דומא סוף • על הפרק

שלום בער קרומבי, בית משיח

א.

פיגוע בירושלים. ראש הממשלה: נדון בצעדים לטיפול בטרור.

רצח בגוש-עציון. ראש הממשלה: נתפוס את הרוצחים, נטפל בטרור.

רצח נוסף בירושלים. ראש הממשלה: בלה בלה בלה.

רצח בתל אביב. ראש הממשלה נכנס לרכב, נוסע למקום הפיגוע, עומד במקום בפנים חתומות, מדליק נר, מבטיח לעשות הכל למגר את הטרור, מכנס את הקבינט במיידי.

אם תרצו זו אולי תמונת המצב העגומה על החודשיים האחרונים. פיגוע רודף פיגוע ואת מי זה מעניין בכלל? פה יהודי נרצח, שם יהודי נדקר. בלה בלה בלה וממשיכים הלאה. יש לנו הרי דברים הרבה יותר חמורים להתעסק איתם. למי יש זמן לטפל בזוטות כמו רצח ברחובות, כשצריכים לעצור את הזמר המסית ששר את המילים המפחידות "זכרני נא" וכו'? בהחלט, מה השאלה בכלל, צריכים קצת פרופורציות בחיים. חשוב ששירות הביטחון הכללי יתעסק באיומים הביטחוניים האמיתיים – כמו למשל חיסול שירי הנקמה בחתונות נוער הגבעות. זה הרי מה שמעסיק את התקשורת.

זה שאנחנו נגד אלימות מכל סוג שהיא זה ברור. אותנו לא צריכים לחנך לאהבת אדם. אבל הפרופורציות, למען השם, זועקות. בהתחלה כולנו היינו מזועזעים משריפת הבית בכפר דומא. כל אחד מאתנו היה מוכן לעשות הכל כדי שמקרה כזה לא ישוב שנית. אבל אז הגיעו השב"כ ושר הביטחון והפכו את הנערים החשודים בהצתה לאויבי העם והסכנה הגדולה ביותר למזרח התיכון. שכחו מדאע"ש, גילינו את הדבר האמיתי: נוער הגבעות. ואז הכל התהפך. כי מי שמנסה לסתום פה לציבור שלם, בגלל שהאג'נדה הפוליטית שלו לא מתאימה לו, באמצעות מקרה בודד של טירוף חושים בידי נערים מבולבלים, שלא יצפה למצוא אותנו איתו.

הרי זה אותו שב"כ שהתנגד מבחינה ביטחונית לגירוש מגוש-קטיף, אבל בפועל יישר קו עם העמדה הפוליטית וכופף את כל הנורמות והחוקים כדי למנוע את האסון הקיומי של המחאה נגד הגירוש, היה-לא-תהיה. רק 10 שנים חלפו מאז שאנשי השירות עמלו בכל כוחם נגד הפצצה המתקתקת של הנוער הכתום, שאיימו להתכנס בבתי הכנסת בנווה-דקלים בימי הגירוש ולשיר "תפילה לעני". מאות עובדי השירות עסוק באותם ימים בניסיון למנוע את הזליגה לגוש-קטיף, מפחד הנערים בכתום. ואגב אלו בדיוק אותם גופים שלא מצליחים כבר בדיוק 10 שנים למנוע את זליגת הנוער הסודני והאריתראי אל מחוזות מדינת תל-אביב. כי יש חיי אדם ויש חיי אדם. וכשזה לא איום אמיתי אז לא חייבים להפעיל את כל האמצעים למניעתו, אפשר להסתפק גם בגדר צעצוע שמאפשרת למאות אלפי פולשים זרים מאריתראה וסודן להפוך אותנו למדינת כל פליטיה.

ב.

הבעיה היא לא הניסיון לפתור את המקרה הקשה של שריפת המשפחה הערבית בכפר דומא. בכך – ברור שוב – כולנו תומכים. אלא בחוסר האיזון. מה היסוד להנחה של שירות הביטחון הכללי שפיענוח הרצח בכפר דומא ירגיע את מסע הטבח והרצח של הערבים? ההנחה הזו, שטרור החודשיים האחרונים הוא תוצאה של שריפת בית המשפחה בדומא, הוא שורש הכישלון למלחמה בטרור.

מאז אובדן הדרך ב'אוסלו' בכל פעם שנפתח כאן מסע רצח מחפשים השב"כ והדרג המדיני סיבה, מדוע החליטו הערבים לרצוח יהודים? מה קרה שפתאום קם לו אדם בבוקר ויוצא למסע רצח ברחובות תל-אביב? ומה קרה בטבח בחברון בפרעות תרפ"ט? אולי ראש השב"כ והרמטכ"ל צריכים ללמוד קצת היסטוריה. שישמעו על הרוקח המסור של חברון שדאג לכל תושבי העיר, יהודים ולהבדיל ערבים כאחד, במסירות אין קץ. עד שיום אחד נכנסו שכניו לבית המרקחת וביצעו טבח מזעזע בו ובמשפחתו. שילכו ללמוד על הטבח בירושלים העתיקה, על מאורעות צפת המזעזעים. אז בבקשה אל תחפשו סיבות – הלכה היא "עשו שונא ליעקב". בהתחלה אמרו לנו שיש טרור בגלל שאין "תהליך מדיני", אחר כך בגלל שיש תהליך מדיני אבל הוא תקוע, ואז החליטו שבכלל עליית היהודים להר-הבית היא הסיבה לטרור. עכשיו אנחנו שומעים ששריפת הבית בדומא היא הסיבה לטרור. אז איך מגינים על חיי יהודים ועוצרים את הטרור? עוצרים את זמר החתונה ששר "זכרני נא"…

