מרחב וגבולות: מתי גבולות והטלת משמעת רק מזיקים?

הרב מנחם וולף – יועץ משפחתי, הדרכת הורים וייעוץ זוגי

לאחר ארוחת צהריים חמימה, דוד בן ה-10 מתיישב בסלון כדי לעשות שיעורי בית. אמא מגישה לו כוס תה מתוק וצלוחית עוגיות. ‘’אני כאן לכל מה שאתה צריך’’, היא אומרת. בליבה היא מתפללת שיהיה לו יותר קל, שיצליח, שימצא דרך להרגיש טוב.

שבע דקות אחר כך, רעם חזק נשמע מהסלון. אמא רצה מהמטבח אל הסלון, ורואה את דוד עומד רותח מזעם. ‘’נמאס לי מהעפרון הזה, למה קניתם לי עיפרון מיוחד?’’ הוא צורח. ‘’למי אתם עושים טובות עם העפרונות האלה? הם כותבים מרוח ומלוכלך, אני לא עושה שיעורי בית!’’ הוא פולט בכעס, קם לכיוון החדר שלו.

‘’אל תעוף לי עכשיו’’, היא מנסה לשמור על שלוות נפש. ‘’תשאר כאן, תמשיך את השיעורים, אני אעזור לך למחוק ולתקן’’. אבל דוד נסער, עונה: ‘’לא! אני לא עושה!’’ הוא ממשיך להתעקש ומוסיף: ‘’לא! אמרתי לא, אז לא! אני לא עבד פה!’’.

‘’אתה תעשה מה שאני אומרת לך! אני אמא שלך ואתה תקשיב בקולי’’, היא אומרת, קצת יותר נחרצות. ‘’לא מעניין אותי כלום!’’ הוא זועף, פונה לחדרו בזעם. אמא בעקבותיו ומשם והלאה זה רק הולך ומסלים.

בערב דוד ניגש לאמא עם עיניים מצועפות, מבקש סליחה. הוא הסביר כמו ילד בוגר שאמא כל-כך טובה, משקיעה ודואגת לו; הוא ממש מצטער ועצוב לו על המילים שאמר. אמא חיבקה את דוד חזק ובתוך הלב שלה גם היא ביקשה סליחה. סליחה שהיא לא יודעת לעזור לו להיות יותר ממושמע, לעזור לו להתגבר ולעזור לו לא להגיע להתפרצויות הללו.

***

אם רק הייתה יודעת, לפעמים פחות זה יותר.

אם אתם הורים לילד רגיש, ילד רגיז, ילד עם הפרעת קשב או אפילו ילד ‘’רגיל’’, אתם בודאי מכירים את הרגע שבו כל גבול נשבר, והכעס מתפוצץ כמו סופה.

חינוך זו אומנות עדינה, נדרשת עין בוחנת לזהות מה נכון לעשות ומתי. מתי נכון להוכיח, מתי טוב להחמיא ומתי פשוט צריך לפנות מקום.

לעיתים, הכעס והזעם שהילד מבטא חזקים יותר ממנו. ישנם מצבים שנסיון להטיל משמעת וכללים, יובילו להסלמה ויגבירו את הלהבות.

במקרים כאלה, התפקיד שלנו כהורים הוא לספק עבור הילד את המעטפת והסביבה, כך שהוא יזיק ויקלקל כמה שפחות. עלינו לפנות לו את המרחב ולתת לו את הפנאי להירגע ולחזור לעצמו.

תנו לו את ה’עשר דקות’ להירגע, אם הוא מעוניין שתתמכו בו, עשו זאת; ואם הוא זקוק לשקט, תנו לו. הישארו זמינים, אך מתחשבים.

כדי לפנות מקום לילד, עלינו לתת יותר ממרחב פיזי. עלינו לפנות בלב שלנו מקום, לפנות את כל הפנטזיות והרצונות שלנו.

הפנטזיות שלנו שהוא יהיה ילד רגוע, עם שליטה עצמית, שיודע להגיב בפרופציות, שיצליח, שיהיה  לו טוב; אלו הפנטזיות שלא נותנות מקום לילד שלנו לנוח ולהרגיש בטוב איפה שהוא נמצא כעת.

הצעה: כשאתם מזהים שהילד שלכם לא מסוגל להקשיב, תנו לו את המרחב להירגע. פנו לו מקום גם בלב שלכם, היו שם עבורו באהבה ובסבלנות.

 מנחם וולף – יועץ משפחתי, הדרכת הורים וייעוץ זוגי. 058-5585770