לדחות את הדחיינות • משיח בשיח

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין ׳בית משיח׳ 

ד"י לדחיינות!

י״ד חשוון – תאריך שלא יכול לחלוף סתם כך. תאריך שמזכיר לכל חסיד שנמצאים עדיין בגלות, והמציאות חייבת ומוכרחת להשתנות לגאולה שלימה. כשמדובר על היום האחרון לעת עתה בו יצא הרבי אל החסידים – כלל החסידים שווים בהרגשה אחת וברצון אחד: ההתגלות של הרבי מלך המשיח נאו ממש!

לפני שנתמקד בהכרח העשייה למען הסרת המסך המתמשך הזה – בו לא רואים את הרבי מיום זה כבר 31 שנה – נעורר את ליבנו ביחס המתאים ליום זה מיומנו המעורר של הרב אלי וולף: 

״יום שישי, י״ד מרחשון תשנ״ד. השעה 17:39. עוד רגע קט השבת פורסת כנפיה, ואנחנו עומדים מייחלים, מצפים, מביטים כלפי מעלה – האם נזכה היום?

ב-17:40 זכינו! הוילון הוסט, והנה אנו רואים שוב את הרבי. מביטים ומביטים…אוי ג-אט אין הימעל, שלא ייגמר הרגע הזה. אנחנו עומדים ושרים, עומדים וזועקים, עומדים ומתפללים, מתפללים מכל הלב, מתחננים אל הקב"ה, אוי רבש"ע: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!

חמש דקות תמימות ישב הרבי על המרפסת, עודד את השירה, חמש דקות שזכינו לראות את הרבי – ואז פנה הרבי לשמאלו, כאות לסגירת הוילון. והוילון נסגר…נסגר הוילון, אוי אלוקים. הוילון נסגר, ולא ראינו עוד את הרבי. הוילון נסגר על המרפסת, והוילון נסגר עלינו. חשך עולמינו. הוילון נסגר, ומאז – ועד היום, לא ראינו שוב את זיו פניו…

מאז אותו רגע, מאז שנסגר מולנו הוילון, מאז אותו י"ד חשון תשנ"ד, מאז השעה 17:45 – לא ראינו עוד את הרבי… אוי רבי! מתי, מתי נחזה שוב בזיו פניך, מלך ביופיו תחזינה עינינו? ריבונו של עולם – מתי יקרע המסך הזה?!״. 

מזעזוע לפעולה 

התאריכים הללו הקשורים למצב ההעלם והסתר על אבינו מלכנו, מעוררים בנו תדיר דחף חזק המתורגם להחלטות טובות לעשייה בלתי-נלאית למען ההתגלות המושלמת של הרבי בגאולה. אך אחת הבעיות הנפוצות שכל אחד מאיתנו יכול להעיד עליה – היא תופעת ה׳דחיינות׳. 

מזדעזעים, מחליטים, ו.. דוחים. פעמים רבות שרגש ליבנו הוביל אותנו למסקנות חיוביות של פעולות אישיות וכלליות בעניני גאולה ומשיח במטרה לפעול את הגאולה, הן בפרויקטים לימודיים בתורת הגאולה והן בהפצת הבשורה והנבואה, אך תופעת הדחיינות ניצחה את הגשמת ההחלטה לקול צלילי האמרה הידועה ״לעולם אל תדחה למחר מה שאתה יכול לעשות מחרתיים״…

אך דווקא בסמיכות לי״ד חשוון כאשר הכמיהה בשיאה, אנו מקבלים בשבת הקרובה תזכורת לבעיית הדחיינות מפתגם ׳היום יום׳ של ט״ו חשוון: ״הנשמה ממתינה למעלה לזמן בו תזכה לרדת לתוך הגוף. כי הנשמה חשה כמה מסוגלת לפעול בהיותה כאן למטה. היא מסוגלת להגיע ל״להתענג על הוי׳״. אם כן, למתי דוחים זאת?״. 

אם ניתן לעשות משהו כעת – לא דוחים זאת. עושים אותו כאן ועכשיו! ואם הדברים נכונים ביחס הכללי בחיי אנוש ובפרט בעניני יהדות, הנושא מקבל משנה תוקף כאשר מדובר ביחס להבאת הגאולה האמיתית והשלימה שאינה מקבלת דחייה לאחר שכבר הגיע זמנה. 

