לא לערוק מהמערכה! • הרב חיים הלל שפרינגר

הרב חיים הלל שפרינגר, משגיח בישיבת חח"ל צפת

הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי היה ראש ומנהל ישיבת 'עץ חיים', אבי ה'לוח לארץ ישראל' ומחברם של ספרים הלכתיים רבים. הוא התגורר בירושלים בשכנות לגאון הרב חיים נאה אשר ערך גם הוא לוחות זמנים ושיעורים, ובאותו זמן התעורר ויכוח הלכתי בין שני הגאונים, לגבי זמני היום בירושלים.

הרב טיקוצ'ינסקי ניסה להוכיח לרב נאה כשיטתו, מכך שהוא עצמו עמד במרפסת ביתו בשעת בוקר מוקדמת, וזמן הזריחה במציאות היה בדיוק כפי הפסק שלו. הרב נאה לא התרשם, ולתמיהת הרב טיקוצ'ינסקי השיב, שלא פוסקים הלכה מהמציאות, אלא מתוך ספרי ההלכה.

מסיפור זה ניתן ללמוד, עד כמה גדול כוחה ותוקפה של ההלכה. כאשר משהו כתוב בתורה – זה קובע ויוצר את המציאות האמיתית, גם אם לא נראה לנו, מכיוון שהתורה היא הקובעת את המציאות בעולם. בהקשר זה, הרבי מלך המשיח הזכיר פעמים רבות את דברי הירושלמי, שכאשר בית הדין מעברים את השנה – הרי ילדה שבשנה רגילה הייתה אמורה לחגוג כבר את גיל שלוש, חוזרת להיות קטנה מגיל שלוש, עם כל המשמעויות הגופניות המובאות בגמרא שם.

גם לחייל בעורף יש תפקיד

כלפי מה הדברים אמורים? עם ישראל כעת נמצא במצב לא פשוט. במערכה מורכבת ביותר (מעל ל–90 יום), וכל אחד ואחד בוודאי חושב כיצד הוא יכול לפעול ולעשות בכדי שעם ישראל אכן "ביחד ינצח"?

גם אנחנו, כהנהלת הישיבה ותלמידי הישיבה, שואלים את עצמנו: מה אנחנו יכולים לעשות למען הניצחון, והרי איננו משרתים במילואים וכיוצא בזה?

התשובה לכך נמצאת בשיחתו של הרבי, בהתוועדות ו' תשרי תשכ"ח. באותה התוועדות דיבר הרבי מלך המשיח באריכות על חשיבות לימוד התורה בעת מלחמה, והסביר זאת ב'אותיות' שגם הנפש הבהמית מסוגלת להבין, ומפני חביבות הדברים ומתיקותם, נביא בזה הנקודות העיקריות (בעיבוד קל):

לנצחון המלחמה, הסביר הרבי, יש צורך בשני סוגים של חיילים – אלו שבחזית, ואלו שבעורף. "כפי שהי' בזמן דוד – ענינו של דוד שעסק בתורה, תפילות ואמירת תהלים, וענינו של יואב בן צרוי' שהי' על הצבא, והיה צורך בשניהם, כדברי הגמרא 'אילמלא דוד – לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב – לא עסק דוד בתורה'. ומסביר הרבי בפשטות, שהצידוק למלחמה על ארץ ישראל מגיע מהתורה, שבה כתוב שארץ ישראל שייכת לנו. לאידך, לימוד התורה של דוד בלבד לא מספיק כי הקב"ה רוצה שהמלחמה תתנהל בדרך הטבע, ולכן צריכים את יואב.

ומדגיש הרבי, שכשם שביששכר וזבולון "הקדים זבולון ליששכר", לפי ש"תורתו של יששכר על ידי זבולון היתה" – כמו כן יש קדימה לאלו שנמצאים בצבא ויוצאים למלחמה, שמוסרים נפשם ומעמידים עצמם בסכנה; אך יחד עם זאת חשוב לדעת שכשם שיש צורך ביוצא צבא בישראל שעומד על הגבול, כמו כן יש צורך בעסק התורה של דוד, שהרי "אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה".

יש כאלה שמתקשים להבין כיצד ייתכן שתלמיד ישיבה היושב הרחק מחזית המלחמה, לוקח חלק בנצחון המלחמה.

הרבי עונה על כך במשל מהצבא עצמו: המפקד על הצבא – לא נמצא על הגבול, במקום של סכנה, אלא במקום מוגן אי–שם רחוק מן החזית, ושם יושב הוא בקור–רוח, במנוחה ובשלוה, ומכין את התכניות והתכסיסים הדרושים לעריכת המלחמה.

לכאורה, יכול מפקד הצבא לומר: היתכן שהוא שולח את בנו ואת חבירו לחזית להעמיד את עצמם בסכנה, ואילו הוא יושב בעורף ומכין תכניות למלחמה שיערוך מישהו אחר?! ובלשון הכתוב: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"?! ולכן, ינעל את "מטה המפקדה" וילך בעצמו ל'חזית'"…

מובן ופשוט, אמר הרבי, שהנהגה כזו, לא רק שלא תביא תועלת ונצחון, אלא אדרבה, תביא חורבן.

