"חב"ד דורשת פנימיות" זו לא רק סיסמה • הרב גרשון אבצן

מוצאי שבת זו היא מוצאי שבת שלפני י' שבט, אותו מכנים חסידים "ראש השנה של התקשרות". ברצוני לפתוח במכתב חשוב של הרבי הריי"צ (אגרות כרך ח' עמוד רכב) בנושא התקשרות:

"מברכים אתם את הוי' על התקשרותכם אלי; נעים לי לשמוע כזאת אבל עליכם להתבונן האם כן הוא שקשורים אתם אלי או רק דמיון בעלמא הוא, או פתגם ריק. כי בהכרת הדבר אשר התקשרות צריכה להביא בעזרת השם יתברך פועל דבר, ומהו הפועל דבר אשר הביאה התקשרותכם? הלא אתם ידעתם את אשר אני דורש – בצדק – מאת תלמידי הישיבות בכלל ומאת המקושרים לי בפרט להכניס אור תורה ומצוה בבתי בני ישראל . . ולעשות סביבה של אור תורה ביראת שמים.

"האם עשיתם אחת מהפעולות הללו? ואיזה? ובמה אתם מקושרים אלי, ועד אשר לא תשתתפו באחת הפעולות האמורות . . הנה דבריכם אודות התקשרות הם רק פתגם ריק".

בהתייחס למילים "פתגם ריק", ברצוני לדון בסיסמה מצוטטת שחוזרת על עצמה בחב"ד אך משמשת רבים בכיוון ההפוך מכוונתה האמיתית: "חב"ד דורשת פנימיות".

בעוד שהכוונה המובנת מאליה היא שחסיד צריך להתמקד גם בעבודת ה' הפנימית שלו, ושהפנימיות שלו תתאים למראה החיצוני – עבור אנשים רבים מדי הפרשנות היא: בחב"ד לא אכפת לנו מהחיצוניות ואנחנו מתמקדים רק בפנימיות.

אני מבקש להרחיב:

לכל קהילה חרדית יש את האידיאולוגיה וההתנהגויות המקובלות, התרבות וקודי הלבוש שלה. כשאדם גדל בקהילה או תרבות מסוימת, הוא נוטה באופן טבעי להיראות ולהתנהג לפי הסטנדרטים של אותה קהילה. פעמים רבות מדי, אדם שגדל בקהילה מסוימת פשוט "זורם עם הזרם" כשהוא עוקב אחר הנורמות החברתיות והלבוש של הקהילה בלי להפנים את האידיאולוגיה של הקהילה.

במונחים פשוטים ומעשיים: ישנם אברכים רבים שיבואו להתוועדות י"ט כסלו, ילבשו סירטוק ויחשיבו את עצמם לחסידי חב"ד וזאת מבלי שיש להם זמן קבוע ללימוד חסידות או עבודה על עבודת ה' שלהם כפי שחסידות חב"ד דורשת.

בעוד שבחוגים וקהילות חסידיות אחרות התנהגות כזו עשויה להיות מקובלת, בחב"ד נקבע כי "חב"ד דורשת פנימיות", ועלינו לעבוד על הפנימיות שלנו שתתאים למראה החסידי החיצוני שאנו מציגים. לעולם אין להשתמש בזה בהקשר שמאפשר הורדת הסטנדרטים החיצוניים שלנו רק כי "בחב"ד אנחנו מתמקדים בפנימיות בלבד".

חשיבה מוטעית זו הובילה לבלבול עצום ולירידה בסטנדרטים של צניעות אצל גברים ונשים.

להלן ציטוט מתוך מייל אמיתי שקיבלתי לאחרונה מאברך: "ביליתי כמה ימים במלון נופש עם כמה זוגות חסידיים מחסידויות פולין. ארצה לשתף בתצפיות שלי: מישהו שישבתי ודיברתי איתו, שם לב לטלפון הכשר שלי, ואמר לי ששמע שבחב"ד לכולם יש סמארטפונים. נראה גם שהנשים של אותם חסידים מתנהגות בסטנדרט גבוה הרבה יותר של צניעות".

גם מי שבפנימיות נמצא ברמה רוחנית הרבה יותר גבוהה, זה לא מהווה תירוץ; להפך, מוצבת כלפיו הדרישה להתאים בין החיצוניות לפנימיות.

דרך נוספת שבה משתמשים בציטוט זה באופן שגוי – כשיש שמשתמשים בסיסמה זו כסיבה לא לדבר עם אחרים ולהפיץ משיח בדרכי תקשורת חיצוניים. הם אומרים שמשיח הוא "מושג פנימי מאוד" וחב"ד אינה חיצונית ושטחית.

הרבי מה"מ (פרשת פנחס תנש"א) שולל לחלוטין גישה זו ומסביר באריכות שההפך הוא הנכון. בהסברת מדוע "הגורל (שקבע אילו חלקים מארץ ישראל הולכים לכל שבט) דיבר", הרבי מבהיר שמי שבאמת נלהב ממשהו, זה יתבטא גם חיצונית במילים ובמעשים שלו. אם זה לא בא לידי ביטוי בדרך חיצונית, זה מראה שזה לא באמת מחובר למהות שלך.

• • •

ולסיום, אני מבקש לשתף בסיפור שאירע לי: כשהייתי בישיבה קטנה, היה לי משפיע שלא היה מרוצה מכך שתלמידים מסוימים שמסרי משיח התנוססו על הכיפה שלהם. אחרי שהתחתנתי, פגשתי את האברך הזה (שהיה כבר בשליחות בעיר מסוימת) והוא ראה את כיפת ה'יחי' שלי שעל ראשי. הוא העיר בחיוך ש"אנשים מסוימים לעולם לא יתבגרו" וכי הגיע הזמן להתנהג כמו מבוגר בוגר…

באופן אינסטינקטיבי, ביקשתי ממנו להוריד את הכובע. ראיתי שיש לו את הלוגו של בית חב"ד שלו על הכיפה. כשהצבעתי בפניו על הסתירה הברורה, הוא אמר: הלוגו הזה אינו חיצוני, הוא מבטא את המהות שלי!

חייכתי ואמרתי שאולי ייתכן שלחסידים מסוימים, משיח הוא המהות שלהם…

אתם מוזמנים לשתף את מחשבותיכם על האמור לעיל על ידי שליחת אימייל אישי: rabbiavtzon@gmail.com