המלך בשדה • הרב גרשון אבצן

הרב גרשון אבצן, ראש ישיבת 'תומכי תמימים' סינסינטי, אוהיו

אין חסיד חב"ד שלא יודע לשנן את העובדה ש"אני לדודי ודודי לי" הוא ראשי התיבות של אלול, וכי זה הזמן בו המלך נמצא בשדה.

כשהייתי בחור–שליח בישיבה בטורונטו, הלכתי פעם לחנות מכולת מקומית עם ידידי הרב שמואל שמואלי (כיום רב ושליח בלונג איילנד). זה היה בעיצומו של חודש אלול.

במהלך הקניות, עצר אותנו אדם שלא חבש כיפה ושאל אותנו אם אנחנו בחורי חב"ד. כשהשבנו בחיוב, שאל אותנו באיזה חודש עברי אנחנו נמצאים. "אלול", אמרנו. והוא המשיך אחרינו באופן אינסטינקטיבי ובהגייה חב"דית מובהקת "אני לדודי ודודי לי – ראשי תיבות אלול". מסתבר שלפני שנים הוא היה תלמיד בישיבת חב"ד מסוימת, ואף זכה לקבל מכתבים אישיים רבים מהרבי מה"מ. למרות שבאותה נקודה בה פגשנו אותו הוא לא היה נראה כשומר תורה ומצוות, זה עדיין היה טבוע בנפשו.

אם נבקש מהאדם הממוצע להסביר את משל "המלך בשדה", הוא יאמר לך שזה רעיון אודות ניצול ההזדמנות לבקש מהמלך את כל הצרכים האישיים שלך. כשהמלך בארמון, לאנשים רגילים אין גישה למלך, אך כשהמלך בשדה, כולם יכולים לבקש את צרכיהם מעם המלך, והוא מקבל את כולם בחיוך ובחמימות.

למרות שכל זה נכון, לא זו הייתה כוונתו של אדמו"ר הזקן במשל הזה. הנקודה העיקרית של המשל היא להסביר לנו מדוע כל יום באלול אינו חג. ההגדרה האמיתית של יום חג הוא זמן בו יש התגלות מיוחדת של אלוקות בעולם. אם כן, כיוון שבמהלך חודש אלול יש בעולם התגלות של י"ג מידות הרחמים, הרי שימים אלו היו צריכים להיות ימי–חג. בנוסף, אם יש כזו התגלות אלוקית בחודש אלול, כיצד אנו מגדירים את אלול כ"אני לדודי" – הרומז לכך שהעבודה מתחילה מאיתנו?

כדי לענות על שאלות אלו, מציג אדמו"ר הזקן את המשל של "המלך בשדה". כשהמלך נוסע דרך השדה, יש שני מרכיבים המתרחשים בו זמנית: 1) זהו המלך עצמו וכולם יכולים לגשת אליו. האדם החכם שמתקרב למלך כשהוא בשדה, יכול לנסוע עם המלך גם כאשר הוא ממשיך לארמון, שם רק מספר מצומצם של אנשים יכולים לגשת אליו. 2) המלך לבוש כאדם פשוט, ולא נוסע עם הפמליה המלאה שלו. ההדר המלכותי מורגש הרבה פחות, ומשום כך אין שום דבר שמניע את האדם הממוצע לקבל את פני המלך.

מדי פעם חשבתי לעצמי: הרי יש כל כך הרבה משלים בחסידות, מדוע דווקא המשל הספציפי הזה הפך להיות "פס הקול" של חודש אלול, המושרש במהות של כל חסיד?

לימים הבנתי כי אדמו"ר הזקן – וכל הרביים הקדושים שלנו – הכינו אותנו לתקופה בה אנו נמצאים כעת.

למעלה מארבעים שנה זכינו לראות את המלך שלנו – הרבי – בארמונו. הרבי השרה אווירה מרוממת על כל אלה שבאו לפגוש אותו. אנשים הבינו את גודל הזכות שלהם להיות מחוברים למלך. אנחנו גם יודעים שבכל רגע עומדת להיות התגלות של הרבי כמלך המשיח, ושוב הוא יתגלה בארמונו. השאלה האמיתית היא: איפה המלך עכשיו? מדוע אי אפשר לראות ולשמוע אותו באופן גלוי?

התשובה היא – במילותיו של אדמו"ר הזקן – "שלפני שהוא הולך לעיר הבירה שלו, העם יכול לצאת ולקבל את פניו בשדה". אנחנו נמצאים בזמן ייחודי – ממש לפני ההתגלות – בו מצד אחד יש לנו גישה ישירה למלך עצמו (חישבו על סיפורי הניסים הרבים ותשובות אינספור שאנשים מקבלים מהרבי דרך האגרות קודש) ועדיין – באותו זמן ממש – אפשר לשכוח שהמלך נמצא כאן בכלל, ולהחמיץ את ההזדמנות לצאת "לקבל פני המלך".

כאשר אנו מספרים לילדינו, תלמידינו או חברי הקהילה שלנו את המשל של "המלך בשדה" במהלך חודש אלול, עלינו גם לתרגם את הלקח של המשל לחיינו אלה. בדיוק כמו שאסור לנו להיות מוסחים מה"פשטות" של המלך בעודו בשדה – ולנצל את הרגע ולצאת לקבל את פניו ולהתחבר אליו – כך גם בחיינו. הרבי לא עזב אותנו חס ושלום, אלא הוא מכין אותנו להיכנס לארמון הבירה יחד עמו בהתגלות המלך המשיח. הרבי נסתר מאיתנו אך באמת הוא איתנו בשדה בדרך לארמון; עלינו להיות חכמים ולא להחמיץ את ההזדמנות לעשות את השליחות האחרונה של "קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש!"

אנא הרגישו חופשי לשתף את מחשבותיכם על הנ"ל איתי על ידי שליחת אימייל אישי: rabbiavtzon@gmail.com