הרב יהודה גינזבורג
לאחרונה החליטו הילדים שלי לנסות להצמיח ירקות ופירות באופן עצמאי. הם לקחו גרעינים של כמה סוגי ירקות ופירות, הביאו מהחצר אדניות ושתלו אותם (לא התערבתי…). אלא שלמחרת הקטנים מהם התחילו לנדנד "אבא למה עדיין העגבנייה לא צמחה"..
אנחנו חוגגים היום את חמשה עשר בשבט ראש השנה לאילנות, ובהשגחה פרטית ראיתי בספר "תורה אור" על פרשת השבוע נקודה שמחברת את הפרשה 'יתרו' לט"ו בשבט, עם מסר חשוב לכל אחד ואחת מקוראי הטור הזה, ולשם שינוי אביא את הדברים תחילה ממקורם:
"כי הנה נודע שלהיות התהוות חדשה אי אפשר להיות יש מיש. וכמו על דרך משל, הגרעין הנזרע בארץ – אי אפשר לו שיצמח ויתחדש בהתהוות אחרת עד שירקב מתחלה וישוב אל העפר, שע"י ביטול היש לאין מוליד התחדשות ההתהוות.
וכך בשעת מתן תורה – על ידי הרעש קולות וברקים עד ש'ויחרד כל העם אשר במחנה', באו לבחינת ביטול במציאות ממש לאור אין סוף ברוך הוא.
ועל כל דבור ודבור פרחה נשמתן, ועל ידי ביטול היש לאין נמשך להם אור חדש מבחינת אור אין סוף ברוך הוא ממש, להיות גילוי אין סוף ברוך הוא ממש בנפשותם.
וזהו מאמר משה רבינו עליו השלום 'כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים'.
פירוש 'נסות' הוא מלשון הרמת נס, שבא האלקים בקולות וברקים עד ש'ויחרד כל העם' כדי להיות להם ביטול במציאות, כנזכר לעיל".
התורה מספרת לנו בפרשת השבוע כי במעמד הר סיני "וירא העם וינועו" וכפירוש חכמינו ז"ל שעל כל דיבור ודיבור שאמר הקב"ה במתן תורה, פרחה נשמתן עד שאמרו למשה "דבר אתה עמנו ונשמעה – ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות".
מדוע היו צריכים למות ומה גרם לזה?
אלא שה' רצה לרומם אותם, ובכדי שיוכלו להתרומם היו צריכים לפני זה להגיע לביטול ול'מוות' כביכול, שהביא אחר כך את האפשרות לקבל את האור האלוקי ולהתרומם, ואז חוזר חלילה לקראת האור הגבוה יותר.
ובדיוק כמשל הגרעין שאי אפשר להיות צמיחה ללא ריקבון וביטול הזרע לפני כן.
*
זו התשובה לילדים שלי – שלוקח זמן ויש כמה ימים ואפילו שבועות שנראה שהכל חשוך, לא רואים אפילו את הגרעין, אבל זה רק הכנה לצמיחה ולתוצאות הטובות שאחר כך.
וזה המסר לכולנו – שגם כשאנחנו רואים שהמצב לא כמו שרצינו, לפעמים אפילו לא רואים את האור, ואפילו מפסידים את מה שכבר היה לנו, שנאמין ונדע שזו ירידה לצורך עליה, ריקבון שיביא צמיחה גדולה ביותר,
עד הצמיחה הכי גדולה – הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי מלך המשיח בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!