2 קטרוגים ועוד 2 קטרוגים • טור מיוחד לה' טבת

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין 'בית משיח' 

בכל שנה מחדש בה חוגגים את ה' טבת 'חג החגים' של דור השביעי בסמיכות לי"ט כסלו 'חג החגים' של תורת החסידות, מוצאים החסידים הקבלות נוספות בין שניהם ומגלים קשר עמוק ביניהם – הרבה מעבר לעובדה שמשפט הספרים החל בתאריך י"ט כסלו (תשמ"ו).

ההקבלות הרבות מצטלבות מאליהן; הן בעובדה שהקטרוג בשניהם הגיע דווקא באמצעות יהודי, הן בכך שהניצחון בשניהם היה דווקא לעיני אומות העולם, הן בתוכן המלחמה בשניהם אודות ספרי החסידות והפצת המעיינות חוצה, והן במטרה הסמויה בשניהם – לערער את יציבות כסא מלכות בית דוד. 

ההקבלה הנוספת שאכתוב להלן, הינה בגדר הרגש אישי וללא קביעת מסמרות, וכל הרוצה ליטול – יבוא ויטול: 

עומק חדש – קטרוג חדש

לכל אחד מאיתנו ברור, שמאסרו של רבינו הזקן אינו מסתכם בעקבות הלשנה שקרית של מתנגדים מעיירת פינסק שהובילה לכך, אלא נובע ממקור גבוה יותר – כפי שגילו לו רבותיו בעת מאסרו – כתוצאה מקטרוג גדול בשמים אודות הפצת תורת החסידות על ידי רבינו הזקן. 

בשיחות הקודש (לקו"ש חלק ל', י"ט כסלו) מבאר הרבי מלך המשיח נקודה מרתקת: הרי כבר בזמנו של הרב המגיד התעורר קטרוג גדול בעקבות פרסום החסידות על שמצאו דף של חסידות מתגלגל בראש חוצות, ואדמו"ר הזקן – באמצעות המשל הידוע מאבן שבכתר המלך – הצליח לבטל את הקטרוג על הרב המגיד. 

אם כן, מדוע התעורר קטרוג נוסף על הפצת תורת החסידות בזמנו של רבינו הזקן, הרי הקטרוג כבר הוסר בזמנו של הרב המגיד? 

ומבאר שם, שבזמנו של רבינו הזקן התעורר קטרוג חדש מכיוון שגילה והפיץ חסידות באיכות נעלית יותר, לא רק אמירת חסידות בנקודות קצרות – כדרך כתיבת המשנה – כפי שהיה אצל הבעש"ט והרב המגיד, אלא באופן של הבנה והשגה – כמו בלימוד הגמרא – עם אריכות יתירה וירידה לעומק הדברים, כהכנה לתורתו של משיח, ועל כך התעורר הקטרוג החדש. 

בדומה למהות 2 קטרוגים אלו, ניתן להתאים את מאורעות 'דידן נצח' של דורנו (מעבר להתאמה בנושא זה שנאמרה בעיצומה של הפרשייה, בשיחות חנוכה תשמ"ו): 

הקטרוג הראשון היה במשפט הספרים, כאשר במשך למעלה משנתיים הקָטֵגוֹר לא הס ועשה כל שביכולתו על מנת לערער את כסאו של מלך המשיח, ולטלטל את מלכותו של הנשיא שהצהיר שדור זה הוא הוא דור הגאולה ו"הוא יגאלנו", כל זה במעטפת גניבת הספרים שמטרתה הסמויה היא – כדברי הרבי – מלחמה על הכסא… 

אך ברוך השם זכינו לדידן נצח לעיני כל העמים בביטול הקטרוג, והובהר לכל שיש מלך בישראל ומלכותו בכל משלה, ועל כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו, כי בשם קודשך נשבעת לו – שהוא יוביל את דור השביעי לגאולה שלימה בפועל ממש ולמטה מעשרה טפחים!

