הגיע הזמן לדבר על: מסלול פרק אחד לבחורים הצעירים

הרב גרשון אבצן, ראש ישיבת תומכי תמימים סינסינטי, אוהיו

היום חגגנו את יום הבהיר "דידן נצח", וכפי שהרבי מבהיר שהחג הזה הוא חגם של הספרים: "דידן – דהספרים – נצח". זה הזמן לדבר על 'מאבק' סמוי בין ספר מסויים לבין מסלולי הלימוד שלו… כן, אני מתכוון לספר הרמב"ם, ושלושת מסלולי הלימוד שהרבי מלך המשיח הועיד עבורו.

כולנו יודעים שהרבי יצר שלושה 'מסלולים' של לימוד יומי: 1) שלושה פרקים ליום (סיום כל הרמב"ם בערך כל שנה). 2) פרק אחד ביום (סיום כל הרמב"ם בערך כל שלוש שנים). 3) ספר המצוות (שעוקב אחרי המסלול של ג' פרקים) עבור נשים וילדים.

כאחד המעורב בחינוך בחורים צעירים כמעט שני עשורים, שמתי לב למשהו – בהתחלה מעורר השראה, אבל בהמשך – מאוד מטריד: בחורי ישיבה צעירים מקבלים עידוד, ואכן מצטרפים למסלול של שלושה פרקים ביום.

אין ספק שזהו המסלול האידאלי, וכאשר הרבי מדבר בשיחה על הרמב"ם היומי הוא עוסק בנושא הנלמד במסלול שלושת הפרקים. אך יחד עם זאת, בעיניי ברור שמסלול זה מיועד בעיקר לבחורים מבוגרים יותר. אנחנו, כהורים ומחנכים, צריכים לעודד את התלמידים הצעירים להגיע למסלול האידאלי על ידי מעבר – לפחות במחזור אחד – של מסלול פרק אחד ביום. יש לכך יתרונות רבים, כולל:

בישיבה קטנה – עדיף פרק אחד

1. בלי מרדף יום–יומי להספיק לסיים את שלושת הפרקים, לנער הצעיר יהיה את הזמן ללמוד כראוי את היסודות של הנושאים השונים שהרמב"ם מלמד. יש כל כך הרבה נושאים חדשים ובלתי מוכרים, שמסלול הלימודים שלו ב'חדר' (וגם בחידון ספר המצוות) לא הכין אותו אליהם באופן מלא.
2. הוא לא ייקלע להרגל של 'קריאת' (או 'עשיית') רמב"ם לשם התקשרות, כי באמת אין לו את הזמן ללמוד כראוי את שלושת הפרקים, ולאידך – קשה מאוד להפסיק.
3. במשך רוב השנה, הבחור נמצא בישיבה וחייב ללמוד את כל השיעורים שלו (חת"ת ורמב"ם) בזמנו הפנוי, מחוץ לסדר. בחור שלומד שלושה פרקים בגיל הזה, יישאר לו מעט מאוד 'זמן פנוי' לפעילויות פנאי מועילות או פשוט לנוח ולתפוס קצת אוויר בין הסדרים.

בנוסף: מכיוון שיש חלקים רבים ברמב"ם (תחשבו על הלכות קידוש החודש, עירובין וטהרה) שבחורים יתקשו ללמוד בעצמם, אני ממליץ בחום ואני חושב שזה יהיה באמת מועיל לבחורינו אם תהיה תוכנית לימוד רמב"ם בת שלוש שנים בישיבות שתתמקד בחלקים הקשים של הרמב"ם שהם ילמדו כל חייהם.

מכיוון שאנחנו יודעים שהרבי מתנגד ללימוד הרמב"ם היומי כחלק מסדר הלימודים, זה לא יהיה לימוד הרמב"ם היומי, אלא לימוד יסודי – בצורה נכונה – של החלקים הקשים של הרמב"ם.

