"הדרך לזוגיות טובה יותר מתחילה בך!" • הרב זהר גינדי

הרב זהר גינדי, מדריך חתנים, מטפל זוגי בשיטת מובחנות ויועץ בקדושה

"הדרך לזוגיות טובה יותר מתחילה בך!"

אני לא אשם, זה הוא!

"די נמאס לי שאני צריכה לעשות הכל לבד – לטפל בילדים, לבשל, לסדר את הבית. תיקח גם אתה חלק במטלות הבית". מתלוננת אישה כל הזמן על בעלה.

אבל הבעל לא משתנה, ואולי אפילו רק מתגונן שהוא עובד מספיק/עייף/עסוק ורק מתקבע בעמדתו ומתרחק עם הזמן. עד שהאישה מרגישה "זהו עשיתי מה שאני יכולה יש לו בעיה וזה לא קשור אלי. ניסיתי הכל הוא בול עץ!"

בתפיסה שלה אין לה חלק בזה, זו בעיה של בעלה. אבל אני רוצה לגלות לכם שאין דבר כזה – בכל דפוס זוגי יש את החלק של כל אחד ביצירת המעגל!

בכל דפוס התנהגות שהאחר פוגע בי, אני צריך לשאול את עצמי "מה החלק שלי במעגל"? לא תמיד יהיה לי קל לראות זאת, אבל ברגע שאני יראה את החלק שלי ויצא משם, המעגל הבעייתי ישבר ויקרה שם משהו חדש. 

הבעיה מתחילה איתנו, שאנחנו תופסים את עצמנו כקורבנות של המצב ואין לנו השפעה עליו. אני מתמודד עם דפוס של בן זוג שפוגע בי ומרגיש שבן הזוג צריך להשתנות. אני בסדר זה לא תלוי בי. 

זה שטויות, נסיתי הכל. אין לי שום השפעה על בעלי!

זו התפיסה של האישה. אבל אם היא תתחיל לפתוח את הראש ולהסתכל על עצמה באומץ – מה החלק שלה בסיפור. היא תגלה שהיא שותפה לדפוס הזה.

מה היא תגלה בדיוק? יכול להיות שהיא תגלה שבכל פעם שהיא מבקשת מבעלה לעזור היא תמיד מנסה לנהל אותו תוך כדי – "למה אתה שם את זה?! על תשתמש בחומר הזה?! תפסיק להניח את הכלים כאן וכו' " היא עסוקה כל הזמן בלנהל את בעלה. 

עד עכשיו היא טענה שהיא רוצה עזרה והתלוננה שהיא לבד. אבל בפועל היא הייתה עסוקה בלשלוט בבית. בכל פעם שבעלה מנסה להתקרב היא לא מוכנה לשחרר שליטה על הבית וגורמת לו להרגיש הכי לא בנוח בבית. אם היא תהיה מסוגלת לשחרר את השליטה על הבית ועל בעלה, משהו חדש יקרה. 

במקרה כזה היא יכולה להגיד לבעלה משהו בסגנון: "אתה יודע חשבתי על זה והבנתי למה אתה לא רוצה לקחת חלק במטלות הבית. הבנתי שגם כשנתתי לך אחריות בידיים המשכתי להחזיק את זה בידיים שלי ולמשוך אותך לאן שאני רוצה. החלטתי לקחת אחריות על המקום שלי ולהפסיק לנהל אותך. כי כשאתה מסדר זו גם בחירה שלך איך לסדר."

אישה יכולה להביע את דעתה ולבטא את עצמה ואת העדפותיה מול בעלה אך צריכה לקחת בחשבון שבעלה יכול להגיד לה "לא" והיא תכבד את זה.

במה אני שותף ליצירה הזו?

אם ניתן אפשרויות נוספות לחלק שלה במעגל, יכול להיות שהיא תגלה שבכל פעם אחרי שהוא עוזר בבית היא מתלוננת "טוב שנזכרת לעשות משהו בבית הזה" או מתלוננת ש"זה לא נעשה כמו שרציתי" ואחרי כל עזרה שלו היא יותר מתלוננת מאשר מעריכה ומפרגנת.

האישה המתנשאת: יכול להיות שהיא תגלה שבתוך תוכה היא לא באמת רוצה שהוא ישתנה כי הערך העצמי שלה בנוי על זה שהיא מרגישה יותר טובה ממנו כי היא מחזיקה את הבית, ואם הוא יקח חלק בבית היא תאבד את המקום הזה. כך שבתוך תוכה נח לה שהוא ככה, כי זה נותן לה ערך עצמי שהיא הרבה יותר נעלית ממנו והוא בטטה… ולכן אומנם היא אומרת שהיא רוצה לשחרר תפקידים בבית אבל בפועל חוטפת את כל התפקידים ולא משאירה לבעלה חלק משמעותי בניהול הבית.

האישה המתמסכנת: יכול להיות שהיא תגלה שנוח לה להתקרבן ולהתמסכן על כך שהיא עובדת לבד בבית כי זה מאפשר לה לקבל תשומת לב או הערכה וזו הדרך (המוועתת) שבה היא למדה לקבל יחס מהסביבה. ולכן בפועל היא משבשבת כל הזדמנות לשינוי מצד בעלה.

