מתי התחלתי להבין את ההורים שלי

היה זה לפני תקופה ארוכה, פגשתי יהודי וכך הוא סיפר לי: "נולדתי להורים, איך נאמר? לא פשוטים! הם לא הסתדרו ביניהם ולא הסתדרו איתי ובעצם עם כל הילדים שלהם.

היינו רואים מריבות בין ההורים כל הזמן, וגם אנחנו חטפנו כהוגן: פגיעות, צעקות ואף מכות פה ושם. 

נכון, לא הייתי ילד קל – הייתי שובב וקצת היפראקטיבי, קצת חוצפן והרבה ילד לא ממושמע, אבל תמיד אמרתי שלא מגיע לי ההתנהגות הזו מההורים שלי! 

תמיד אמרתי לעצמי: 'אני לא אהיה כמו ההורים שלי'. אני אהיה אבא טוב, אני אתייחס יפה לילדים שלי, אני אחבק אותם, אוהב אותם. אני אעשה ההפך מההורים שלי.

אני אהיה האבא הכי טוב בעולם, אני אהיה הבעל הכי טוב בעולם. לפחות הבטחתי לעצמי להשתדל בכל יכולתי.

כאשר הגעתי לגיל עשרים ואחת באתי בקשרי השידוכין, קיבלתי אישה טובה ומיוחדת. ברוך השם נולדו לנו שבעה ילדים טובים ומתוקים, ובאמת השתדלתי להיות האבא הכי טוב בעולם.

הילדים המתוקים החזירו לי אהבה חזרה ואני הרגשתי שהגעתי לאושר בחיי.

אחרי כל מה שעברתי בשנות נעוריי זה היה בשבילי הרבה אור לנפשי.

הילדים גדלו, חגגנו לילד הראשון בר מצווה ושנה לאחר מכן בר מצווה לילד השני, גם הוא קצת גדל אבל התחיל משהו חדש שפחות הכרתי.

הילד השני כנראה קיבל את תסמונת גיל הטיפש עשרה יותר מוקדם, כבר מגיל שלוש עשרה. והנה הילד עושה דברים שלא חשבתי בחיים שבני יעשה.

אם הייתי רגיל שהילדים שלי שומעים בקולי ובקול אשתי, מכבדים וכד', פתאום הילד השני התחיל לעשות בעיות. הוא נהיה ההפך ממה שהיה עד עכשיו. הוא הפסיק אט אט לשמוע בקולי ובקול אשתי וקצת התחיל להתחצף.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, מצד אחד זכרתי את ההבטחה שלי שאני אהיה האבא הכי טוב בעולם ומצד שני פתאום ממש קשה לי להתנהג לילד שלי כמו שתכננתי.

כן, זה היה קשה, כאשר ילד לא שומע בקולך ילד מתחצף אליך ואתה לא יודע איך להתנהג איתו.

ניסינו לדבר איתו שוב ושוב, אבל היה נראה שאחרי מספר ימים הוא חוזר לאותם דברים.

יום אחד ממש צעקתי עליו: 'אתה לא מתבייש? איך אתה מתנהג?!' אבל אז הבנתי שהילד הזה שלי צריך טיפול.

שלחתי אותו לאבחון ואמרו לי שהילד סובל מהפרעת קשב חמורה ביותר.

הרופאה המליצה לנו על כדור 'קונצרטה' שמיועד לסובלים מהפרעת קשב וריכוז.

זה באמת עזר לו להיות רגוע, אבל כאשר הילד לא לקח את הכדור הוא נהיה אימפולסיבי, כועס ומשתולל.

ואז, כאשר הילד הגיע לגיל הטיפש עשרה האמיתי, הוא התחיל ממש להתחצף. הוא היה מסוגל להגיד לאשתי ולי: 'לא רוצה', 'לא בא לי', ממש דברים של חוצפה. באותו רגע שהוא התחצף לא יכולתי כבר לשלוט בעצמי, צעקתי עליו: 'זו חוצפה איך שאתה מדבר! איך אתה ככה מתנהג? אני אבא שלך!'

וסיימתי, 'תתבייש לך!'

באותו לילה היה לי ממש קשה להירדם, נזכרתי במה שהיה לי עם הוריי את מה שהם עשו לי וגם קצת את ההתחצפויות שלי אליהם. 

אמרתי לעצמי גם אני הייתי ככה אומר לאבא שלי: 'לא בא לי', זו הייתה חוצפה אבל אני סבלתי מההורים שלי לא קיבלתי מהם אהבה וחיבוק והם היו צועקים והייתי רואה אותם רבים ביניהם.

אבל מה יש לילד הזה? הבאתי לו את הכול את כל החיים שלי למה הוא מתנהג ככה?

ואז באותו לילה פעם ראשונה הייתה לי קצת הזדהות עם הוריי נכון כעסתי עליהם מאוד על איך שהם התנהגו אליי.

