יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי • הרהורים בעקבות י' שבט תשנ"ג

הרב מני ששון, מגזין 'בית משיח' 

יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי

"כמו שלפני ארבעים ושתיים שנה התקבל יום זה אצל החסידים, שזה היום שבו קיבל הרבי שליט"א את הנשיאות, ואנו המתמסרנו אז לרבי ממש עם נפש רוח ונשמה חיה ויחידה. אנו מברכים היום את הרבי בברכת "יחי המלך" ומתמסרים אליו כולנו כמלך המשיח: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!

את המילים המרעידות וההיסטוריות הללו זעק בקול נלהב הרב שניאור זלמן גוראריה ע"ה בשם כלל החסידים, בעיצומו של מעמד קבלת המלכות העולמי בי' שבט תשנ"ג, עת בה צפה העולם כולו ב'סאטעלייט' העולמי אליו יצא הרבי מלך המשיח ואישר קבל עם ועדה בפרסום הנרחב ביותר שהוא הוא המלך המשיח.

הרגעים הללו צריכים להיות חרוטים וחקוקים בלוח ליבו של כל חסיד בדור השביעי. מעמד קבלת המלכות בי' שבט תשנ"ג הוא ציון היסטורי לא רק בתולדות דור השביעי או בתולדות חסידות חב"ד, אלא בתולדות בריאת העולם כולו. 

אותה בריאה שכבר בראשיתה הורגש תכליתה הסופי "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים – זה רוחו של מלך המשיח", והוגדר והובהר עם זריחתה מהי מטרתה העיקרית "לא אברי עלמא אלא למשיחא", סימנה ציון דרך משמעותי והיסטורי ביום י' שבט ה' אלפים תשנ"ג, ברגעים בהם קיבל עם ישראל את מלכותו של המשיח האחרון העתיד לגואלם, והוא-הוא נגלה עליהם כמלך המשיח מרצונו ובהסכמתו לעין כל חי. 

אשר על כן, כשנמצאים בי' שבט ומתוועדים אודות מהותו של יום עם עצמנו בנפשנו פנימה ועם הזולת, בל ימלט מלהזכיר את י' שבט תשנ"ג ובל ימלט מלהעמידו במרכז מהותו של היום הגדול והקדוש, בראש הרשימה, כי הוא הוא 'ליבת' י' שבט!

אותו י' שבט תש"י שחתם את דור השישי והפציע את אור מלכותו של דור השביעי, ואותו י' שבט תשי"א שהגדיר את מלכות נשיא הדור השביעי כדור הגאולה, הגיע לשיא בעת בה התגלתה מלכותו של נשיא הדור השביעי באופן הגלוי ביותר, כמלך המשיח וגואלן של ישראל, ובכך התממש היעד המרכזי במכוון הראשוני של מאורע י' שבט – בדרך לגילוי המושלם בגאולה האמיתית והשלימה!

ההנחה העקרונית הזו, מביאה לפתחנו את ההתבוננות הנכונה בהליך ההכנה לי' שבט ובמרכיבי הנפש הבוערים לכל חסיד בעיצומו של יום קדוש זה; לצד לימוד מאמרי השנה של שנת תשכ"ה ושנת תשמ"ה, ולצד פיתוח הרגש החם להתקשרות אמיתית לאבינו רוענו שליט"א בכל דרכי ההתקשרות, מעמידים אנו במרכז 'מהותו של יום' את י' שבט תשנ"ג כמאורע שלא יישכח המאיץ בנו לקבל בפנימיות יותר ובעמקות יותר את מלכותו של מלך המשיח, ולהביא זאת לכל העולם כולו. 

*

אין זה סוד, שבימים שקדמו למעמד קבלת המלכות העולמי בי' שבט תשנ"ג, קמו מנגדים מבית ומחוץ על מנת לטרפד את המעמד הקדוש והנשגב הזה. 