לסדר רמב"ם זה יהיו יתרונות רבים, כולל: 1) קבלת הבנה איתנה של יסודות הרמב"ם, ושיפור הידיעות הכלליות שלהם. 2) קיצור סדר היישוב (שהוא דיון שונה לגמרי) בחצי שעה ביום (לפחות כמה פעמים בשבוע).

[בשולי הדברים, אבל לא פחות חשוב, אני חש – ויישמנו זאת בישיבה שלנו – שעלינו למצוא הזדמנויות ולהעביר בישיבה שיעורים על ידיעות כלליות. רבים מבחורינו מבלים 6 שנים בישיבה וחסרים את הידע הבסיסי על מושגים בסיסיים ומרכזיים רבים ביהדות, בהיסטוריה היהודית ובמנהגי ישראל וחסידים.

כאן יש כמה דרכים שיישמנו גישה זו: 1) מוצאי שבת: בעוד שבישיבות רבות זה סדר ללא תוכן לימודי ויותר דומה לשמרפטות על הבחורים… יש לנו סבב של חברי ההנהלה שמוסרים שיעורים על נושאים כלליים. 2) בכל יום חמישי יש שיעור כללי על נושאים כלליים ביהדות ומנהגי חסידים. 3) בשבועות שלומדים פרקי אבות, אנו מוסרים שיעור מעמיק על משנה מתוך הפרק השבועי, כולל רקע מלא על חיי התנא שבמשנה].

בישיבה קטנה – עדיף מסכת קבועה

זה מוביל לעוד נושא חשוב: יש שתי טענות עיקריות המופנות כלפי הרמי"ם לגמרא בישיבות: 1) חוסר בזמן המוקדש להשקעה בתלמיד הפרטי 2) העדר תוכנית לימודים מסודרת, וחוסר השקעה בדפי עבודה ומבחני חזרה, בישיבות. לדעתי, כל זה נובע מדבר אחד: אנו מחויבים למחזור של 7 שנים של המסכתות הרשמיות של הישיבה.

תחשבו על התרחישים הבאים: 1) האם יהיה לכם כוח להשקיע שעות מזמנכם בדפי עבודה שתשתמשו בהם רק בעוד שבע שנים? 2) אם הייתם צריכים כל יום להתכונן לסוגיה חדשה (בבית, אחרי הטיפול בילדים ואחרי יום שלם של הוראה) – וניתן לכם זמן בזאל להכנה – האם תקראו לתלמיד כדי לראות איך הוא מסתדר בלימוד, או שתנסו לסיים להכין את הסוגיה הבאה?

זה נושא שצריך לדבר עליו ביתר הרחבה ולברר עד כמה הרבי עודד את הלימוד האחיד, ועד כמה השאיר הרבי מרחב לשיקול דעת של הנהלת הישיבה, ועוד חזון למועד. בקצרה אומר רק: הרעיון של לימוד אחיד בכל הישיבות, נועד לאפשר לבחורים מישיבות שונות 'להתדבר' בלימוד כאשר הם נפגשים. דומני שבישיבות קטנות זה פחות עשוי לקרות…

לעומת זאת אם נעבור ללימוד מסכת קבועה, לפחות בשיעור א' ובשיעור ב' של ישיבה קטנה – נרוויח שנתיים שבהן: 1) הר"מ ידע באמת היטב את החומר, ואין ספק שזה יבוא לידי ביטוי בשיעור. 2) ההנהלה תוכל לדרוש מהר"מ השקעה בתוכנית לימודים ודפי עבודה וכו'. 3) לר"מ תהיה ההזדמנות והיכולת לפקח אישית על התקדמותו של כל תלמיד. עשינו זאת בישיבה שלנו במשך שנים רבות וראינו הצלחה עצומה.

יהי רצון שנזכה כולנו לנחת רבה יהודית וחסידית מילדינו ונזכה לראות בגאולה האמיתית והשלמה מי"ד ממ"ש היום!

אנא הרגישו חופשי לשתף את המחשבות שלכם על הנ"ל בתגובות או בשליחת אימייל אישי אליי: rabbiavtzon@gmail.com