בתחילתו של הפארבריינגען לרגל חג הגאולה י״ב תמוז תשח״י, דיבר הרבי מלך המשיח אודות הכרח ניצול הזמן ברגעי הגלות האחרונים על פי פתגמו של הרבי הריי״צ (סה״ש תש״ב, נעתק בהיום יום ג׳ מנחם אב) ״שצריכים לייקר כל רגע בזמן הגלות״ כיוון שבכל רגע יכולה לבוא הגאולה. גם שם, לא פסח הרבי מלדבר על בעיית הדחיינות המקננת בלבבות כולם: 

״כן הוא גם בעבודתו של כל אחד ואחד – שאין זמן לומר "לכשאפנה אשנה", ו"לכשאפנה" אעשה את העניין שהוטל עלי, שהרי יתכן שאלו הם הרגעים האחרונים של זמן הגלות, ולאחרי זה יבואו ה"שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" – "לילה כיום יאיר", בשלימות הגאולה על ידי משיח צדקנו״.

במכתבים רבים לאנשים שונים ב׳אגרות קודש׳ ניתן להבחין ביחסו הברור של הרבי אודות תופעת הדחיינות, כאשר הרבי שוב ושוב לא נותן לה לגיטימציה – בפרט כאשר מדובר אודות הבאת הגאולה, וכפי שעולה מהמכתב המיוחד הבא (אגרות קודש חלק ד, אגרת א׳קנז):  

״שמחתי לקרוא החלטתו להתעסק בהפצת אור החסידות וכו'. ורק חבל על שדוחה זה לאחר זמן – בה בשעה ש"הנה זה עומד אחר כתלינו" ורק הפצת המעיינות מעכבת, והיש לשער הצער של רגע אחד בגלות, או רגע אחד נוסף בזמן הגאולה, ותענוגו בו״. 

ובדומה לכך כתב הרבי למוהר״י אלטיין ע״ה (אגרות קודש חלק ג׳, אגרת תמב): 

״מתי יתחילו סוף סוף לעשות חלקם בהפצת מעיינות הבעש"ט חוצה, הרי המשיח מחכה לפעולות כל אחד מאתנו . . ולמתי דוחים עבודה זו והרי ביני לביני כל עם ישראל נמצא בגלות החשוך כפול ומכופל ואין לך יום שאין קללתו מרובה כו', ובפרט כשהתחילו לאמר לחשך אור ולעבדות גאולה״.

געגוע ודחיינות בחדא מחתא? 

ואם בכל זאת, רגש הנחיצות והדחיפות לא בוער בתוכנו דיו, ותחושת הדחיינות גוברת מיום ליום, הרי מה שנותר לנו הוא רק להתבונן מעט במכתב קצר ונדיר של הרבי הממסמס את כל רגשות הדחיינות ומעלה על נס את חובת הנחיצות והעשייה למען ההתראות עם הרבי בגאולה (אגרות קודש חלק ד, אגרת תתסד): 

״נא ונא להשתדל הוא וכל חברותו תי׳, בכיבוש של ה״חוצה״, ואם חסר לפי שעה המצב רוח על זה, יתבוננו שזה מעכב את הגאולה, תחיית המתים וההתראות עם הרבי מו״ח ועם הרבי אביו וכו׳ וכו׳ – האמנם אין אתם מתגעגעים? והיש השתדלות שתקשה בעיניהם ובלבד שיגיעו לזה? ואלו הם הרי דברים כפשוטם, לא על דרך הצחות״. 

במכתב ייחודי זה, הרבי לא מתעלם מהבעייה, הרבי מניח אותה על השולחן – ״אם חסר לפי שעה המצב רוח על זה״, אך לצידה מניח הרבי מנוע אדיר עם כוחות אינסופיים שאף מצב במעגל החיים ואף רוח בעולם לא תוכל לסחוף אותו – ״האמנם אין אתם מתגעגעים?״… כי געגוע אמיתי ודחיינות סדירה לא עולים בקנה אחד. 

י״ד חשוון תשנ״ד – י״ד חשוון תשפ״ה: ״האמנם אין אתם מתגעגעים?״…