"אתה עוד תתגעגע" • מכתב מלב של תמים

א' התמימים

רק רצון אחד, מענדלה, אחי ורעי.

אני כותב אליך את המכתב הזה ורגשותי סוערים. באמת יש בי כל כך הרבה רצון לפרוק, אך לא אציע את מרכולתי כאחרון הרוכלים. אעלה אותם על הכתב למען אוכל להביעם כיאות ובסדר מסודר.

בימים אלו, כאשר ה"קבוצה" החדשה כבר הגיעו, וסווען סווענטי גועש בסבך ההמולה הגדולה, בליל אדיר של קולות חדשים ממלא את החלל, תלמידי ה"קבוצה" הטריים נראים מרוגשים מאוד. הן לא דבר של מה בכך הוא, שנה תמימה עם הרבי, לראות ולהיראות, לספוג ולהיכלל, הן לזאת כל אחד פילל מיום ינקותו.

אנחנו, הקבוצה המסיימת, כמובן שהארנו להם פנים בברכת ברוכים הבאים מלבבת, ועזרנו להם ככל יכולתנו בהתאקלמות הראשונית. מי במזרונו ומי במצעו.

אישית, חייב אני להודות כי אני חש משהו שצובט לי את הלב בחוזקה, הרגשה מוכרת, משהו דומה הרגשתי כבר בסיום תשרי בשנים עברו, מין תחושה חזקה שיכלת לנצל הרבה יותר. קשה לדעת אם אפשר למנוע מתי שהוא את אותה הרגשה.

אני זוכר שכל שנה עם העלייה להסעה לשדה התעופה בסיום תשרי, אתה מעיף רגע מבט אחרון לחזית סעוון סעוונטי האייקונית, ומפיך נשמעת אנחה כבדה, "אייי, יכלתי לנצל יותר".

בלי להיכנס כעת האם אפשרי בכלל למנוע את ההרגשת הפספוס המפלילה הזו, והאם היא בכלל מוצדקת (?), מה שבטוח שכרגע היא מופיעה מולי חזקה שבעת מונים, ומול ההתרגשות של החדשים אתה תופס את ראשך בחוזקה ובמילה אחת מרחפת בו ללא הפסקה "חבל".

לא יודע אם תבין, זאת ההרגשה שלי.

ואז בחור בא ושואל אתך בנימוס: "נו בערל'ה, איך אתה מסכם את קבוצה?", ואתה נאלם דום. מה תגיד? איך תבטא שנה סוערת ורועשת כל כך במילים ספורות?

רק שלוש מילים משתרבבות לך מבלי משים, לפני שאתה מספיק לשים ברקס: "אתה עוד תתגעגע"
-"מה?"
"כן", אני עונה, "אתה עוד תתגעגע היטב".

ואז נפתח לו הסדק והמילים עפות ומתגלגלות להם בשצף קצף: "אתה תתגעגע לאותם הרגעים הקטנים שלא הקדשת להם חשיבות, לשיחות הקטנות, לתמימות שנסדקת ולעולם לא תשוב, לאידאל הבוער, להרגשה העמוקה, לשיחה המתוקה שלמדת בחטף, לסקרנות הילדותית בה כל כוועץ' מעניין, לחקרנות הנעורים, לרשב"א שבו חשקת לעיין, לחוויה הראשונית שבנימי נשמתך היא תחדור, לשובבות הישנה שאותה עוד תקבור, לעייפות בחסידות בוקר ביום סגגרירי, לפלפול הגועש, להרגש החסידי.

אתה תגעגע, לעוד רגע מביך של תוספות מסובך שלא הבנת, להתלהבות מתפילה פשוטה בשבת, לניגון העמוק שאותו כלל לא הכרת".

"כל אלה אינם חשובים בעינך כי אתה עדיין נמצא עמוק בפנים, ברגע שתצא ותסתכל מבחוץ, געגוע יצוף בראשך כקול פעמונים"

אולי קצת נסחפתי, תגיד שאני מגזים, תאמר שאני יורד לקטנות, אך אם תביט בזה במבט מפוקח תבין כמה בך זה יכול לשנות.