הגיע הזמן לדבר על: היחס החב"די לטכנולוגיה

הרב גרשון אבצן, מגזין בית משיח

היחס החב"די לטכנולוגיה

בחנוכה, אחד מתלמידיי הצעירים שאל אותי שאלה פשוטה שעוררה אותי למחשבה: אם הרבי עודד את חסידי חב"ד להיות בחזית הפצת האור של חנוכה לעולם, ומשום כך אנו מארגנים הדלקות מנורה ציבוריות וכו' – למה אנו מדליקים את המנורות האישיות שלנו בפנים הבית, הרחק מהחלון הפונה לרחוב?

על שאלה זו יש את ההסבר הידוע של הרבי, שמכיוון שרבותינו נשיאינו נהגו כך – עלינו להדר לעשות כהנהגתם.

אך מתוך היכרות עם השואל, ראיתי לנחוץ להאיר ולהדגיש הוראה חשובה שניתן להפיק מתוך שאלתו.

וכך אמרתי לו: בגלל שאנו מקבלים הוראה ועידוד לצאת החוצה לעולם, הרבה מעבר לקבוצות אורתודוקסיות אחרות, חשוב כל כך שהבתים שלנו עצמם יהיו סגורים וטהורים יותר מאחרים. אם לא, הקווים והסטנדרטים שלנו יטשטשו במהירות.

עידוד השימוש בטכנולוגיה, או עמדה קיצונית נגד?

כשראיתי שהתשובה התקבלה על לבו – השתמשתי בזה כקרש קפיצה לדיון רחב יותר: הגישה של חב"ד לטכנולוגיה.

אין ספק שהאתגר הגדול ביותר עמו מתמודד העולם החרדי והחסידי, הוא ההכרה שהטכנולוגיה בעולם מתקדמת בקצב חסר תקדים, והיא נעשית יותר זמינה לציבור וקשה יותר לשליטה וסינון. החשיפה לתוכן חילוני ובלתי טהור מעמידה בסכנה את הרגישויות הרוחניות שלנו. אמנם היו קהילות שהגיבו במדיניות רשמית של איסור טלפונים מסוימים (סמארטפונים וכו'), היו קהילות אחרות שהבינו כי לא יוכלו לאסור לגמרי, אך הן קידמו, העלו מודעות ואף אכפו הַתְקֵנָּה של מסננים וחסימות.

בשיחותיי עם חברים רבים, הם הביעו זלזול בגישות הללו ואומרים "זו אינה הגישה החב"דית". כשהם מתבקשים להרחיב, הם אומרים שהרבי דחף אותנו לאמץ טכנולוגיה ולהשתמש בה במטרה לשנות את העולם. הם מצביעים על "חנוכה לייוו" וכן ההתוועדויות הציבוריות ששודרו בטלוויזיה כדוגמאות לצדקת עמדתם. כשאני מציין בעדינות שאותו רבי שעודד אירועים אלה, התנגד בתוקף שחסידיו יחזיקו טלוויזיות, ואף אחז בעמדה חזקה ביותר נגד כל חינוך חילוני, עודד לימודים תורניים בלבד בלי לימודי חול (אפילו לא הרשה לילדינו ללבוש בגדים עם חיות לא כשרות!) – הם חושבים ושוקלים מחדש את תהליך המחשבה שלהם.

משלימים אחד את השני

שני הגורמים הללו – עידוד השימוש בטכנולוגיה להפצת יהדות ועמדה קיצונית נגד כל דבר שיש בו מימד חילוני בבתים שלנו – אינם סותרים; להפך, הם משלימים! הכוח שיש לנו להשפיע על העולם, מבלי להיפגע ברוחניות שלנו, נובע בזכות הטוהר והשמירה על המערכות והסטנדרטים החינוכיים שנקבעו לשימור הבתים שלנו.

עלינו להיות חזקים מאוד במודעוּת לסכנות שיש בחשיפה לעולם הגדול. כל המחשבים וההתקנים צריכים לעבור סינון קפדני, אבל חייב להיות רכיב נוסף: עלינו להעלות את עצמנו, את ילדינו ואת תלמידינו למקום רוחני של הנאה וסיפוק שבו לא נחפש את התענוגות החילוניים הללו, שכן נתמלא מתוך עונג וסיפוק רוחני. בלי גישה נוספת מעין זו, שהיא הגישה החב"דית, בלתי נמנע שיימצאו פרצות ויעקפו סינונים, כי מי שירצה – ימצא את הדרך.

מה הקשר לאפיקומן?

אשתף בפירוש של הרבי, שעל פניו נראה לא-קשור, אך מאיר את הרעיון האמור:

בהגדה של פסח כותב אדמו"ר הזקן שאחרי אכילת הסעודה "צריך להיזהר שלא לשתות אחר האפיקומן". איך מבטיחים שהוא ומשפחתו לא ישתו אחרי האפיקומן? האם ננעל את ברזי המים בבית, או נאיים על הילדים על כך? והרבי מעיר: "ישתדל שלא יהיה צמא – על ידי מאמץ במהלך הסעודה לשתות מספיק שלא יהיה צמא". כשילד רווי, הוא לא יחפש את המים האסורים.

יחד עם ההבנה שחשוב מאוד להתקין מסננים לאינטרנט, חשוב להבין שזו רק גישה ריאקטיבית לבעיה. גישת הרבי היא פרואקטיבית: ליצור סביבה טהורה שבה היהדות והחסידות נחיה וחוויה בשמחה והנאה, וממילא ילדינו לא ירגישו צורך ותשוקה לחפש אותם במקומות אחרים.

לחיים!