תפילין כבר הנחת היום? • הרב יוסי פלטיאל

הרב יוסי פלטיאל – משפיע בישיבת חובבי תורה ובמכון חנה בקראון הייטס, באדיבות מגזין 'דרך המלך'

"כשם שהנחת תפילין בכל יום הוא מצווה דאורייתא על כל יהודי, ללא חילוק בין גדול שבתורה לבין איש פשוט, כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים ולעשות הכל, מה שבכוחו לעשות ויותר מכפי כוחו, לראות לפעול אצל הילדים, שילכו בדרך בהם מדריכים אותם."

(היום יום כ״ב טבת)

'היום יום' אומר לנו לחשוב על חינוך ילדינו 30 דקות ביום. איך נעשה זאת? 

זה אומר שאתה לא מפסיק לחשוב עליהם לרגע.. זה מה שזה אומר!

החצי שעה הזאת היא נורא מאתגרת.. ולעתים נראה זה מרגיש כמו אכזבה מתמשכת.. אז מדוע לא הגענו לזה?

אני רוצה לגשת לנושא הזה מ-2 זוויות.

זווית אחת היא:

כולנו עובדים יותר מדי, וכולנו עייפים, וכולנו מתאמצים יותר מדי.

או לפחות רובנו כך. 

אתם הרי יודעים ומסכימים איתי, שכשהיינו צעירים ורווקים, היתה לנו היכולת לעשות מה שרצינו ומתי שרצינו. יכולנו להתעסק בכל מיני נושאים ולעסוק בהם עד הסוף, בלי למהר יותר מידי וללא הסחות דעת.

אבל בחיי היום יום, בחיי משפחה, בנישואים עם ילדים, עבודה, שליחות, ומי יודע עוד כמה דברים – הרי יש לנו כל כך הרבה דברים שפשוט משגעים אותנו ומסיחים את הדעת שלנו, עד כדי כך שאפילו הדברים שאנחנו כן עושים, אנחנו ודאי לא מצליחים לתת להם את מלוא שימת הלב הראויה.

וישנם מצבים, שאנחנו מבלי לשים לב, בחוסר מעורבות רגשית טוטאלית, באוקיינוס של ריבוי משימות ומטלות.. אנחנו מרשים לעצמנו לא להגיע לחצי שעה הנכספת הזאת.

זו בעצם הסיבה הראשונה מדוע אנחנו מרשים לעצמנו לא להגיע לחצי שעה הזו. 

ההסבר השני כנגד חצי השעה הזו הוא, שב״ה כיום אנחנו חיים בארץ זבת חלב ודבש.

אנחנו חיים בתקופה שבה אנחנו יהודים דתיים, יהודים אורתודוקסים, אפילו יהודים חרדים, ויש לנו גישה לחיים גשמיים נפלאים.

יכולים להיות לנו בתים יפים ומכוניות יפות ובגדים טובים ומאכלים מכל טוב הארץ בשפע רב. אנחנו אפילו יכולים לצאת לחופשה פה ושם.

ואחרי כל השפע זה.. יש עוד משהו.. בואו נקרא לזה המציאות המרושעת הזו של השכן שלי, מה יש לו שאין לי? מה עוד יש לו שאני רוצה שגם לנו יהיה? מה עוד הוא השיג שאני עדיין לא השגתי..?

כשאני אומר שכן, כוונתי ליהודי חרדי עם זקן ופאות, ויותר כואב שכן חב״דניק. זה לא איזה איוון, איזה גוי שלא קשור אליי, זה אחד ממש כמונו, זה יכול להיות אני.. אבל זה הוא..

וגם זה מתיש אותנו, זה ממש מתיש אותנו וזה מעסיק אותנו.

זה בעצם לוקח מאיתנו את היכולת שלנו להתמקד חצי שעה ביום, כי אנחנו צריכים להשיג עוד ועוד דברים.

אנחנו רוצים לשעשע ולהעסיק את הילדים שלנו,

אנחנו רוצים שיהיו לבושים כמו שצריך ושלא ירגישו מקופחים,

אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מצליחנים או לכל הפחות מוצלחים,

שיוכלו להגיע להישגים חברתיים, לפתח אצלם כשרונות, במוזיקה, אמנות, ריקוד או מה שזה לא יהיה, העיקר שיהי׳ להם משהו שהם עושים מעבר לשעות הלימודים שלהם ושיצליחו בזה.

מה יוצא מכך? מצב כזה שמרוב דאגה והתעסקות בצרכים של הילדים שלנו.. יש דבר (או שני דברים) שאנחנו לא מספיקים לתת להם.. זמן איכות עם אבא ואמא.

איך שלא יהיה, ואני מאמין שישנם עוד הסברים נגד החצי שעה הזאת, יש לכל אחד מאיתנו ריבוי קולות שאומרים לו שהוא לא יכול לתת חצי שעה ביום לילדים שלו.