טענת המנגדים – המושללת מעיקרא לכל חסיד הבטל לרבו כעבדא קמיה מריה – נשמעה בכמה הזדמנויות, כי מאורע זה עלול לגרום לחילול שם ליובאוויטש, וכי יש לבטלו מכל וכל ולדאוג שהרבי לא יצא אל המעמד הקדוש בעת שירת החסידים לקבלת מלכותו כמלך המשיח.

בפרוטוקול שהתפרסם מאסיפת הרבנים כמה חודשים לאחר הסאטעלייט, בי' סיוון תשנ"ג, אנו נחשפים למה שסיפר הגה"ח הרב יצחק הענדל ע"ה ממונטריאול, שטרם צאתו של הרבי למעמד, ניסה אחד המזכירים להניא את הרבי מלצאת בטענה שזה יגרום "חילול השם", אך הרבי ביטל זאת במחי יד וסימן בתנועה שרצונו לצאת, כפי שהיה בפועל.

השערות סומרות מעבודות אלו, אך כך סיפר גם כן המשב"ק הרב משה קליין, שלאור בקשתו של הרבי לצאת לתפילת ערבית במעמד, הוא ניגש יחד עם ר' אינגי ביסטרצקי לסייע לרבי לצאת, וכשהגיעו לגן עדן התחתון אמר אחד המזכירים לרבי שיש בחוץ קהל גדול ועדיף שהרבי לא יצא. הרבי שמע את דבריו, ומיד אחר כך סימן בתנועת ידו הקדושה שבכל זאת רצונו לצאת, באומרו בתוקף: "נו"!..

היציאה ההיסטורית בפועל של הרבי מלך המשיח למעמד הקדוש הזה היא עיקר העניין, וכל שאר צלילי הרקע לא צריכים לתפוס יותר מידי את הבמה הקדושה. אך בכל זאת, ניתן ללמוד 'פרק' חשוב ויסודי גם מרעשי הרקע שנשמעו באותה התקופה מפרק אחר בהיסטוריה הדומה לכך: 

ברגעים בהם מגיש יוסף את אפרים ומנשה לקבל את הברכה מיעקב אבינו, סיכל יעקב את ידיו והניח את יד ימינו על ראש מנשה הקטן ואת יד שמאלו על ראש אפרים הבכור. כידוע לכולנו, יוסף לא השלים בתחילה עם ה'טעות' כביכול שנוצרה בה יעקב מניח את ידו הקדושה שלא במקום הנכון – "וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה". 

אך למרות הפצרותיו החוזרות ונשנות של יוסף – "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו, לֹא כֵן אָבִי! כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ", והנסיונות לשנות את המצב המוטעה (כביכול), מגלה יעקב מהו נשיא הדור, מהו ממוצע המחבר, וכיצד כל תנועה של איש האלוקים הינה מדויקת להפליא – גם במצב שנראה שהוא אינו חש בטוב – "וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר, יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי"! אני יודע, אני מודע, ובכל זאת כך נכון לעשות!

הרבי מלך המשיח שליט"א הודיע לכל העולם כולו במעמד קבלת המלכות ההיסטורי בי' שבט תשנ"ג – "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי"! אני יודע, אני מודע, ובכל זאת כך נכון לעשות! הרבי שמע את כל הטענות, ואת כל מסכת ההתנגדויות ליציאתו, ובכל זאת – הרבי יצא! יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי! זו האמת! 

וזו אמירתנו לכל ספק שישמע מבית ומחוץ: הרבי הוא זה שבחר לצאת, הרבי הוא זה שסימן בידו הקדושה לצאת, הורבי הוא זה שאמר בפיו הקדוש "נו" לצאת למעמד חרף הטענות, והוא הוא לקח על עצמו את האחריות הקדושה לגילויו כמלך המשיח לעיני העולם כולו

לנו לא נותר אלא להתחזק ביום קדוש זה במהות קבלת המלכות בנפשנו, במחשבה בדיבור ובמעשה, ולהביאה 'חוצה' לציבור הרחב על מנת שהעולם כולו "יקבלו כולם עליהם את עול מלכותך"!