מנפילות לתקווה: סיפורו של יוסף והדרך להתמודדות עם חרדות

הרב דרור שווץ, מטפל מומחה לחרדות ו-ocd

לפני מספר חודשים, פגשתי בקליניקה שלי את יוסף (שם בדוי), בחור בן 30 עם סיפור חיים שבאמת נוגע ללב, מאותם סיפורים מעוררי השראה על אנשים שעברו דבר או שניים בחיים ועדיין נשארו אנשים אופטימיים.

יוסף הגיע אליי כשהוא סובל מחרדה כללית ברמה גבוהה, היינו, שבכל צעד ושעל שהוא עושה בחייו הוא ישר מדמיין את הסיטואציה הגרועה ביותר ומתחיל לחוות אותה כאילו היא מתרחשת ממש עכשיו.

החרדה של יוסף לא נוצרה ביום בהיר אחד, היא תוצר לוואי של כמה וכמה אירועים טראומתיים שהוא חווה בחייו ועל גב אירועים אלו, הרקע הכלכלי הקשה שאיתו נאלץ להתמודד מגיל צעיר בעל כורחו. הסיפור של יוסף הוא לא רק סיפור של אתגרים ומהמורות בחיים אלא גם סיפור שנותן תקווה ומוטיבציה להמשיך הלאה למרות שהמצב קשה כי מחר תזרח שמש חדשה בשמיים ותביא איתה שינוי מרענן לטובה.

יוסף גדל במשפחה מרובת ילדים במצב סוציואקונומי ירוד, אם לא מספיק קשה היה גם ככה, כאשר היה בישיבה קטנה אביו פוטר מעבודתו ונכנס למרה שחורה ומאותו יום פשוט היה חסר חשק לקום מהמיטה או לעשות דבר כלשהו בבית. המציאות החדשה הובילה את המשפחה למשבר כלכלי קשה אף יותר, מה שגרם ליוסף חוסר יכולת להמשיך להתרכז בלימודיו בישיבה במחשבה מה יהיה על הבית ועל אחיו ואחיותיו הקטנים והחליט לעזוב את הישיבה ולסייע כספית בבית ככל שיוכל.

הוא התחיל לעבוד בשטיפת כלים בחלק האחורי של מסעדה ותוך כדי עבודה הצליח ללמוד אט-אט לבשל והפך לטבח. עם הזמן הוא אף הצליח להתפרנס יפה מהעבודה ובכסף שהרוויח הצליח לתת לאחיו הקטנים את האפשרות להתמיד בלימודם בישיבה ולהוריו להמשיך ולהתקיים. למרות ההצלחה בסיוע למשפחה, אצל יוסף מאותו יום שהחליט לעזוב את הישיבה התחוללו מאבקים פנימיים קשים בנפש, מעבר לשאלות של אמונה ובטחון בה' על איך הוא נתן לכל המציאות הזו להתרחש, הוא התחיל לראות שחורות, התחיל להאמין שלא משנה כמה טוב יש כרגע עוד מעט תגיע ה"מכה" והכל ייהרס, אי אפשר להיות אופטימי כי הרע בסוף תמיד יגיע. אלו הן רק חלק מהאמונות החדשות שהתקבעו בנפשו וכתוצאה מכך הוא התחיל לחוות חרדה. עם הזמן וכה שקוננו יותר במוחו המחשבות הפסימיות החרדה גדלה והתעצמה עד שכבר התחילה להוות הפרעה של ממש בחייו. רק כשהיה נכנס למטבח ומתרכז במלאכת הבישול הוא היה משתחרר מהחרדה ונהיה בן אדם אחר, חייכן, מצחיק, ממש חברמן.

כשהוא הגיע אליי ופרש לפניי את סיפור חייו ראיתי מול עיניי אדם צעיר בשנים אך זקן בנפש, אדם שמותש מהמאבקים הפנימיים שבנפשו, אך בד-בבד, ראיתי מולי אדם עם תעצומות נפש שאף-על-פי שהוא מדבר מאוד פסימי על החיים נקודת האור שבנפשו עדיין בוהקת ועמוק בפנים הוא עדיין מצפה ליום שבו הכל יתהפך לטובה.

את השינוי בחייו של יוסף התחלנו קודם כל בהבנה של מה שמתרחש אצלו בנפש, הסברתי לו בקצרה על המבנה הנפשי של האדם כפי שמוסבר בהרחבה בספר התניא, נתתי לו סקירה על הספירות השונות והסברתי לו על איך בעצם החרדה נוצרת בנפשנו באמצעות המשל הבא:

הנפש היא כמו בניין גורד שחקים, היא צריכה להתמודד עם רוחות שונות הדוחפות אותה ומוציאות אותה מאיזון במשך כל החיים, לכן עליה להיות גמישה, שעל אף הטלטלות של רוחות החיים היא לא תטה מדי לצד אחד ותישבר. במידה ומגיעה רוח חזקה במיוחד המצליחה לדחוף את הבניין לצד שמאל, נוצר לחץ בצד זה ובמידה והבניין ייטה עוד יותר, חלונות יתחילו להישבר והבניין להיסדק וכדי ליישר את הבניין עלינו למשוך אותו חזרה לצד ימין על מנת שיתאזן והלחץ ייפסק.

