לקבל או לתת? • הרב שניאור זלמן שניאורסאהן

הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת ITT

בימים אלו בעולם הישיבות ראשי הישיבות ומשפיעים מכובדים עמלים ללקט את הבחורים לקראת השנה הבאה. וכמו כל שוק היצע וביקוש הוא סוד המחיר. הצמיחה הטבעית בקהילת חב"ד כמו בכל קהילות אחרות מעלה את המחיר הישיבות בוררות לעצמן את הבחורים את השיקולים הם לא ישתפו עם ההורים התשובה תהיה התקבל או אין מקום. מי שהתקבל מרגיש נחשק ומי שלא ילך מחוסר ברירה לישיבה הפחות מועדפת עליו.

טבע שהקב"ה טבע באדם הוא היותו חברתי. אדם הראשון נברא יחיד כדי שנדע שכל יהודי הוא עולם מלא. העולם הזה מורכב וגם פה הוא חברתי חבר מלשון חיבור. זה החיבור הוא עם עצמו להיות שלם עם האיכויות שה' חנן אותו זה בונה את הזהות שלו.

לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. וזה כבר המעגל החברתי הקרוב המעגל המשפחתי. לילד יש את המקום שלו במשפחה. יש לו את האיכות שלו שהוא מעניק למשפחה ויש לו את המעטפת המשפחתית שמעניקה לו.

מעגל שלישי הוא המעגל הרחב של חברים שכנים מורים וכל העולם כולו. במעגלים החברתיים המקום של הילד וכל אדם היא הנתינה שלו לחברה וההכרה הקבלה שלו מהם.

בתחילת שליחותנו הגיעו יהודיות מבוגרות עם שקיות מלאות בבגדים מרופטים. כדי לעזור לנו עם התינוקת בת החצי שנה כמובן בנימוס סירבנו לקבל את המתנות. שינוי מדיניות בעניין המתנות התקבלה אצלנו בהחלטה משותפת אחרי חצי שנה בלילה השני של ראש השנה השולחן מלא באורחים שידעו שלא מביאים מתנות לא שוקולד ולא עוגות ובוודאי לא ירושות של בגדים.

אני עם גביע הקידוש על כף היד והפעמון מצלצל אחד האורחים ניגש לבדוק מי האורח המאחר. ולדירה נכנס יהודי איש עסקים רובנאי דורי דורות. לבית הכנסת הוא אף פעם לא הגיע וגם לביתנו ההזמנות שלנו נדחו בנימוס. אחרי הקידוש האורחים נכנסו למטבח ליטול ידיים ואני רואה שהאורח הנכבד מתמהמה אני נכנס לסלון ורואה את האורח עם שרוולים מופשלים פורס את התפוז האחרון שהוציא מתוך תיק העור האופייני לכל גבר אוקראיני בעל מעמד. הוא עיצב את הפלחים על הצלחת שקיבל מעוזרת הבית והניח את הצלחת השלישית ואחרונה סמוך למקומי רק אז הוא פנה למצא לעצמו מקום ישיבה סביב לשולחן.

ריח התפוזים עם תערובת של בננות התפזר בחלל הסלון מלא האורחים עד אז סירבנו להצעות ההגשה של העובדים המקומיים שמגישים עם המנה הראשונה יחד עם פירות. בשולחן ישראלי אלו מוגשים אולי בסוף הארוחה כקינוח.

בעודי חושב איך לרמז לעוזרת שתוריד את הצלחות מהשולחן אני רואה את פניו של יורי שטרח להגיש את ביכוריו לשולחן כולו מחויך ומאושר. הודיתי לו וגם נתתי מחמאה על עיצוב הצלחות. נזכרתי באושר הגדול של סבי ע"ה כשהוציא מארונית של בית הרפואה בימים אחרונים של חייו כיפה גדולה ואמר לי אולי זה יעזור לך כשאתה מניח תפילין עם חיילים. האושר שעל פניו כשלקחתי את הכיפה ואמרתי לו תודה זה בוודאי זה מאוד יעזור – חסר לנו בדיוק כיפה גדולה כזו.

למחרת יורי הגיע לתקיעות ובשבת תשובה הצמודה לראש השנה הוא גם פרס תפוזים – בזמן שהתפללנו את תפילת המוסף. גם היום 3 שנים כמעט למלחמה באוקראינה יורי הוא זה שבל"ג מעומר מופיע מוקדם מצית את האש במנגל ודואג לכולם לבשריים על האש.

בפרשת משפטים שקראנו השבת התורה מספרת לנו מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. הפרשה מלמדת אותנו דינים בין אדם לחברו, בדיני נזיקין. כשיש מחלוקת צריך לבא למשפט. כיוון שיש דעות שונות צריכה להתקבל החלטה. השופט שומע את דעתו של כל אחד ופוסק עם מי הצדק. אומנות הפסיקה היא לראות את המקרה ולהתעלם מהרעש סביב. לחזק צד אחד ולשלול את השני.

אומנות יותר נחשבת היא 'הפשרה', המפשר יורד לעומקם של טענות – מעלה את הסברות ומצייר אירוע בו אפשר לבטא דעות שונות בזווית שמתווכות ומשלבת את הדעות השונות – כל אחת נשמעת ומתבטאת בפשרה.

לפני 33 שנה בהתוועדות בשבת משפטים מברכים חודש אד"ר תשנ"ב הרבי סיפר ע"כ שבערב שבת התאספו מנהיגי אומות העולם והמעצמות הגדולות וסיכמו על עידן חדש ביחסים בין מדינות ביטול מצב המלחמות שיתבטא בצמצום תעשיית כלי נשק.

כל מוצר יש לו ייעוד מה הוא תורם לאחר וכשאין נזקקים יותר למוצר ולתרומה שלו הוא פשוט מתבטל – זה הייעוד שבנביא וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב.

זה גם ההסבר החסידי לכך שלעתיד לבא הרע יעלם כיוון שלא יהיה בו שימוש. מוצר שאינו נותן ערך נעלם – אדם שאין לו מקום לתת – הוא נעלם.

ייתכן מאוד שילד במערכת הישיבות ייעלם אם הוא לא יצליח לבטא את עצמו אולי הוא ירגיש שאין מקום לביטוי שלו – למה שהוא יכול לתת – הצורך הבסיסי להעניק מעצמו, אלא להדהד בחזרה את מה שמצפים ממנו קול אחד ולא שני קולות ובוודאי לא קשת רחבה של גוונים.

המטרה היא לגרום לכך שהישיבה תיתן לילד את מה שהוא יכול לקבל ולהעצים אותו כדי לאפשר לו לתת את מה שיש לו בפנימיות – שלו זה מה שירים אותו לגובה האמיתי ויתן לו משמעות וחיות בלימוד.

כהורים, באפשרותנו לתווך לילד את החיבור שלו עם עצמו לחיבור שלו עם החברה ובמקרה שלנו לחברה שנמצאת בישיבה להיות מקבל ולא פחות מזה להיות משפיע.

יכולת ההכרה שלנו כהורים בהשפעה של מגיד השיעור, המשגיח, או ראש הישיבה באינדיבידואליות של כל אחד מהם – לא כמערכת.

ניצול ההזדמנויות להביע את ההכרה בהערכה ותודה. תחולל פלאים בהכרה שלהם בייחודיות שלכם ושל ילדיכם ותביא את היכולות האלו לידי ביטוי.

זה הזמן לעשות את זה בשיחה מתוזמנת – אם היכולת שלך חסומה כי סיפרו לך או סיפרת לעצמך – אל תדאג אתה לא לבד.