אצלי תקבל יותר… • שונה הלכות

זבולון, אברך שלא מצא את עצמו במסגרת הכולל, וחי חיי צמצום ודוחק שהפריעו למשפחתו, רצה להתפרנס מהצד, והחל לעשות בשעות הערב בין 7 ל8 שיעורי בר מצווה לכל דורש.

הלה היה מלמד נערים לבר מצוה את ההלכות היסודיות, ולמי שרצה בכך – לימד את טעמי המקרא והכין את הנער לקריאת התורה.

שני נערים חברים היו רותם ועופר, עת למדו יחד בבית הספר השכונתי. שמו של זבולון הגיע אליהם כאחד היודע ללמד קריאת התורה בצורה הטובה ביותר. רותם חגג בר מצווה לפני עופר בהבדל של שבוע ימים.

אביו של רותם סיכם עם זבולון המלמד כחודש וחצי לפני בר המצווה, שילמד את בנו את הפרשה אותה הוא אמור היה לקרוא בתורה. אביו של עופר לעומתו, סיכם עם מלמד אחר עבור בנו כחודש טרם בר המצווה.

עברו שבועיים, ואביו של עופר ראה שאין התקדמות. הבן לא קולט את החומר. לטענתו של הבן, היה זה המור ההלא כל כך מעניין ומוצלח שבזכותו או יותר נכון בגללו, לא הצליח לקלוט את הטעמים לעליה.

אביו של עופר היה בלחץ. נותרו שבועיים בלבד. הלה שהיה גביר גדול, ושמע שרותם, חברו לכיתה של עופר, יודע כבר את הטעמים טוב ולמד אצל זבולון הנ"ל – ביקש את המספר של זבולון והבטיח לתת לו ככל שיחפוץ עבור לימוד בנו בשבועיים הקרובים, תוך שהוא מבטיח לפצותו ככל שידרוש ובלבד – שיעד הנער את הקריאה ולא יעשה בושות…

דא עקא, שהיה זה שבוע לפני בר המצווה של רותם, חברו של עופר, שזבולון כבר סיכם עם אביו מראש שילמד עמו עד זמן בר המצווה, וכבר היתה להם תוכנית מסודרת ללימוד במשך השבוע, ולזבולון לא היה זמן פנוי מעבר לשעות שהקדיש ללימוד עם רותם.

לאחר לחצים כבדים מאביו של עופר, פנה זבולון אל ראש הכולל שלו וביקש לברר, האם ישנה בעיה בכך שיקח את עופר ללימוד על חשבונו של רותם, או שלא.

ונשאלת השאלה – האם אכן מותר לזבולון לעשות צעד שכזה, שמשמעותו – פגיעה ברותם בשבוע האחרון של לימוד הבר מצווה שלו, או שאין בכך בעיה?

תשובה בקצרה: ככל שלא היה קניין בין זבולון לאביו של רותם – אין בזה משום השגת גבול ואף לא משום עני המהפך בחררה, ואף על פי שאין זה מוסרי כל כך – אין איסור על זבולון לקחת את עופר כתלמיד.

תשובה בהרחבה: בהלכה ישנו מושג של 'עני המהפך בחררה' שהוא עקרון מנחה בהלכה הקובע כי משהתחיל אדם לזכות בחפץ כלשהו ("מהפך בחררה"), אף על פי שעדיין לא ביצע בו את פעולת הקניין, המעבירה באופן פורמלי את הדבר לרשותו – אסור לאדם אחר לזכות בחפץ עד שהראשון יוותר עליו (וראה עוד בגליון מספר 632), והעושה כן – נקרא 'רשע' (במושג 'השגת גבול' וגדרו – לא ניכנס לדון כרגע).

והנה, במהות האיסור נחלקו הפוסקים: יש האומרים שהעובר על האיסור נקרא רשע מכיוון שהוא "יורד לחיי חבירו". המושג לרדת לחיי חבירו מתפרש במספר מקומות כפגיעה במזונותיו או פרנסתו של חבירו והתחרות בו. כלומר, לשיטה זו, אף שאין כאן איסור מבחינה מצ"ע, אך מכיוון שמבחינה מוסרית האדם שטרח בדבר נפגע, אין אחר רשאי לגרום לפגיעה זו. ולשיטתם, דין זה חל אף במציאה או במתנה/הפקר, ככל שיש פגיעה בראשון הרוצה לקנות את החפץ – הדבר אסור.

לעומת זאת, יש האומרים שהאיסור הנ"ל חל רק במכירה או עבודה בשכירות, מכיוון שדווקא אז האחרים יכולים להשיג את אותו החפץ במקום אחר או להשתכר במקום אחר, ולכן אין זה מוסרי לעשות זאת על חשבון הראשון. אבל במציאה או מתנה/הפקר – אין לראשון זכות בחפץ יותר מלכל אחד אחר, מכיוון שגם עבור כל אחד אחר "אם לא זכה בזאת לא ימצא אחרת".

להלכה נפסק כדעה השניה, ואף בזאת הסתייגה ההלכה וכתבה שישנם כמה תנאים שבהם, למרות שמדובר במכירה או בשכירות, לא ניתן להגדיר את האדם כעובר על האיסור.

אחד מהם הוא לדוגמא: אדם הרוצה להשכיר מלמד שילמד את בניו בביתו, בה בשעה שמלמד זה כבר מלמד במקום אחר – מותר לו לעשות כן, אע"פ שיכול להיות שבגלל שכירותו המלמד יפסיק את עבודתו בבית חברו. הסיבה לכך היא שאע"פ שמדובר בשכירות, ולכאורה אמור להיות כאן איסור לעשות כן, אך כיון שלא כל המלמדים שווים, ויש מלמדים טובים וישנם פחות – הרי שלמצוא מלמד טוב לבניו נחשב כמציאה, וכאמור לעיל – נפסקה ההלכה שבמציאה אין אומרים את הכלל הנ"ל, וממילא אין איסור לעשות כן, ובלבד – שלא היה קניין למלמד שילמד דווקא עם התלמיד הראשון (ויש עוד פרטים בזה ואכמ"ל).

אם נתייחס למדובר במקרה דנן, הרי שזבולון אינו עוד פועל פשוט שעושה עבודה סטנדרטית שכל אחד יכול לעשותה, אלא עובד במקצוע ספציפי מאוד של 'מלמדות', שבו יש טובים יותר וטובים פחות – הרי שעבודתו בלימוד לבר מצווה נחשבת כ'מציאה', ואם נאמר כן – הרי שמותר לו מבחינה הלכתית וככל שלא היה סיכום קודם בקניין מול אביו של רותם, לקחת את עופר ללימוד לבר מצווה, למרות שזה בא על חשבוהו של רותם, היות ומלמד טוב נחשב ל'מציאה' כנ"ל, ולא ניתן לומר בזה שימצא מלמד אחר, וא"כ, בפני מציאה כולם שווים ואין כאן דין עני המהפך בחררה.

מקורות: שו"ע חו"מ רל"ז ס"א-ב, סמ"ע שם, נתה"מ שם, עמק המשפט שם, (וראה בפתחי חושן ח"ה פ"ט סי"ד, וצ"ע, ואכמ"ל).

נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע”י הרב יצחק איתן מזרחי, עורך סדרת הספרים 'הלכה למעשה' וחבר מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il