ולכן, כמו שבצבא, בכדי שהחייל שנמצא בחזית יוכל לנצח, צריך שהמפקד הראשי ישב במקום בטוח בו הוא יכין את תכניות הקרב לחייל שעורך את המלחמה – כך גם במובן רחב יותר, בנוגע לכללות העם כולו: כדי שהצבא, יחד עם המפקד שלו, יצליחו בעריכת התוכניות וניהול המלחמה בדרכי הטבע, מוכרח להיות העסק בתורה על ידי "דוד" – אלו שעורכים את כל התכניות הרוחניות כדי שיצליחו התכניות הגשמיות; ובמילא, באם הם עוזבים את עריכת התכניות הרוחניות, הם גורמים את היפך הנצחון והיפך מפלת האויב רח"ל.

"ולכן", הדגיש הרבי "כשם שמי שהעמידוהו בחזית ובורח מן החזית נחשב ל'עריק' – כך נחשב ל'עריק' מי שהושיבוהו בישיבה כדי ללמוד תורה יומם ולילה (כיון שבזכות העסק בתורה מנצח יואב בצבא), והוא סוגר את הגמרא ובורח מהישיבה (כדי להראות שגם הוא לוחם, וגם לו מגיעה מדליה וכו'); לא זו בלבד שאינו מסייע לנצחון, אלא אדרבה: הוא עורק ממקומו ופותח את החזית לפני האויב".

טנק מול גמרא ישנה

הרבי חידד והעיר שבפרט מסויים יש נסיון גדול הרבה יותר לזה שיושב ועוסק בתורה, היות ומי שנמצא בחזית – כולם טופחים על שכמו, נותנים לו ציוני כבוד, מדפיסים אודותיו בעיתונים, מעלים אותו בדרגה, וזוכה לכל הכבוד, הוא ובני–ביתו ובניו ובני–בניו, שהוא זה שהיה בחזית, ומבלי להתיירא ירה כו', וכבש עיר פלונית ומושב פלוני.

ולעומת זאת, מי שיושב בעורף ועוסק בתורה – הנה אלו שלא יודעים במה הוא מתעסק, מחרפים ומגדפים אותו: היתכן?! "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"?!

ולהסביר להם את החשיבות של לימוד התורה, ושזהו ה"עורף" וה"יסוד" שעליו בנוי הנצחון הגשמי – לא לכל אחד יש סבלנות לשמוע זאת, והעיקר – שאינו רוצה כלל להבין זאת! וממילא, בנוגע ל'אותות כבוד' – בודאי לא שייך לדבר, ולהדפיס אודותיו בעיתון בכותרת גדולה – הנה הלואי שלא יפרסמו אודותיו לגנאי, אבל לשבח, בוודאי לא שייך.

ואחר–כך, בבואו הביתה, אומרת לו אשתו: השכן הביא מהמלחמה טנק שלם, ואילו אתה הבאת עמך גמרא ישנה שנדפסה לפני מאה וחמישים שנה; וכי יכולים להשוות טנק לגמרא ישנה?!… ואין לו מה לענות לה!…

וממילא, שכרו של העוסק בתורה גדול יותר, היות וכשם שנחוצה המציאות של "יואב בן צרויה על הצבא", כך נחוצה המציאות של דוד שעוסק בתורה; ואדרבה: דוד היה המלך, ואילו יואב בן צרויה היה השר שלו, אלא שכיבוש הערים בפועל הי' ע"י יואב בן צרויה.

האמת היא – שכדי שפלוני החייל יוכל לעמוד בחזית, יש צורך לפני כן בכמה וכמה שיכינו את ה'עורף', והצורך העיקרי הוא – שיהיה מי שיבטיח שהחייל יהי' אדם חי, כי, גם אם יהיו תחת ידיו כל כלי–הנשק הטובים והמשובחים ביותר, הנה אם אינו אדם חי, רח"ל, זה לא יעזור… כיצד נעשה החייל 'אדם חי'? – כאשר יש בעורף יהודי שלומד תורה, שהיא 'חיינו ואורך ימינו', והיא 'מגנא ומצלא' על לומד התורה, ועל כלל ישראל.

אם כן יוצא, שאכן יש צורך בחייל היוצא למלחמה, ואדרבה – שכרו קודם לכל אחד כיון שהוא מעמיד את עצמו בסכנה בפועל, אבל יש גם ובעיקר צורך במי שיושב ולומד תורה, שהוא זה שמבטיח את בריאותו וחיותו של ה"עורף", וממשיך חיים ביוצאי צבא בישראל, ואם יעזוב את משמרתו וילך ל"חזית"' נחשב ל"עריק" וגורם בלתי־סדר והיפך הסדר גם בעניני החזית, שזהו היפך ענין הנצחון. עד כאן תוכן השיחה.