ועם המדיניות הזו בהחלט יש לנו בעיה. כי יש כאן הרבה יותר מאֶיפַה ואֶיפַה. זו לא רק ההתנהלות והרדיפה ושינוי כל הכללים כדי להיאבק בכמה מטורללים עם גוזמבות שמרססים "תג מחיר". זו הנחת העבודה שתמיד אנחנו אשמים. רוצחים יהודים, אז רגע צריכים להבין מה היינו לא בסדר עכשיו. על מה אנחנו צריכים להתנצל הפעם. באמת סליחה.

ג.

ובינתיים עוד יהודי נרצח בתל-אביב. ומותר להגיד "השם יקום דמו". כן אנחנו מבקשים נקמה. לא נקמה של רצח ושפיכת דם חפים מפשע חס ושלום, אלא נקמה של אור, נקמה יהודית. פעם היו מקימים היאחזות יהודית על כל יהודי שנרצח. היום כשמבקשים לאשר הקמת ישובים חדשים ביהודה ושומרון זו דרישה פוליטית "סחטנית" של "המתנחלים". מה הקשר בין רצח יהודים לבנייה יהודית? שואלים רבים. אבל התשובה היא פשוטה: כי הם רוצחים אותנו כדי שלא נהיה כאן, ולמול הניסוון לערער את ישיבתנו כאן אנחנו צריכים לחזק את ההיאחזות שלנו בארצנו שניתנה לנו מכח ההבטחה האלוקית.

הם צריכים להבין שזה עובד להם בדיוק הפוך. רצחתם בחודשיים 26 יהודים – נקים בחודשיים 26 ישובים חדשים. הבעיה שאצל ממשלת ישראל הקמת 26 ישובים היא מושג בלתי מציאותי, פנטזיה ממש ולעומת זאת רצח 26 יהודים הוא מעשה שגרתי לחלוטין. אם מישהו ינסה להעלות בישיבת הממשלה ההבאה את הרעיון להקים 24 ישובים יפתחו עליו עיניים מתמיהות של "תגיד אתה נורמלי?! 26 ישובים זה הרי לגמרי לא בפרופורציות". אבל רצח של 26 יהודים בחודשיים (!!) עובר כאן בשקט וכולנו עוברים לסדר היום.

לא יתכן שהתגובה היחידה לטרור המשתולל תהיה ביצור עוד 150 תחנות אוטובוס בירושלים, בעמודים מוצקים, והצבת חיילים בכניסה לבתי ספר כדי לשמור על התלמידים. התמונה הזו של תלמידים מגיעים השבוע לבתי ספר בתל-אביב כשחיילים מקבלים את פניהם בפתח השער פשוט סוריאליסטית לחלוטין. אבל זו תמונת חיינו. כבר התרגלנו לתפקיד המכובד של שומר בפתח כל קניון וזו נראית לנו הזיה הגיונית לגמרי. אולי ילידנו יגדלו למציאות שייראה להם טבעי לחלוטין שאת הכניסה לבתי ספר מפארים חיילים עם נשקים דרוכים?

ד.

וישנה גם את הנקמה הביטחונית – והיא חשובה לא פחות. רק לפני שבועיים חיסל צה"ל בלבנון את אחד הארכי-רוצחים, שישב בכלא הישראלי ושוחרר. זה אולי המסר שצריך לצאת מגל הטרור הנוראי הזה. שלרוצח יהודים בשעת מלחמה יש רק דין אחד: לגמור כמו אותו טרוריסט שפל, אבל לא באיחור של 30 שנה, אלא מיד בביצוע הפשע. אם תושבי תל-אביב לא היו מבולבלים אלא נוהגים לפי ההיגיון הפשוט, לא היו מתבזבזים מיליוני שקלים וימים שלימים של מריטת עצבים, מתח וחרדה, בחיפוש אחרי הרוצח, שהצליח להימלט מעיניה של משטרת ישראל ימים שלימים. אבל אחרי שחיילים נהגו באינסטינקט הישרדותי ברור וחיסלו את המחבלים בפיגועים הקודמים, הם זומנו לחקירות והילכו עליהם אימים. מה הפלא שהפעם כולם ברחו?

הרבי שאל פעם בכיר ביטחוני ב'יחידות': "למה אתם תופסים אותם [את המחבלים]? תהרגו אותם!"