המשיכה של הבניין לצידו הימני איננה מלאכה פשוטה, היא דורשת עבודה הנדסית מורכבת ואין אדם אחד יכול לבצעה לבד בכוחות עצמו, חייבים לקבל סיוע על מנת להצליח. בפועל, המהנדס נותן הוראה לקשור כבלים חזקים בכמה וכמה קומות בבניין ולמשוך אותו חזרה, המקום הראשון שבו קושרים את הכבל למשיכה חזרה הוא בראש הצד הימני של הבניין המסומל בנפש על ידי ספירת ה'עונג'.

ה'עונג' היא הקומה בנפש בה אנו חווים שמחה אמיתית הבאה מעצם הקיום שלנו, ללא קשר לאילו כישרונות ויכולות יש לנו, אלא הכיף שיש לנו כתוצאה מזה שאנחנו בכלל קיימים. בשפה המקצועית זה נקרא – ערך עצמי בלתי מותנה.

לכן – הסברתי ליוסף – תחילת העבודה שלנו היא ליצור אצלך תחושה שכיף לך בחיים, לא בגלל מה שיש לך או אין לך, אלא שבאמת תחווה אושר מעצם העבודה שאתה בכלל קיים ואת זה נתחיל ליצור באמצעות כך שתתחבר לנשמה שלך, לחלק אלו-ה ממעלה שקיים בך, ל'אני' האמיתי שלך.

ליוסף קצת היה קשה לקבל את העניין, מה לו ולחסידות ואיך זה בכלל קשור לחרדות שלו שאל. בתורי השבתי לו שתורת החסידות מכילה את כל התשובות לכל השאלות שאדם יכול לשאול בקשר לעבודת ה' שלו, לעבודת המידות, ושחרדה היא אחת התופעות הנפוצות הקיימות שמפריעות לאדם בעבודת ה' בעולם ותורת החסידות נותנת את המענה להעלימה לחלוטין.

יוסף הסכים לשתף פעולה עם התיאורים בשפת החסידות (מה גם שזה עזר לו להבין ולהפנים יותר טוב את מהלך הטיפול כולו) והמשכתי:

על מנת שתוכל להתחיל לחוות ערך עצמי בלתי מותנה עלייך קודם כל להפנים שהקב"ה החליט שהעולם לא יכול להסתדר בלעדייך! לכן הוא הטיל עלייך שליחות ייחודית בעולם שרק אתה יכול לבצעה ולהכין את העולם לגאולה! וכדי שתמצא את השליחות שלך ותהיה מוכן לבצע אותה הוא החליט לתת לך סט של כישורים ייחודיים ולהעביר אותך מסלול חיים ספציפי בתור טירונות כדי להגיע ולקבל את סיכת הלוחם אחרי המסלול המתיש. יוסף שבצבא שירת בתור טבח שיתף שהמילים הללו גרמו לו להרגיש פתאום כמו לוחם בסיירת ואז פלט בחצי חיוך: "אם הלוחמים בסיירת היו עוברים את מה שאני עברתי בחיים הם לא היו מסיימים מסלול".

לקראת סוף המפגש הראשון פניתי מהפן הקוגניטיבי והחלטתי לתת ליוסף תרגיל התנהגותי ליישום עד המפגש הבא שלנו:

תרגיל הנשימה

יוסף, פניתי. בפעם הבאה שאתה מרגיש חרדה אני רוצה שתבצע תרגיל מסוים, אני רוצה שתעצום את העיניים, תשאף עמוק במשך 3 שניות, תחזיק את האוויר בפנים במשך 4 שניות ואז תינשף אותו החוצה במשך 7 שניות ותחזור על התרגיל במשך 4 פעמים לפחות עד שאתה מרגיש שהחרדה יורדת. יוסף כחכך בגרון במעין זלזול בלתי נשלט בכך שהתרגיל הפשוט הזה יכול באמת לשכך את החרדה שלו, אך ביקשתי ממנו שייתן בי אמון ושיתחייב בפניי שיבצע אותו בכל פעם שהוא חווה חרדה, אפילו הקטנה ביותר עד שבוע הבא שניפגש בשנית. לשמחתי הרבה הוא הסכים וכך הסתיימה הפגישה. ניכר היה לאחר שלחצנו ידיים שהוא נינוח כעת משנכנס ואני בליבי קיוויתי שיקיים את הבטחתו.

מה נגמר?!

מה היה במפגש הבא אתם שואלים?

ההמשך בשבוע הבא בעז"ה…