אך למרות הדידן נצח, וההצהרה בשבת שלאחריה (ש"פ ויגש תשמ"ז) שכעת לא נותר – אלא הורדת בית המקדש למטה, הגיע מצב נוסף של העלם והסתר בכ"ז אדר תשנ"ב, ובג' תמוז תשנ"ד, המהווים 'קטרוג חדש' לעיני בשר על מטרתו ותכליתו של (נשיא) הדור השביעי.

וגם כאן נשאלת אותה שאלה: הרי כבר הוסר הקטרוג בה' טבת, מנין הגיע לו הקטרוג החדש, מדוע המהלך לא ממשיך לנוע על מסלולו הטבעי אל הגאולה שלימה? 

וברגשי ליבו של כל חסיד מצויה ההבחנה המתפרצת כשלהבת העולה מאליה: הן אמת שלאורך כל השנים דיבר הרבי מלך המשיח אודות בשורת הגאולה של דורנו כדור הגאולה, וכבר במאמר הראשון הצהיר זאת בצורה הברורה ביותר, 

אך בשיחות מה' טבת ואילך, בשנת תשמ"ח, תשמ"ט, תש"נ, ובעיקר בתנש"א-תשנ"ב, נאמרה שוב ושוב בשורת הגאולה מפי המבשר בצורה עמוקה יותר, מפורטת יותר, מעשית יותר, אקטואלית יותר, עם אצבע מזהה על דמותו של הרבי כגואל ישראל עד לשיא בעידוד שירת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", ברגעים בהם היה נראה כי 'השם שלם והכסא שלם' ותורת החסידות מגיעה ליעד הראשוני שהוצב בפניה.

ואז, מגיע 'קטרוג' נוסף, ובלשון החסידים בימינו – 'העלם והסתר'. מלאכי הגלות לא יכולים לסבול את העובדה בה בשורת הגאולה הופכת מווארטים קצרים וקטעים משתלבים, לתורה סדורה ונושא עיקרי הפותח כל שיחה… מבשורה שנגרסה עד כה באופן של לימוד המשנה לבשורה הנלמדת בפלפול והעמקה כלימוד הגמרא… הם אינם יכולים לראות שהאב"ן (נ"א-נ"ב) שבכתר המלך מצויה בפי כל ומשתפכת בראש כל חוצות…

וכאן אנחנו ניצבים כעת. מיקום מדויק: תחנה אחרונה במסע הקטרוגים על מלך המשיח.

אדרבה, יותר! 

אני משער שאף אחד מאיתנו לא חיפש לשמוע מהי הבעיה שישנה גם אחרי חג ה' טבת. כולנו מחפשים כעת – לחגוג את היום הגדול, להתחבר לרגעי השמחה הטומנים בתוכם את המסר העמוק והפנימי של החג הזה, ולצעוד איתם קדימה. 

אך כפי שאין עתיד – ללא עבר, כך אין עבר (ה' טבת) ללא עתיד (ההתגלות המושלמת), ולכן ההסתכלות שלנו היא לא רק על ההיסטוריה של ה' טבת, אלא על המטרה הפנימית והסופית של ה' טבת – הסרת הקטרוג באופן סופי על כסאו ומלכותו של מלך המשיח! 

והמושכות נתונות בידינו! אם בעיצומו של הקטרוג של רבינו הזקן, בתוך תא המאסר, הורו לו הבעש"ט והרב המגיד לצאת ולהמשיך בהפצת החסידות יותר מכפי שהיה עד כה, כך גם אנו, ברגעי הגלות האחרונים – נוסיף יותר בכמות ובאיכות בנקודה המרכזית של הקטרוג – בהפצת בשורת הגאולה והנגשתה לציבור הרחב עד שתהא שגורה בפי כל עמך בית ישראל, אנשים נשים וטף. 

בכך נזכה בעז"ה לחגוג את הדידן נצח המושלם עם הרבי מלך המשיח בישיבתו המושלמת על כסאו, כהבטחת הקב"ה: "וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר – לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל", נאו ממש!