חשוב שנבין שלקיחת אחריות בלעדית והחלטה לעשות הכל לבד, זה לא סימן ללב טוב או לאדם אחראי אלא לשטלתנות על המצב או לאדם שמקבל ערך בלהרגיש מסכן ולהתלונן על כולם.

הנקודה של הכל היא שלפני שאדם מתעמת עם האחר חשוב שיעשה עם עצמו בדיקה – במה אני שותף ביצירה הזו, אני רוצה לגלות לכם, שבלי לשים לב אנחנו תמיד שותפים במעגל הזה, בנינו אותו יחד!.

במקרה שלנו ראינו מספר דוגמאות לנשים שחושבות שההתנהגות של בן הזוג היא הבעייתית והן חסרות אונים מולו, אך בפועל הם שותפות פעילות ביצירת המעגל וממשיכות לתחזק אותו כל הזמן בלי לשים לב.

האם אני 'סביבה מתירה'?

פעמים רבות החלק שלנו ביצירה היא בכך שאנו 'סביבה מתירה'. אנו מאפשרים לאחר להישאר 'באזור הנכות' שלו גם כשזה פוגע בנו. בנוגע לעינייננו יכול להיות שאותה אישה מעמיסה על עצמה את התפקידים של בעלה ולוקחת על עצמה את כל האחריות – עושה לו את כל הכביסות, מסדרת לו את הארון, מכינה אוכל עבורו בכל פעם שהוא רעב וכו'. כאשר אותה אישה מתעלמת מכך שהוא לא לוקח חלק בבית.

יכול להיות שבהתחלה היתה לו סיבה טובה לכך, כי הוא היה חולה, חווה אובדן וכו' אבל אותה אישה הייתה שם בשבילו עוד ועוד ועוד, בצורה שמקבעת בתוכו את הדפוס שכולם משרתים אותו והוא לא חייב לעשות כלום כשלא בא לו. אז למה שהוא ירצה להשתנות כשכולם משרתים אותו? צריך להבין שזה הדבר הכי טבעי שיקרה במצב של סביבה מתירה.

הגבולות הם עבורי, לא עבור האחר

אם זיהנו שאנחנו סביבה מתירה, העבודה היא לא לנסות לשנות את האחר או לשלוט בו, אלא לעבוד על החיבור לעצמנו "אני יותר לא יתן לאחר להשתמש בי במקום שפוגע בי" להנכיח את הגבולות שלי מול האחר ולקחת אחריות על עצמי.

העיסוק בלקיחת אחריות על החלק שלי ולא בתיקון בן הזוג, הוא קריטי. כי כל עוד נמשיך להחזיק את המחשבה שבן הזוג צריך להשתנות. קודם כל אנחנו מאבדים שליטה על עצמנו, כי אנחנו עסוקים כל הזמן באחר. וגם בסוף לא באמת שולטים במצב אלא מנוהלים ממנו. 

כשאני עסוק כל הזמן בשינוי האחר אני ממקד את הכח שלי בדבר שלא בשליטתי, במקום בדבר שבאמת יש לי שליטה עליו – אני.

אותה אישה לדוגמא, צריכה לבחור להתפטר מהתפקידים שהיא החזיקה עבור בעלה, לשחרר את מה שהיא לא מסוגלת לעשות ולהפסיק להחזיק הכל בכח. למקד את תשומת הלב פנימה ולא החוצה. להיות יותר קשובה לעצמה מה נכון לה ומה לא, בלי להיות עסוקה כל הזמן בריצוי הסביבה. 

אנשים שמרפאים את עצמם, משנים באופן מרגש את מערכות היחסים שלהם

החלק המדהים כאן הוא, שכאשר אדם אחד עושה שינוי פנימי עמוק, משהו קורה לכל הסביבה שלו.

בן הזוג שהיה בהתפרצויות זעם – קולט לאט לאט שאי אפשר לשחק באחר באמצעות זה. בן הזוג ששתק או התווכח כל הזמן – פתאום נפתח לשיח חדש. מערכות יחסים שהיו תקועות – מתחילות לזרום ולקבל תפנית חדשה.  

למה זה קורה? כי כשאנחנו משנים את עצמנו ואת האופן שבו אנחנו תופסים ומגיבים למצבים – משהו עמוק משתנה במערכת כולה. כשאנחנו מצליחים לראות את החלק שלנו בדפוס הזוגי ועושים עם עצמנו שינוי אמיתי, במקום להיות עסוקים בלהגיב עם הדפוס האוטומטי. אנו יוצרים מרחב חדש בחיינו.

זה כמו ריקוד – כשאחד הרוקדים משנה את הצעד שלו, השני מגיב באופן טבעי. לא צריך לבקש ממנו. זה פשוט קורה.

נכון, זה דורש מאיתנו לקחת אחריות. לעשות את העבודה הפנימית. וזה לא תמיד קל… אבל האמת היא?

הרבה יותר סבל ואנרגיה הולכים על להישאר במקום שבו אנחנו נמצאים – להמשיך להגיב אוטומטית, לראות איך אותם דפוסים חוזרים שוב ושוב, ואיך הפער בין החיים שרצינו לחיים שיש לנו – רק הולך וגדל.

רק כשאנו לוקחים אחריות אישית ועושים שינוי עם עצמנו אנו מבטיחים בעזרת השם שמשהו חדש וטוב יתפתח בחיינו.