אבל אז הבנתי שיכול להיות מצב שאתה תעשה את הכול לילד שלך אבל יכול להיות מצב שזה גם לא קשור אליך ויש לילד בעיה שצריכה טיפול.

ואז כאשר הילד מתנהג מאוד לא יפה ומתחצף אליך לפעמים אתה גם בן אדם אתה מרגיש את הקושי הגדול כאשר הילד מתחצף.

הבנתי שנכון שהוריי היו לא בסדר אבל גם אני הייתי ילד מאוד בעייתי והייתי ילד מאוד לא קל בלשון המעטה. ברור שלא הגיע לי משפטים פוגעים וצעקות, אבל פתאום התחלתי קצת להבין את הוריי כמה היה להם קשה איתי. כמה הם היו מתוסכלים ממני, כמה התחצפתי אליהם, כמה לא שמעתי בקולם.

אז נכון אם הם לא היו יכולים להשתלט על עצמם בגללי הם היו צריכים לשלוח אותי לטיפול אבל לא לפגוע בי.

אבל כאשר הבן שלי התחצף אליי ואל אשתי ולא הקשיב זה גרם לכל הבית הרגוע שהיה לנו להתהפך.

אז התחלתי להבין שיש מושג גם שילד יכול לגרום להורים שלו להרגיש מאוד לא נעים בלשון המעטה.

אז הכעס הגדול שהיה לי על ההורים שלי ירד, שוב לא הצדקתי אותם אבל הבנתי שגם אני הייתי חוצפן לא קטן. ולהורים שלי לא היה להם כלים איך להתמודד איתי.

לאחר תקופה כאשר ראינו שהחוצפה של הילד מתחילה להשפיע על הילדים האחרים בבית החלטנו לשלוח אותו לאבחון אצל פסיכיאטר גדול שיאבחן אותו.

הוא שלח אותו לטיפול רגשי ושם התברר שהילד עבר פגיעה קשה בגיל שלוש עשרה, והמבין יבין.

לאחר טיפול ממושך וארוך הבן התחיל לחזור לעצמו".

יש ילדים שכועסים על ההורים שלהם יש חלק מהם בצדק ויש מהם שפחות בצדק.

אני מדבר על ילדים שמתלוננים על ההורים שלהם שעשו כך וכך ולפעמים אנחנו שוכחים איך אנחנו התנהגנו בתור ילדים.

כן, לא תמיד היינו קלים לא תמיד דיברנו יפה וגם להורים שלנו היה את הבעיות שלהם את הקשיים שלהם את מה שהם עברו.

אז אנחנו גם צריכים להיות סלחניים להורים שלנו.

ילד לא מבין איך הוא מתנהג להורים שלו עד שהוא מתחתן ויש לו ילדים גדולים וכאשר הם קצת מתחילים להתחצף ולא להקשיב אז הוא יכול להתחיל להבין את ההורים שלו.

חשוב לי להדגיש אני במשך שנים כותב ומדבר וצועק עד כמה חשוב לתת לילדים שלנו אהבה, חום, הקשבה, תמיכה וכד' כי זה הבסיס של הכול.

אבל היה לי חשוב פעם אחת להביא הסתכלות שונה לגבי הנושא של יחסים של הורים וילדים.

הכתבה הזו מגיעה לתת קצת שימת לב לילדים שקצת כועסים על ההורים שלהם שקצת יסתכלו על כל החבילה.

וגם חשוב לי להדגיש בצורה חדה וברורה. 

אין שום תירוץ לפגוע חס וחלילה בילד גם אם קשה לך מאוד, אם אתה מרגיש שאתה לא מסוגל להתמודד תלך לייעוץ שיעזרו לך, אבל לעולם אסור לפגוע בילד .

סיפר לי השבוע יהודי שהבן שלו נרצח בדרום על ידי המחבלים הארורים הי"ד, רק שלשום הצליחו לזהות אותו.

הוא סיפר לי כמה כוחות, אנרגיות, מאמצים הוא השקיע בבן שלו בשביל שיגדל ילד יהודי כשר.

כמה עשיתי כמה רציתי ואז ביום אחד הכול נופל עליך. כל ההשקעה שלך איפה היא? כלום! אין בן יותר! הכול נגמר! לי כבר לא יהיה "צער גידול בנים", והלוואי והייתי יכול להחזיר את הגלגל!

נשבר לי הלב כל כך מהשיחה עם אותו יהודי. אני מאמין בשיטת הדברים הקטנים אני חושב שחוץ מאמונה פשוטה וחזקה בבורא עולם, כל אחד יקבל על עצמו קבלה הכי קטנה למען עם ישראל ואולי אז יבוא הגואל.

מאחל לכם עם קדוש הרבה אמונה ושמחה ורק טוב ושנראה את פני משיח צדקנו מתוך רחמים גדולים בקרוב.

שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים.

לתגובות: machon.rot@gmail.com