בְּלַבַּת אֵשׁ קריאת הגאולה!

הרב מני ששון, מגזין בית משיח

'קריאה אחרונה'

ידוע המעשה אודות חסידי כ״ק אדמו״ר האמצעי שישבו ודנו קודם חג השבועות מה צריך לבקש מהקב"ה בליל חג השבועות, וניגשו לשאול את פי הרבי. "הם חשבו שהוא יענה פנימיות התורה, הבנה והשגה, אך הוא ענה: "הייתי מתברך שיהיה לי לבת האש של מתן תורה"" (ספר השיחות תש"ה).

כשעומדים סמוך ונראה להר סיני, ימים ספורים קודם מתן תורה בשנה זו, כל אחד שואל את עצמו היכן ניתן לרכוש את "לבת האש" הזו של מתן תורה; ותוך כדי החיפוש בכרמי השיחות והמאמרים הארוכים מארץ מידה, נדמה שמכתבו של הרבי מלך המשיח מערב חג השבועות הראשון בדור השביעי יוכל להציג בפנינו את מבוקשנו.

כהדקמה למכתבו המיוחד של הרבי בו ניכר כי לבת האש המבוקשת כעת היא לשמוע את קול קריאת הגאולה של נשיא דורנו, שומה עלינו להתבונן ב'מקורות' המעיין שממנו דלה רבינו משיחנו את תוכן המכתב, משיחת קודשו האחרונה של הרבי הריי"צ מחג השבועות ה'תש"ט – בה אמר בעת הסעודה את המילים המיוחדות הללו:

"על מה מחכים. מעכבים הרי את הגאולה. הרי כבר ערב שבת אחרי חצות. 

כל יהודי בערב שבת אחרי חצות מתכונן לשבת. מנהג ישראל תורה היא. כל יהודי בערב שבת אחרי חצות הולך למקווה, מתרחץ, ומתכונן לשבת . . הוא גוזז ציפורניים . . וכך כל מה שהוא עושה זה הכנה לשבת, וכל אחד מתכונן לפי ערכו".  

כשנה לאחר מכן, הכניס הרבי מלך המשיח תוכן זה בהקדמתו לקונטרס חג השבועות לשנת תש"י, וקשר זאת בצורה מובהקת לכללות תוכן חג מתן תורתנו – בו עלינו לקבל את התורה מחדש:

"והנה בכל יום ויום מקבלים אנו את התורה, ובכל יום ויום אנו מברכים נותן התורה, שנותנה לנו בכל יום, וביתר שאת הוא בחג השבועות, זמן מתן תורתנו דכללות השנה.

ובחג זה ובימים שלפניו ושלאחריו עלינו להתבונן ביותר בדברי הרב . . ולהיות נשמע תמיד באזנינו מוחנו ולבנו קול קריאתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ היוצא מקרב נפשו פנימה: על מה מחכים, הרי מעכבים את הגאולה, כבר ערב שבת לאחר חצות!".

להתבונן. להתפעל. להתעורר

כאשר מקיימים את הוראת קודשו "להתבונן ביותר בדברי הרב" שבמכתב זה, רואים כי הרבי מלך המשיח הוסיף שמן למדורת שיחת קודשו של הרבי הריי"צ, ודייק עבורנו את הדרישה המתבקשת מכל חסיד:

א. לא ניתן להסתפק בלימוד דברי הרב כי אם "להתבונן ביותר בדברי הרב".

ב. קול קריאת הגאולה אינו יכול להישמע לפרקים, אלא  "להיות נשמע תמיד באוזנינו" (כהוספת כתב יד קודשו בין מילות המכתב – כנראה בתצלום).

ג. קול קריאת הגאולה צריך לאפוף את כל מציאות חיינו, לא רק "באזנינו" כי אם ב"מוחנו ובליבנו".

ד. לדעת ולהפנים אשר קול קריאת הגאולה של הרבי הוא – "היוצא מקרב נפשו פנימה"…

ה. כנראה בתצלום, בתחילה כתב הרבי שקריאה זו "מזעזעת עמקי נפש", ומחק מילים אלו לאחר מכן (וכפי שהסבירו חסידים שאכן קריאה זו מזעזעת את עמקי נפשו של הרבי, אך הרבי לא רצה 'לכפות' את הרגשתו על החסידים. וללא ספק מילים אלו מעניקות לכולנו נדבך נוסף פנימי ועמוק ביחס לקריאת הגאולה).

*

המכתב המיוחד הזה מעורר את כולנו לפעולה, ולכל הפחות לתזוזה; הרי "על מה מחכים?", איך אפשרי בכלל לחכות בשאננות נפש מחפירה מול קול הקריאה המנסר את חלל העולם בזמן מיוחד זה בו עומדים "ערב שבת אחר חצות היום"?!

כיצד יכולים אנו לנוח על זרי הדפנה ולשקוט על שמרינו כאשר עומדים בזמן כה עילאי לקראת הגאולה? ואם מילים 'מזעזעות' אלו נאמרו בזמן הרבי הריי"צ, בטח ובטח שהם צריכות להישמע ולחדור לחיינו כעת – לאחר בשורת הגאולה של נביא דורנו שנמצאים 'על סף הגאולה' ו'הנה זה משיח בא' כאשר העולם כולו מוכן ומושלם לביאת משיח צדקנו!

זה הזמן, לקראת מתן תורה, לעורר את 'לבת האש' של קריאת הגאולה, ו"להתבונן בדברי הרב" העוסקים בנבואת הגאולה של דורנו ובפרט בספר בשורת הגאולה המרכז שיחות אלו, ובכך לערוך חשבון נפש אישי כיצד קריאה זו תישמע "תמיד" בכל מציאותנו "באוזנינו מוחנו ובליבנו", אשר תניע אותנו לעשות כל שביכולתנו להביא משיח נאו בפועל ממש!