החלק שלנו במלחמת "חרבות ברזל"

במילים ברורות: הרבי מלך המשיח מדבר בשפה אותה כל אחד יכול להבין – לימוד התורה הוא זה שמגן על הלוחמים בחזית. אנחנו, הציבור שיושב ולומד תורה, הוא זה שמגן בעורף, ובזכותו יש ניצחון גדול לעם ישראל! זה תלוי בנו, יש לנו אחריות. רק נתבונן בזה, ונפנים עד כמה כל ה'תמרון הקרקעי' הינו לא רק בלב עזה בס'געייה, ובחאן יונס, אלא אצלנו, בתוכנו.

המערכה מתחוללת אצל התמימים בישיבות, אצל רבנים ומשפיעים, אצל אברכי כוללים, אצל בעלי בתים הקובעים עיתים לתורה, ומשתתפים פעילים בשיעורי תורה. כן, אצלך בבית בסלון, כאשר אתה לומד גמרא, תורה אור, לקוטי שיחות ודבר מלכות – נפעלות גדולות ונצורות בעבור עם ישראל כולו! בגשמיות בביטחון הגופני.

זה לא צחוק. המערכה האמיתית היא החזית הרוחנית.

אלו הם הדברים של הרבי מלך המשיח שליט"א. וזה דבר התורה, כפי שהרבי הוכיח זאת מהגמרא, שכאשר דוד המלך לומד – יואב בן צוריה, שר הצבא, הרמטכ"ל ושר הביטחון מ נ צ ח י ם את האויב!

כאשר מוסיפים ברוחניות, עוד דף גמרא, עוד מאמר חסידות, עוד שיחה של הרבי, עוד שיעור גאולה ומשיח – זה משפיע על כל המערכה.

מה גרם לצילום הכור בדימונה?

מסופר על ילדה מלונג–איילנד (בניו–יורק), שהשתתפה בקביעות בפעילות של מועדוני 'צבאות ה" בסביבות מגוריה. יום אחד בשנת תשד"מ, כשלא הופיעה לפעילות היומית, סיפרו חברותיה לרכז המועדון, הרב ישראל גולדשטיין, כי הילדה חלתה. הרב גולדשטיין התקשר לביתה והאם המודאגת סיפרה כי כל גופה של הילדה התכסה כתמים אדומים, כתוצאה מהתנפחות של הכדוריות האדומות בדם. מומחים רפואיים עמם התייעצה, אמרו כי המצב קשה ומסוכן.

ר' ישראל הרגיע את האם והבטיח שיבקש את ברכת הרבי עבור בתה. הוא הציע לה להשתתף בהדפסת מהדורה של ספר התניא לזכות החלמת הילדה. האם הביעה מיד את הסכמתה, ולמחרת כתב ר' ישראל פתק לרבי ובו סיפר על מחלתה של הילדה ועל ההחלטה להדפיס את התניא לזכותה בלונג–איילנד, וביקש את ברכת הרבי עבורה. הרבי מתח קו תחת המשפט במכתב בקשר להשתתפות בהדפסת התניא, והוסיף: 'אזכיר על הציון'.

למחרת, יום שישי, בהשתדלותו של הרב גולדשטיין, הדליקה הילדה נרות שבת–קודש ונתנה צדקה. את התניא הוחלט להדפיס כבר ביום ראשון. במוצאי שבת התקשר ר' ישראל למשפחתה כדי לשאול בשלום הילדה, ומעברו השני של הקו נשמעה האם בקול חנוק מהתרגשות: 'לא יאומן, כל הסימנים נעלמו והילדה מרגישה בריאה לחלוטין!'. הרופאים המופתעים סירבו להאמין, אך עובדה היא שביום ראשון חזתה הילדה בתהליך הדפסת התניא בלונג–איילנד, כשהיא בריאה ושלמה.

בשלב זה החליטה המשפחה להקפיד על הידור בכשרות האכילה והשתייה. כשהרב גולדשטיין דיווח לרבי על סיומו המוצלח של המבצע, ענה הרבי: 'כן יבשר בשורות טובות כל הימים. אזכיר על הציון'. ויש כאלו עוד סיפורים רבים, בהם רואים במוחש שפעולות רוחניות משפיעות בגשמיות ממש (כמו מענות הרבי על בדיקת תפילין ומזוזות, ועוד).

סיפור נוסף עם אותו מסר אירע בשנות הלמ"דים, כאשר מטוסי קרב רוסיים צילמו את הכור האטומי בדימונה, וזה היה נזק חסר תקדים מבחינה ביטחונית. בהתוועדות הסמוכה לזה, ביאר הרבי, שהסיבה לכך היא היות וחוק השבות לא תוקן שרק מי שעובר גיור כהלכה הינו יהודי, כלומר פרצו את גבולות היהדות הרוחנית, זה גרם לכך שפרצו את גבולות היהדות בגשמיות רח"ל.

ומרובה מידה טובה וכו', ממילא כל חסיד יראה לנכון להוסיף בלימוד התורה בשקידה והתמדה כפי יכולתו, בייחוד בלימוד ענייני משיח וגאולה, ולהתמסר כדבעי ל'מאמץ המלחמתי' ה'לאומי' האמיתי, ועל ידי זה נזכה לניצחון האמיתי על חשכת הגלות, ונזכה לגאולה נאו ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

באדיבות מגזין בית משיח, מנחם כהנא.