הרב מנחם וולף
ישבתי לפני כמחצית השנה לשיחה עם הורים אוהבים ואכפתיים, שמשקיעים זמן, כסף וכוחות עבור חינוך שלושת הבנים שלהם. הבן הגדול שלהם נשר מהמסגרת במהלך ישיבה קטנה. הבן השני היה בכיתה ח’, והוא שידר חוסר מוטיבציה בלימודים וגם חוסר יציבות ביראת שמים. ההורים כאבו מאוד את המצב וגם חששו מהבאות. הם באמת עשו וניסו, אבל נראה כאילו מאמציהם לשווא.
משהו בלט בשיחה, האבא דיבר בגנות עצמו שוב ושוב. למרות שהוא מוכר כאדם חזק ואמיד, כאשר הוא דיבר על חינוכו ועל ההנהגה האישית שלו מבחינה רוחנית, הוא ‘’ירד’’ על עצמו. היה נראה שהיחס המשפיל שלו כלפי עצמו, כאילו כופף את כתפיו וקומתו. זאת למרות, שהוא אדם ירא-שמים שיש מה ללמוד מההידורים ומההקפדות שלו.
כשניסינו לברר איך הילדים שלו חווים אותו, הוא שיתף שהוא לא מנסה להתגאות לידם והוא אותנטי, כמו בפגישה שלנו. כששאלתי אותם ‘’מי הקטר של הרכבת אצלכם בבית?’’, האמא ענתה, שבבית שלהם כולם קטרים. (פרטי הסיפור שונו).
זאת הסיבה שכאשר רוצים לדבר על חינוך, חייבים לדבר על סמכות. הורה ללא סמכות, הוא הורה שיכול לדבר אהבה, יכול לדבר ערכים, יכול לדבר יראת שמים, אבל הוא קטר ללא קרונות.
***
איננו חפצים בקניית הסמכות באמצעות הטלת פחד, איומים ועונשים. סמכות כזו היא מלאה בחסרונות מצד לצד, היא מייצרת פגיעה מתמשכת בילד, היא גורמת לו להיות אגרסיבי ולא קשוב לעצמו ולסביבה, היא מייצרת חיכוך ושנאה ומונעת ממנו את ההתפתחות הבריאה שלו. כל זה לצד אווירה רעילה לכל בני הבית ובניית חומות של ריחוק וניכור בין הילדים להורים.
עלינו לחשוב על סמכות הורית כעל מנהיגות הורית, הסיבה שהילדים שלנו יצעדו בדרך שלנו, היא כיון שאנחנו המנהיגים שלהם.
למה שהילדים שלנו ירצו שאנחנו נהיה המנהיגים שלהם? הסיבה הפשוטה היא, כיון שאנחנו המנהיגים הטבעיים שה’ נתן להם. מאז שהם נולדו, הם זכו, שהאנשים שהקב’’ה האמין שידעו לאהוב אותם, לדאוג להם, לגדל אותם בצורה הטובה ביותר, הם ההורים שלהם. אסור לנו לקלקל את האמון הטבעי שלהם בנו.
הורה מנהיג, הוא הורה שהולך בביטחון ומשדר עוצמה והילדים שלו צועדים בעקבותיו. הורה שמתהלך בבית על ‘תבנית ביצים’ מלא רגשות אשם, ילדיו יחוו את החולשה שלו. כאשר אבא או אמא חלשים, הילדים ירגישו זאת וזה יערער ויטלטל את היציבות שלהם.
ללמידה על חינוך ולעבודה פנימית אין גבול, וחשוב ללמוד ולהשתפר. אך עלינו לראות שבתוך תהליך הלמידה שלנו, אנו נשארים מלאי בטחון הורי, משדרים רוגע ושיש על מי לסמוך. עלינו להיות מסוגלים להכיל ולהכניס את ה’פשלות’ שלנו לפרופורציה המתאימה, תוך שאנחנו לא מפסיקים לרגע, להיות ההורה הבטוח, האחראי והמבוגר.
גם לטעויות שלנו יש תפקיד. הורות חפה מטעויות, בונה ילדים שלא מסוגלים להתמודד עם חוסר השלימות, חוסר הצדק, הקשיים והתקלות שהילד יפגוש בהמשך חייו.
בדור הקודם חי פסיכולוג אנגלי בשם דונלד ויניקוט, הוא התפרסם בזכות התיאוריה שלו שעסקה בהשפעה של קשרי אמא-תינוק על בניית האישיות של התינוק. לטענתו, ’אמא שאינה טובה דיה’, כלומר אמא שלאורך זמן, לא דואגת לספק כראוי את צורכי התינוק שלה, היא פוגעת בהתפתחות הרגשית של התינוק. לעומת זאת, ‘אמא טובה דיה’ ששמה לב לצורכי התינוק ומספקת אותם כפי הצורך, גם אם איננה ‘אמא מושלמת’, היא מגדלת תינוק בטוח ומסתגל.
לשיטתו של ויניקוט, לטעויות בהבנת התינוק ולעיכוב בזמינות של האם, יש תפקיד. בפער בין הציפיה של התינוק לבין המענה הלא מדויק או לא מיידי, מרתחשת התפתחות קוגנטיבית ורגשית. זה המקום שבו מתחילה לנבוט היכולת של הילד לשים לב לקושי ואתגר, לחפש מענה בדרך נוספת ולנסות להגיב ולהשפיע. כאשר התינוק חווה את הטעות או העיכוב בסביבה בטוחה; הטעויות של האם, תורמות לבניית אישיות חזקה ומסוגלת.
לכן, גם אם אתם לא מושלמים ואשמה הורית תוקפת אתכם לעיתים קרובות, שימו לב שאתם מסתובבים כמו הורים ‘ווינרים’. הרגישו בנוח, כדי שהילדים שלכם יהיו מחוברים לקטר בבטחה. תחייכו, תחבקו, תרקדו, תחמיאו ותתפעלו מהילדים שלכם. הם באמת רואים בכם המנהיגים שלהם, תנו להם.
רוב נחת!
מנחם וולף – יועץ משפחתי, הדרכת הורים ויעוץ זוגי. 058-5585770