ובא הרבי רש"ב ואומר לנו : הנחת תפילין היום? אתה הרי לעולם לא תפספס תפילין. באותה מידה אתה צריך לחשוב על הילדים שלך חצי שעה ביום, ואסור לך לפספס!

וכמובן, העניין הוא ממש כמו להניח תפילין, בין אם יש לך זמן ובין אם לא.

אתה חושב על הילדים שלך בין אם יש לך זמן ובין אם לא!

הנקודה העיקרית שצריך להבין כאן היא: שאין דבר חשוב יותר בחיים שלנו, מהילדים שלנו.

אין דבר קדוש יותר בחיינו, מהמחויבות שלנו לגדל ילדים חסידיים ויראי שמים.

אנחנו ב"ה כשלוחים, מחנכים או פשוט כחסידי חב״ד – בטבענו אנחנו משקיעים המון ועוסקים בדאגה לילדים של אחרים, והאמת היא שהגיע הזמן שאנחנו נדאג גם ובעיקר לילדים שלנו.

אם נאמר זאת במילים אחרות, חצי השעה ביום של פוקוס בילדינו, דורשת 24 שעות ביממה של חשיבה לקראת החצי שעה הזו.

אני רוצה להדגיש את זה שוב: אסור לנו לשכוח מה הכי חשוב בחיים. 

דוגמה נוספת.. הרבי דיבר הרבה על שידוכים.

אנשים רוצים כל כך הרבה דברים, והם מחפשים שידוך שיתאים לכל הדרישות שלהם..

ומגיע הרבי ואומר לנו: תזכור מה שחשוב ומה שלא חשוב, מה עיקר ומה טפל, ותוותר על הטפל בשביל העיקר.

זה מה שהרבי אומר, נקודה! חלק גדול מאיתנו, כששומעים את המילים האלה – קשה לנו עם זה, ואנחנו לא באמת קונים את זה.. ומדוע? פשוט מאוד, כי יש לנו יצר הרע.

העניין הזה נכון גם לגבי הילדים שלנו. יש בחיים שלנו דברים שחשובים, ויש דברים שפחות חשובים. יש דברים שהם עיקר החיים, וישנם שהם טפלים.

הורים!! הניחו בצד את מה שפחות חשוב, והתמקדו במה שכן חשוב, בעיקר החיים.. וזה הילדים. 

החינוך היהודי, שיהיו יהודים יראי שמים ושיהיו חסידישער׳ס, ושיאמינו בה׳ ושתהיה להם יראת שמים אמיתית.

אתם הרי ודאי מסכימים איתי שזה דבר חשוב ועיקרי, מספיק חשוב בשביל שנעשה סדר בחיים, ושניקח את שאר הדברים ונשים אותם במקום המשני האמיתי שלהם.

וזה הרעיון של חצי השעה הזו ביום.

היום כולנו מבינים שלהתעסק בחינוך זה עניין של פיקוח נפש.

לצערי, בשנים האחרונות ישנה תופעה רחבה שישנן קבוצות בקהילות שלנו שהם לא כל כך דתיים. אני קצת נזהר בלשוני, אני לא רוצה להגדיר את זה במילים ברורות יותר, אבל לאמיתו של דבר אין דבר כזה. בואו נקרא לזה כרגע לא כל כך דתיים.

המצב הזה צריך להכות בנו, ולתת לנו להבין שהילדים שלנו לא הולכים לגדול דתיים מעצמם.

הם בעזרת השם יהיו כאלה אם נשקיע בהם וביהדות שלהם.

ילדינו הם הדבר הכי חשוב בעולם. וכמובן זה דורש מאיתנו הרבה תבונה, הרבה עדינות והרבה נעימות ורכות.

אנחנו לא יכולים להכות בהם עם מקל ולהגיד תתפללו!

נדרשת כאן השקעה עם הרבה מחשבה ואהבה, שתאפשר להם לפתח חשק והשראה ליהדות מצד עצמם.

כמובן, שמעל כל זה, צריך סייעתא דשמיא מיוחדת ולהתפלל ולבקש מהשם שיברך אותנו יחד עם כל היהודים והחסידים, שכולנו נהיה בריאים, ובריאות לבני הבית, בריאות לילדינו, שתהיה לנו מנוחת הנפש ושלוות נפש, מנוחת הדעת והגוף, שנוכל להתעסק ולהתמסר לדברים העיקרים של החיים.

(וצריך גם לדעת, שאפשר לפעמים לצאת ידי חובה של יגיעה ודמעות, על ידי עזרה לאנשים אחרים באתגרים שלהם)

הגיע הזמן שנבין שמה שהרבי הרש"ב אומר זה בשפה פשוטה:

שהילדים שלנו הם המחויבות הכי חשובה שיש לנו בחיים.

זו המתנה הכי גדולה שקיבלנו, וצריכים לתת לזה את מלוא כובד המשקל והאנרגיות שלנו.

(מתורגם מאנגלית ע"י מערכת 'דרך המלך')