את הסיפור הזה אתם בטח כבר מכירים.
נדדה שנתו של אחשורוש, המן בא לומר למלך לתלות את מרדכי ואז אחשורוש שואל אותו "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו".
והתשובה?
"יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, וסוס אשר רכב עליו המלך, ואשר ניתן כתר מלכות בראשו.. והרכיבוהו ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
אחשורוש מורה להמן להוביל את מרדכי, כמתנה על כך שהציל אותו מבגתן ותרש,
ומשם זה התגלגל עד לתליית המן והמשך המגילה.
חשבתם על זה רגע?
אולי ניתן למי שהמלך חפץ ביקרו בית יפה, סכום כסף מכובד או 'ג'וב טוב'?
מה יעזור לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, שעושים לו מופע חד פעמי ברחובות העיר?
מסתבר אם כן, שלבישת לבושי המלך – ולו פעם אחת, שווה הרבה יותר מבתים כסף וזהב.
*
אנחנו חוגגים היום עם אורח לא קבוע "פורים קטן", ובעוד חודש נחגוג את הפורים הגדול.
ואם תשאלו "מה המיוחד בפורים קטן", הרי יש בזה כמה מעלות והאחת מהן – שאפשר לחשוב טיפה על המגילה ומשמעותה,
והמסר לחיי היום יום שלנו – בלי לרוץ בין משלוח מנות למתנות לאביונים.
*
בפרשת השבוע שלנו 'תצוה' מצווה התורה להכין לכהנים לבוש מיוחד, ארבעה בגדים לכהן הרגיל "כהן הדיוט" וארבעה נוספים לכהן הגדול – והם יהיו "לכבוד ולתפארת".
התלמוד במסכת סנהדרין מביא כלל "בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם".
ובשפה עכשוית "בלי בגדים אין לכם מה לעשות במקדש".
אבל למה? אם כהן זה אחד שהוא בן בנו של אהרן הכהן, מה כל כך משנה מה הוא ילבש ואיך?
אלא שהבגדים יש להם הרבה משמעות, ולא רק כלפי חוץ – איך שהם נראים אלא גם כלפי פנים.
זו גם הסיבה שבשבת לובשים בגדי שבת, זה כבר מופיע בגמרא והמקור של זה קדום עוד יותר – כי הבגדים משפיעים עלינו.
בגדי הכהנים עצמם מביאים רוממות לכהנים, וכדי לשמש ככהן בבית המקדש חייבים ללבוש אותם.
ואנחנו? נכבד את עצמנו בלבושים מכבדים ומכובדים, הן לשבת והן ליום חול.
נתחפש ונחפש את ילדינו לתחפושת עם משמעות, אפילו אם זה רק פעם אחת בשנה (מעניין, שהרבי ביקש כמה פעמים שילדים לא יתחפשו ל'המן' – אפילו לא בתחפושת!)
ונתכונן לראות את הכהנים בקרוב ממש עם בגדי הכהונה – בבית המקדש השלישי ואת הרבי מלך המשיח שיבוא ויגאלנו בקרוב ממש.