גאולתנו ופדות נפשינו – עכשיו • משיח בשיח

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין 'בית משיח' 

מצפן י"ט כסלו 

חג החגים, ראש השנה לתורת החסידות, מעורר ברגשי ליבו של כל חסיד רגש של התרוממות והתעלות, לדרישת רבותינו נשיאי חב"ד, ומעלה את כולנו לתנועת חיבור פנימי לדרך הסלולה אשר הורנו בתורת החסידות.

כחסידים המחפשים בכל מאודם לדייק את עצמם לכוונת הרבי, גם אנו תרים ומבררים על איזו נקודה עלינו להניח את הדגש של חג החגים י"ט כסלו בתקופה הנוכחית, ועימה לחיות בנפשנו, להתוועד עם משפחתינו, ולחמם את מקורבינו. 

למערך החיפוש שלנו יש 'מצפן' ברור וחד: הרבי מלך המשיח! הוא מכוון אותנו במשעולי כרמי דורנו, וממקד את מבטנו לנקודה העיקרית בתקופה זו, ולרעיון המרכזי עמו צריכים לחיות בי"ט כסלו בזמננו – לצד המטען היקר והעצום של כל הדורות. 

ההכוונה הברורה ביותר לנקודה העיקרית בזמננו זה, נמצאת כמובן בשיחה האחרונה ששמענו לעת-עתה מהרבי מלך המשיח בחג הגאולה י"ט כסלו בשנת תשנ"ב, בה הניח הרבי עבורנו את המסר עמו אנו צריכים לחיות ולהחיות עדי ההתגלות המושלמת. 

פדה בשלום – גאולה 

אם מנסים לדלות מתוך כל השיחה את נקודת היסוד בשורה אחת, אז ניתן לסכם אותה כך: הכוונה הפנימית בגאולת אדמו"ר הזקן – היא הבאת הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש. 

החידוש העיקרי שהתחדש בעקבות גאולת י"ט כסלו הוא "הפצת המעיינות חוצה". וכפי אמרתו של הרבי הרש"ב – שעיקר הפצת תורת החסידות של רבינו הזקן החלה דווקא "אחרי פטרבורג", וממילא מובן, שי"ט כסלו הוא יום שמטרתו העיקרית היא הבאת הגאולה השלימה, המתגשמת בעולם בכוח הפצת תורת החסידות שהחלה אז.

אם כן, מה החידוש בזמננו? כבר מאז י"ט כסלו הראשון – אותו חוגגים כבר 225 שנים – טמון הרעיון של הבאת הגאולה בכוח הפצת החסידות? 

את התשובה לכך מניח הרבי בשיחות י"ט כסלו מהשנים האחרונות (י"ט כסלו תנש"א וי"ט כסלו תשנ"ב) – בהם טורח הרבי להבהיר לנו שהעבודה הקשה שהוטלה על החסידים להביא משיח על ידי הפצת המעיינות – הסתיימה והושלמה, ובלשון השיחה בשנת תנש"א: "שכבר נפסק ונקצב ונסתיים הזמן דהפצת המעיינות חוצה שהתחיל בי"ט כסלו לפני קצ"ב שנה, ומוכנים כבר לקיום ההבטחה . . אתי מר דא מלכא משיחא". 

בזמנו של רבינוי הזקן והדורות שלאחריו, וכן ברוב שנות דורנו זה, עיקר ההדגשה בי"ט כסלו הייתה חיזוק העבודה להבאת משיח על ידי הפצת המעיינות, וכעת – לאחר שכבר הסתיימה מכסת העבודה שהוטלה עלינו, עיקר ההדגשה היא על התוצאה של העבודה – הגאולה האמיתית והשלימה. 

במילים אחרות, ניקח את המשפט הידוע ונחלק אותו לשני חלקים: א. "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" – ההדגשה שהייתה עד כה על עבודת הפצת המעיינות עם מטרה פנימית (סמויה יחסית) להביא משיח. ב. "אתי מר" – ההדגשה כעת על תוצאת ומטרת העבודה באופן גלוי, עם אצבע ברורה על "מר – דא מלכא משיחא". 

החידוד החזק ביותר מגיע בשיחת י"ט כסלו תשנ"ב – בה הכריז הרבי בצורה הברורה ביותר ש"נמצאים בימות המשיח". 

ך לפני שהרבי מכריז זאת חשוב לרבי להודיע לנו שהקרקע מוכשרת להכרזה הזו, ונוגע לנו להבין שהעבודה הכללית הסתיימה, ובלשון קודשו – "שכבר נשלמה הפדיה מכל הדברים המונעים ומעכבים ביאת דוד מלכא משיחא", 

וכתוצאה מכך עיקר העבודה כעת היא התמקדות על הגאולה עצמה, גאולה בטהרתה, ובלשון קודשו: "צריכים רק לפקוח את העיניים ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות".

המסר המרכזי של י"ט כסלו 

זהו ה'מצפן' שלנו!

כחסידים האמונים על דברי קודשו של מלכנו משיחנו, ברור לכולנו שזהו המסר אותו רוצה הרבי שנעביר למשפחתנו בבית בעת ההתוועדות המשפחתית בי"ט כסלו, וזהו לפיד האש אותו אנו צריכים להדליק בליבם של מקורבינו בהתוועדות י"ט כסלו בבית חב"ד, וזוהי הנקודה סביבה אנו מתמקדים בהתוועדות בקהילה.

אם הרבי מלך המשיח, נשיא חסידות חב"ד בדור השביעי, בוחר למקד בי"ט כסלו האחרון ששמענו ממנו שיחה לעת עתה, את התוכן העיקרי – על משיח, על גאולה, על כך שהעבודה שהייתה עד כה הסתיימה, מובן ופשוט שזהו התוכן עמו אנו חיים ואיתו אנו מחיים את סביבתנו. 

לשם פנינו מועדות, ועל כך עיקר התמקדותנו ועיסוקנו, לצד המטען היקר והעצום של כל הדורות המהווה בסיס ותשתית לעבודה כעת. 

נמשיך ללמוד חסידות בשופי – כטעימה מהגאולה, נמשיך להפיץ חסידות בחוזקה – על מנת לחבר יהודים למעמד ומצב של ימות המשיח, נמשיך להתחזק "בדרכי החסידות" – עם דגש על הדרך הישרה בלימוד ענייני גאולה ומשיח. הכל ממשיך – עד זרקור בולט עם הגאולה ומלך המשיח!

"אור וחיות נפשנו ניתן לנו", גאולה ניתנה לנו – תודה רבי!