדרישה חיה באמצעות לימוד קטע השיחה הזה יום יום!

הרבי מלך המשיח חינך אותנו פעמים רבות על בסיס מאמר הזוהר "כל יומא ויומא עביד עבידתיה" – שבכל יום ויום ישנה המשכה חדשה בעולם שהיא נעשית ה"שער" של אותו היום (קונטרס מעייני הישועה תנש"א, סעיף י"ט), ובכל יום ויום ניתנים כוחות חדשים לאדם לבצע את משימתו היומית (שיחת ו' תשרי תשל"ו), ומכיון שעומדים אחרי הדרישה ההיסטורית "עשו כל אשר ביכולתכם" להביא משיח, מובן שזו הדרישה היומית שלנו עד ההתגלות, ולכן מוטל עלינו יום יום לזכור זאת, ללמוד זאת, להתבונן בזאת ולבצע זאת.

כל יום – בבוקר בבוקר

אם ננסה לרדת לרזולוציה מעשית יותר בקשר לחובת לימוד שיחת כ"ח ניסן מידי יום, ניתן לומר כי הזמן המוכשר והטוב ביותר עבור כך – הוא תחילת היום; אחרי "מודה אני", אחרי "ברכות השחר", לפני שחרית וכדומה. 

וכפי הסברו הנפלא של הרבי מלך המשיח (לקו"ש חלק ג, ויקרא, סעיף ג) אודות קורבן התמיד, שעל אף שהוקרב רק פעמיים ביום הוא נקרא 'תמיד' – כיוון שהפעולה שלו מהקרבתו בבוקר בבוקר פעלה על כל היום כולו באופן תמידי ורציף, ובלשון קודשו: "ולכן היה זמן קרבן התמיד הראשון השכם בבוקר, לכל-לראש, קודם לכל התעסקות אחרת, כי קרבן התמיד צריך להשפיע ולחדור בכל העניינים הבאים לאחריו". 

ומכך לומד שם הרבי בנוגע לסגולת תחילת היום: "צריך יהודי להבטיח את עצמו מיד בתחילת היום, עוד קודם שפונה לעסקיו השונים במשך היום, ולבטא לכל-לראש את התמסרותו המוחלטת להקב"ה".

לתחילת היום יש סוד עצום וכוח מיוחד להשרות את תוכנו על כל היום כולו, ובאם נקדיש 3 דקות עבור לימוד הקטע בשיחת כ"ח ניסן – ודאי שבמהלך היום נחוש ונרגיש את מחויבותנו התמידית להבאת משיח בכל האופנים הנדרשים מאיתנו [וכפי שהתבטא הרבי המהר"ש (ספר השיחות תרצ"ט ע' 339) שבכוח לימוד חסידות בתחילת היום ניתן להפוך את היום כולו ליום חסידי].

חסידים! נחליט יחד כל אחד במקומו ובעירו (ואני הקטן בתוככם), להתעורר בכוחות מחודשים למול קריאתו הנצחית של מלכנו – לעשות כל (!) שביכולתנו להביא משיח, עם הצעה קונקרטית-מעשית ללמוד בכל בוקר את הקטע המיוחד משיחת כ"ח ניסן. 

ניתן מתוך הספר בשורת הגאולה (אות כ), ניתן לתלות על המקרר, או מתוך תזכורת טלפונית, ובכך להקשיב לו, לשמוע את זעקתו, ולהתעורר בכל יום מחדש לקריאה הזועקת להבאת משיח בפועל ממש!